רוממות אל על תהילים קז:ח

1אלו ואלו יודו לה' חסדו וזהו תעו וכו' וידריכם כו' יודו כו' ושיעור הכתוב דעל מאן דסליק מנייהו אמר יודו לה' חסדו שעשה נפלאות לבדו שאין בעל הנס מכיר בניסו וזהו לה' חסדו שהוא לה' לבדו וגם הוא חסד א' ועל מאי דפתח ביה שתעו כו' והיו רעבים גם צמאים כו' שהכירו בני האדם בנס אמר ונפלאותיו לבני אדם שהמה ראו נפלאות אל:

2(ה) או יאמר רעבים כו' בהזכיר מאמרם ז"ל בשוחר טוב מהו כל הנשמה תהלל יה הנשמה שבדם בכל עת עולה ויורדת ומבקשת לצאת מן האדם אלא שרואה את הקב"ה שכל הארץ מלא כבודו וחוזרת לאחריה ושם ביארנו שהוא על כי כל דבר תאב אל שורשו ויסודו ועל כן להיות נפש האדם מאת האלהים תאבה לצאת ולעלות אל האלהים אשר נתנה אלא שרואה את ה' שכל הארץ עם היותה חומר מלא כבודו על כן אומרת דיו לעבד להיות כרבו שעם כל רוחניותו לא יבצר מהיות מלא כל הארץ כבודו עם שהארץ עפר וחומר עכור הוא ועל כן לא טובה אני ממנו ובזה תנוח ותסבול היותה מעוטפת תוך חומר האדם. ונבא אל הענין אמר רעבים כו' והוא לומר כי דרך טבע שרוב המאכל מביא צמאה יתירה מה שאין כן הרעבים שלא ירגישו הצמאה כי אם הרעב אמר הנה כל כך גדל חום ויובש המדבר אשר תעו בו שעם היותם רעבים גם הם צמאים וכל כך הוא הצער שגם הנפש המואסת ישיבה בקרב איש החומרי ותאבה לצאת אז אינה מוצאת מנוחה באמרה כי אז יהיה טוב לה כי תצא ותעלה אל האלהים אשר נתנה כתאותה התמידית כי אם אדרבה נפשם בהם תתעטף כי חפצה להיות עטופה מהגוף כי כל כך צר לה על צרתו כי גם נפשו עליו תאבל ובורחת להיות עטופה בתוך לבוש הגוף מה שאין כן דרכה תמיד.

3או יאמר כי צרותם היו ב' רעבים וגם צמאים וגם נפשם בהם תתעטף מיראתה פן ישפך הדם הוא הנפש על הארץ אולי יפגעו בהם לסטים וחיות רעות והנה קרה להם כר' פלוני שהיה רעב ודבר בעירו ואמר לאו אורח ארעא להתפלל על שני דברים כאחד אמר אבקש על הרעב ומאליו ילך דבר כי הקב"ה אינו נותן הלחם למתים וזה יאמר הנה שתים היו רעותיהם א' הנמצא בהם שהוא רעב וצמא שנית פחד המות אולי יבואו להם לסטים או חיות שעל כן כי נפשם בהם תתעטף:

4(ו) על כן אמרו לצעוק בשביל הצר שבהם עתה הוא הרעב והצמא וזהו בצר להם שעל ידי כו גם אימת מות לא תהיה שאין הקב"ה נותן פת למתים וזהו ויצעקו אל ה' בצר אשר הוא להם עתה שעל ידי כן משני מצוקותיהם יצילם שבכלל תיקון הרעב הוא גם כן האחרת. או יאמר ראו נא רחמנותו יתברך כי עם היות שלא הקדימו תפלה לצרה שהיה ראוי כך כמו שאמרו ז"ל לעולם יקדים האדם תפלה לצרה שנאמר היערוך שועד כו' עם כל זה יושר לבם ראה אלהים ויושיעם וזהו ויצעקו אל ה' בצר להם כלומר בהיות הצר להם ולא מקודם ולמה שהיתה התפלה שממצוקותיהם יצילם הם המצוקות שלהם שהוא עונותיהם הגורמים צרותם על כן הוא יתברך הדריכם בדרך ישרה:

5(ד) או יהיה ענין הכתובים לומר הנה כאשר תעו במדבר כו' שלש הנה צרותיהם א' היותם

6(ה) רעבים שנית גם צמאים ג' נפשם בהם תתעטף מאימות חרב אויב או שן בהמות וחיות:

7(ו) וכאשר צעקו אל ה' היה על כלן שממצוקותיהם יצילם ואחרי כן האחת עשה ה' כי

8(ז) וידרכם כו' ועל ידי כן נתקנו כלן ואם כן היה מקום לומר שעל דבר אחד יודו לה' שהצילם מטעות הדרך מעיר מושב אמר לא כן הוא כי הן אמת:

9(ח) כי ב' דברים יודו א' בערך מה שהוא לה' שעשה חסדו שעל ידי חסד א' תקן הכל אך גם יודו על כל נפלאותיו כי רבות הן לבני אדם המקבלים שהן שלש שבבחינת בני אדם היו נפלאות רבות כי היו ג' דברים ומכלם הצילם ה'. או יאמר מאמרנו על פסוק באדין דניאל בריך לאלה שמיא לומר כי לא המתין עד הבקר אור בבית התפלה לקום בקהל ולברך הגומל לחייבים טובות כי אם מיד שנעשה לו והוא בקרב ביתו ממנו לקונו יודה לה' על מה שהיטיב לו ואחרי כן יודה וישוב ויודה בקהל עם את ה' ובמושב זקנים וזה יאמר כאשר וידריכם כו' ללכת שעדיין לא הלכו ולא הגיעו אל עיר מושב מיד הללוהו וזהו יודו לה' חסדו ואחר כך ונפלאותיו יודו לבני אדם בעיר מושב אשר שם בני אדם שהוא מה שמפרש אחר כך וירוממוהו כו' שהיא ברכת הגומל כו'.

10או יאמר יודו כו' לומר אל יעלה על רוחם כי כאשר היה פלא בעיני בשר גם יפלא בעיניו יתברך חלילה כי הלא בריאת עולמות יש מאין נקל בעיני אלהים מה גם עתה היותו עושה פלא אך יהיה בבחינת בני האדם אך לפניו יתברך אינו רק עשות חסד וזה יאמר יודו לה' כי עשה חסד וזהו יודו לה' חסדו כי אם יתייחסו לנפלאות אינו אלא בבחינת בני אדם וזהו ונפלאותיו לבני אדם. או יאמר יודו כו' לומר כי חסד שעושה מלך ב"ו לאנשיו אינו חסד אמיתי כי הלא צריך הוא אליהם ולעצמו הוא עושה כדי שייטיבו לו אך הוא יתברך לא כן חלילה שאינו עושה טוב לשייטיבו עמו כי הכל מעשיו ועל כן יקרא חסד של אמת וזה יאמר יודו לה' חסדו כי לו נאה להודות ולא לזולת כי הלא ונפלאותיו אינם לעצמו כי אם לבני אדם. או יאמר כי כאשר בעל הנס מכיר בנסו כי רב הוא ומודה את ה' ונדבק בו אז יותר מהיום ההוא והלאה כך ראוי יודה וישבח נפלאותיו לבני אדם די עבד עמיה אלהא עילאה שיספר להם נפלאות אל ויודה אותם לפניהם למען הדביקם בו יתברך וזהו יודו לה' חסדו ונפלאותיו גם כן יודו לבני אדם: