רוממות אל על תהילים קז:ל

1ועם שלא נושעו ללכת אל מחוז חפצם עם כל זה וישמחו כי ישתוקו מבלבול דעתם שאז נחו מאשר יחוגו כו' ואמרו לזה די ועדיין מהקודם לא קנו דעה להתפלל והוא יתברך ברחמיו ריחם וינחם אל מחוז חפצם:

2(כח) או יאמר בשום לב אל יתור הוי"ו בדרך אחרת באמרו וממצוקותיהם שיראה משולל הבנה אך יאמר כי הנה אשר לא התפעל וצעק קודם שתעו במדבר עד אחרי כן הוא כי אינו מצוי וכן החבוש לא ידע מטרם יחבשוהו וכן החולה לא ידע שיחלה ועל כן לא הקדימו תפלה לצרה אך יורדי הים מעת שירדו ידעו שדרך הים לימצא בו סערה והיה להם להקדים תפלה טרם תקום רוח סערה ולמה לא צעקו עד נפשם ברעה תתמוגג כו' אמר שעם כל זה שויצעקו אל ה' בצר להם ולא הקדימו תפלה לצרה עם כל זה הוא יתברך יעשה את שלו וממצוקותיהם יוציאם ולא יחוש כרוב חסדיו

3(כט) ודברי צעקתם הלא המה יקם סערה לדממה כו' לומר הן ידענו כי אין אנו כדאים להסיר הסערה ולהביא רוח נחת המוליכה את הספינה במהרה אל מחוז חפצם שהם שני תועלות גדולות כי אם הסר מעלינו רק את המות הזה ואם אין אנו ראויים להיות הטובה שלמה תחליף הצרה הגדולה בקטנה הימנה שיקם את הסערה בשביל דממה שלא יהיה שום רוח ותהיה הספינה מתמדת במקומה שעם שגם זה צער אינו כצער הסערה ובהצלה פורתא זו אנו מתרצים כעת וכן החל הוא יתברך שכ"כ היתה הדממה והעדר מציאות רוח עד שויחשו גליהם לגמרי:

4(ל) ועם היות שעדיין הם בצרה עם כל זה לא נתעצבו האנשים על הדבר כי אם אדרבה וישמחו כי ישתוקו לגמרי הגלים שהיא הדממה שבקשו שבערך הקודם לטובה נחשב להם ועם כל זה לא מש הוא יתברך מלהשלים הטובה כי אחרי זה וינחם אל מחוז חפצם.

5(כט) או יאמר כי דברי הצעקה היתה אמרם יקם סערה לומר הנה יש רוח סערה יקם הסערה כלומר וישאיר הרוח לנחותם בו אל מחוז חפצם ומה ששאלו כך הוא לדממה כלומר בשביל הדממה שגם היא רעה בלי רוח כלל. וכן עשה כי לא סר הרוח כי אם שהחשו גליהם שהוא הגלים שהיו להם הרמים ועל כן לא אמר הגלים:

6(ל) אז הוכפלה שמחתם א' כי ישתוקו מבלבולם כי גם בדממה לגמרי יחוגו וינועו קצת אך הוא ית' עשה שישתוקו מבלבול שנית שוינחם וכו' ברוח דקה ונוחה. ובדרך הזה יתכן אמרם ז"ל ארבעה צריכין להודות דמאי לשון צריכים דקאמר. ועוד הקדימם יורדי הים. אך הוא כי היה אפשר לומר כי לא יחוייבו להודות כי אם אשר תעו במדבר ועיר מושב לא מצאו והיו רעבים גם צמאים כו' אך אשר לא תעו כי אם במדבר הלכו בשלום ובמישור ולא חסרו למו לחם ומים שלא גדל נסם וכן חבוש בבית האסורין אם לא היה יושב בחשך וצלמות ואסיר עני וברזל לא יתחייב להודות גם שהיה חבוש בטמון וכן בחולה אם לא היה מהגדר האמור בכתוב שהגיע עד שערי מות וכל אוכל תתעב נפשו לא יחוייב להודות לו וכן ביורדי הים אם לא עמד רוח סערה ויחוגו וינועו כשכור ועלו שמים ירדו תהומות לא יתחייבו להודות על כן אמרו ד' צריכין להודות לומר לא כעולה על רוחך שאין צורך להודות רק כשהוגזם צערם ככל הכתוב במקרא מכפל צרת כל אחד מהד' הנאמרים במזמור אך אשר היה להם א' מהדברים ההם שהלך במדבר דרך ישרה ולא שמע קול נוגש אכל ושתה כי זה אז טוב לו והחולה שלא הגיע עד שערי מות והחבוש שלא במקום חשך ולא עני וברזל ויורד הים ונכנס בשלום ויצא בשלום אינן צריכים כי לא כן הוא כי אם ארבעה צריכין להודות יורדי הים סתם ויצא וחולה שנתרפא וחבוש סתם שיצא והולכי מדברות סתם גם שלא תעו כו' ולכן הקדים יורדי הים כי משם ראיה כי עשה בה שתי חלוקות א' יורדי הים ועושי מלאכה כו' ואחר כך מביא אשר נצטער כמדובר מההכרחיות הנאמרים באמת ואחר כך הולכי מדברות כי גם משם קצת ראיה מאומרו אחר אומרו תעו במדבר בישימון דרך שהיא רעה חולה כי הוא מדבר שממה מזכיר את הקל שהוא עיר מושב לא מצאו שאינו רק העדר טובה בלבד אך הן שני חלוקות בלא זו אף זו ובאמרו ד' שהם מניינא גם כן לכלול בל נאמר כי שני חלוקות הן ביורדי הים ועל הא' צריך זבחי תודה ועל הב' הודאת דברים על כן אמר ד' צריכין להודות והוא כי אחר כך אומר וירוממוהו בקהל עם כו' לומר גם שאמרתי על החלוקה הא' ויזבחו גם בה וירוממוהו כו' כראשון מספיק והראיות שמביא בשני בבות הראשונות יורו מה שכתבנו. עוד כוונו במאמר בשום לב אל החילו במאמר בלשון רבים בים ובמדברות ולשון יחיד בחולה ובחבוש הלא הוא כי מהכתובים יראה שאין צריכים להודות כי אם בהיותם רבים ולא על ניסא דיחיד כי ארבעתם נזכרים בלשון רבים על כן אמר ד' צריכין כלומר כאחד אלא שאשר הוא דרך להיות רבים הזכיר בלשון רבים ואשר הוא דרך להיות יחיד מזכיר בלשון יחיד כי הלא אין איש אחד הולך לבדו בים ולא הולך במדבר מה שאין כן חולה וחבוש כלומר ועל כן מזכיר כל בבא לפי ענינה אך ד' הם כללות אחדים כי כל אחד לבדו צריך להודות ומינה שגם יורדי הים יהיה כן לכל יחיד מהם אלא שהתחיל הכתוב בלשון רבים בהולכי מדברות והמשיך גם השני ושלישי למה שהראשון והאחרון דרכם להיות מרובים ועל כן התחיל מהאחרון למה שיורדי הים הוא יותר בלתי נמצא יחידי מהולכי מדברות והכתובים סידרו המצוי מצוי קודם ועוד לנו במאמר זה בביאור התורה פרשת צו את אהרן: