רוממות אל על תהילים קיט:קד

1והביטו וראו הפרש הכשרון שאני קונה במה שאבין ואלמוד אני מתוך התורה למה שמזקנים אתבונן שעל ידי מה שהייתי מבין מהם לא היה נמשך לי יתר כשרון רק שמכל ארח רע כלאתי רגלי שהוא מכל דרך טובות העולם הזה שעם שהיה לבי בא להטות קצת אחריהם אני הייתי מונע רגלי מלכת בהם אך על ידי מה שמפקודיך אתבונן דבר מתוך דבר על ידי כן איני צריך למנוע רגלי מלכת בהם כי נעשה לי כטבע שנא אותם וזהו על כן שנאתי וכו' שהם אורחות טובות העולם הזה כי המה שקר שיראו טובות וזה אמר על כן שע"כ שהבנתי מתוך דברי פקודיך באתי לגדר זה:

2(צז) או יאמר מה אהבתי כו' אומרו מה יהיה על הפלגת הרבוי כמה ד"א מה רב טוב מה גדלו מעשיך ה' והענין לומר כי הנה כמה רב אהבתי תורתך עם היות כי כל היום היא שיחתי וההתערבות הרב מקיל באהבה עם כל זה שיעור מופלג הוא אהבתי אותה:

3(צח) ועל כן אבקשה ממך שאחר שאני אהבתיה אל תבא אלי על ידי אויבי בל אצטרך לדואג ואחיתופל ודומיהם ללמוד טוב איזו מצוה מהם כי אם שהתורה אשר אהבתי יותר מהם אני חפץ תחכמני היא אותי מצותיך לבל אצטרך ללמוד מאויבי וארויח בזה כי לעולם היא לי והוא כי הנה ר' מאיר על שלמד מאחר לא אמר הקב"ה הלכה מפיו עד דור ר' אילא שאמר לאליהו רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק ואז אמר לו השתא קאמר נמצא כי הלומד מן הרשע אין תורתו נקראת על שמו לפניו יתברך עד יעבור זמן ובזה יאמר על ידי שלא אצטרך ללמוד מרשעים כי אם שהיא תחכמני ארויח כי לעולם היא לי נקראת על שמי ולא שקצת זמן לזרה תחשב לי והוא בל יקראנו כרבי מאיר:

4(צט) ואל יחשדני שומע כי אולי מפני הכבוד אני עושה שלא יראה שאני צריך להם כי הלא מכל מלמדי השכלתי בלי השקפה אם הוא קטן מערכי כי איני מעלה עלי כאלו המלמד הוא הדובר בי כי אם כי עדותיך עצמן הם המשיחים ומדברים בי. ועכ"ז לא אבחר בלמודם מהטעם הנזכר:

5(ק) מזקנים אתבונן כו' עוד טעם שני לבל אלמדה מאויבי מצותיך כי אם שהתורה עצמה תחכמני ושמא תאמר הלא מה שמאסת הוא ללמוד מרשעים ועל כן לך ללמוד מצדיקים זקני הדור לזה אמר הן אמת שיש יתרון בלימוד זקני הדור על למוד אויבי כי מכל מלמדי שהוא אפילו מאויבי הרשעים לא הייתי קונה רק השכלה כאמרי מכל מלמדי השכלתי אך מזקנים הם זקני הדור אתבונן שאגיע עד גדר הקרא נבון כי פקודיך אשר הם מקיימים נצרתי ועל ידי כן אזכה לבינה כענין אז תבין יראת ה' ודעת קדושים תמצא:

6(קא) אך אמנה גדולה מזו היא לי כשאני לומד ממך והוא כי כאשר מזקנים אתבונן אין בלמודם כח לשאשנא מעצמי כל אורח רע כי אם שאני צריך להכריע את יצרי ולכלא עצמי מכלן וזהו מכל אורח רע כלאתי רגלי כו' והוא כי הנה אמרו רז"ל במדרש רבה כי הנה נתתי לפניך היום כו' הוא משל לאדם ששני דרכים לפניו האחד רחב וישר והאחד צר ומצוק ואומרים לו מנע רגלך מזה הרחב כי סופו רע ומר מאד ולך בזה הצר כי סופו טוב מאד כך לפני האדם עניני העה"ז רחבים וטובים למראה עיניו ודרך צדיקים צר ויסורין בעולם הזה ואומר לו הקב"ה ראה נתתי לפניך היום כו' ובחרת בחיים הוא אשר תראנו צר כי אחריתו טוב מאד והנה היה מקום לומר אלך בדרך הרחב של העולם הזה בהיתר וכשאראה שיצרי מוציאני לחטא אז אמנע עצמי כי תחלתו אין רע ואני אלכה לי בתחלתו דרך היתר אמר דוד הנה בלמדי מזקני הדור נמשך כי הנה אנכי מכל אורח רע כלאתי רגלי למען אשמור דברך:

7(קב) מה שאין כן בלמדי ממך שלא יוכל יצרי להתעורר להתענג בעולם הזה שהוא התחלת אורח רע כמדובר כי הלא ממשפטיך לא סרתי ימין ושמאל שום הטיה כלל והוא על כי אתה הוריתני בעצמך:

8(קג) והוא כי מה נמלצו לחכי אמרתך בעצמך שאם אשמרנה תוך חכי אני טועם ערבות רב ואם אוציא אמרתך בפי הם מדבש לפי:

9(קד) כי מפקודיך עצמם אתבונן בינה מתוך אמרתך כי על שפתי אוסיף לקח ועל ידי עריבות הגדול הזה על ידי היות הלמוד על ידך על כן שנאתי מעצמי כל ארח שקר מה שאין כן בלמדי מזקנים שלא שנאתי מעצמי עריבות העולם הזה עד אצטרך ליזהר מהם שהם תחלת אורח שקר כמדובר:

10(צח) או שיעור הכתובים מעין זה מאויבי תחכמני בל אצטרך ללמוד מהם:

11(צט) כדרכי שמכל מלמדי השכלתי אך ירא אני פן אתבונן במעשיהם ואעשה כן גם אני:

12(ק) כי עד כה במה שמזקנים אתבונן במעשיהם היה כי פקודיך נצרתי:

13(קא) כי מכל אורח רע כלאתי רגלי כו' כמעשה הזקנים מה שאין כן אם הייתי לומד מאויבי שהייתי אגב אורחי מתבונן במעשיהם ועושה כהם:

14(קב) ממשפטיך לא סרתי כו' הלא שאלתי תחכמני מצותיך בעצמך או התורה בעצמה ואגב אורחי הזכרתי שמזקנים התבוננתי והלא תענני אל אם כן אפוא שאל נא ללמוד מזקנים אשר בדור הכל או מקצת ולא שאחכמך ממני ואליך לגמרי על זה אני משיב ואומר כי הנה פקודיך למדתי מזקנים אך משפטיך הורתני אתה והנה במשפטים לא סרתי ימין ושמאל ואין זה רק על כי אתה הורתני על ידך:

15(קג) והטעם הוא כי מה שלמדתי מזקנים שאמרתי מה נמלצו אך לחכי כי כאשר הייתי שם לבי אל טעמי הדברים כחיך הטעם אך לא בדברי אותם בפי בלי שית לב אל טעמם אך אמרתך של עצמך אשר אתה הורתני היה מדבש לפי אפילו מבלי אבקש טעם הדברים וזהו מה שיש על מלת אמרתך רביע ולא אתנח כי אם רביע כמרים קול ואומר אמרתך לא כדבר זולתו כ"א מדבש לפי מלבד הכנסו בלשון יחיד וצאתו בלשון רבים ועוד שבכלל החיך הוא הפה וגם בתיבת לחכי יש טעם טרחא:

16(קד) ועוד טעם שני והוא האמור בדרך הקודם שעל כן אבחר בלמוד ממך יותר מבזקנים הלא הוא כי כאשר התבוננתי מזקנים היו רגלי חפצים לבא באורח רע והייתי אני צריך למנעם כאמרי מכל אורח רע כלאתי רגלי אך אחר כך מפקודיך בעצמם אתבונן על כן שנאתי כל אורח שקר שבאתי עד גדר שנא אותו שלא אצטרך לכלא את רגלי כי חשקה נפשי בפקודיך עד שנא את כל עניני העולם הזה בפניהם: