רוממות אל על תהילים קו:כג

1וע"כ היו מחוייבים מן הדין ויאמר להשמידם וכו' וראוי לדעת שהוי ליה למימר ויואל להשמידם לולי משה וכו' אך משה לא עיכב האמירה כי הלא אמר ואכלם וכן אומרו לפניו מיותר. אך הנה ידענו כי כשניתן רשות למשחית אינו מבחין מה שאין כן בעשותו יתברך על ידו ואמר הנה היה אומר לזולת לאחד מן המשחיתים באופן יכלו תם ורשע לולי משה בחירו עמד וכו' והוא כי אחר אומרו לך רד איך נתעכב ולא ירד מיד אכן מצא פתח והוא אומרו יתברך הניחה לי וכו' כמו שאמרו ז"ל וכי תופס הייתי בך אלא שפתח לו פתח שיחזיק ויתפלל וזהו עמד ולא ירד מיד רק עמד לפניו יתברך היה בפרץ שמצא לעמוד בו לפניו ולא לירד מלפניו מיד כדי להשיב חמתו הוא אחד משלוחיו יתברך המשחיתים שלא יבחינו ויעשו כלה והוא מאמרנו בספר תורת משה שהוא יתברך אמר ויחר אפי שהוא הניחה לי שלא אעשה בעצמי הפקידה ויחר אפי הוא אף א' מן המשחיתים ועל ידו ואכלם על כן השיב משה ואמר למה תסתלק ויחרה אפך הבלתי מבחין עם היות שמסיבה זו היה אשר העלית בעצמך כו' ונשאר הדבר אליו יתברך ואמר וביום פקדי ופקדתי וכן ויגוף ה' ועל ידי נגפו בעצמו לא היה רק לאשר עשו את העגל בלבד ולא לזולתם כי הוא יתברך מבחין כמדובר באופן שהיה להם להחזיק טובה למשה על ככה ואדרבה ויקנאו כדלעיל:

2(טז) או שיעור הכתובים כי בא ללמדנו ענין מז"ל בבראשית רבה כי יותר חס הקב"ה על כבוד הצדיק מעל כבוד עצמו כי בכבוד אברהם אמר ומקללך אאור שהוא בקום עשה ובכבוד עצמו הוא אומר ובוזי יקלו שהוא מעצמם וכן למדו זה מספר הזוהר ממה שהיה ירבעם מזבח לע"א ולא יבשה ידו ועל שעודנו מזבח שלח ידו אל הנביא ייבש הוא יתברך את ידו וענין זה יאמר במה שאחר אומרו ויקנאו למשה כו' חזר אל הקודם ממעשה העגל והוא לומר ויקנאו למשה שהיה צדיק וקנא הוא יתברך על צרת הצדיק ותפתח ארץ כו' ותבער אש כו' ועל מה שעשו עגל כו' וימירו כו' אשר שכחו אל מושיעם עם כל זה הספיק משה לבטל כעסו ולהשיבו ממאמרו אשר אמר בפירוש להשמידם:

3(יט) ועל אומרו יעשו ולא אמר עשו בדרך הקודם אמרנו שהוא כמתמיה האם יאות יעשו עגל בחורב מקום אשר שם נגלה להם האלהים. ועוד אפשר רמז מרז"ל על ראה ראיתי את עני עמי שאמר הקב"ה למשה אתה רואה ראיה אחת מהגלות ואני רואה ב' ראיות כי הם עתידים לעשות עגל בחורב ועל כן דקדק לומר יעשו כי מאז צפה יתברך שיעשוהו כמדובר: