רוממות אל על תהילים קיט:ד

1ושמא תאמר אם כן שאף גם סוג זה מאושר יקרא אם כן למה הרבה יתברך לנו תרי"ג מצות הלא בהיות טוב לבריות עם העדר עולה היה די לז"א והנה מה שאתה צויתה פקודיך הוא לשמור מאד והוא מאמר ר' חנניה בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שהוא כי הוקשה לו כי אחר שהעושה מצוה אחת ונשמר מעון מטיבין לו ונוחל את הארץ כו' אם כן למה הרבה לנו הוא ית' תורה ומצות לז"א דע כי הטעם הוא כי רצה הב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שהוא להרבות זכותם בשמור מצות הרבה וגם שלרבויים לא יבצר מהזדמן מצוה תמיד משא"כ אם היו מועטות ועל דרך זה יאמר גם שאף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו גם הם מאושרים עכ"ז אתה צויתה פקודיך כדי שיהיה לשמור מאד ולא מועטות למען זכות את ישראל כמדובר:

2(א) או שיעור הענין כי הנה על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל ג"ח ואמר שכל תופשי מדה מהם לעשות ממנה עיקר מאושרים יקראו והחל בתורה ואמר אשרי כו' כמדובר בקודם:

3(ב) ועל השנית אמר אשרי נוצרי עדותיו יתברך גם שלא יעשו עיקר מן התורה כי אם שבכל לב ידרשוהו בתפלה שהיא עבודה כנודע מרבותינו ז"ל ולעבדו בכל לבבכם זו תפלה והיא במקום הקרבנות ותפס מה שהוא נוהג בכל הדורות ואמר בכל לב ידרשוהו.

4(ג) ועל השלישית אמר אף יקראו מאושרים אשר הם משוללי עולה אם בדרכיו הלכו מה הוא רחום כו' שהוא גמילות חסדים בלבד כמדובר בקודם:

5(א) או שעור הענין על דרך מאמרם ז"ל על פסוק אשרי נשוי פשע כו' אשרי אדם לא יחשוב כו' שאמרו ששיעור הכתובים הוא אשרי נשוי פשע אך יותר מאושר הוא אשר לא יחשב ה' לו עון על דרך זה יאמר פה אשרי תמימי דרך ההולכים בתומם במעשה לעשות כשיזדמן לתומם כי אם עיקרם הוא לכת בעסק התורה:

6(ב) אך יותר מאושרים הם נוצרי עדותיו עם התורה כי מה שתלמוד גדול הוא על שמביא לידי מעשה וצריך ללמוד וללמד לשמור ולעשות וזהו אשרי נוצרי עדותיו ושמא תאמר אם כן גם מצות לבדן יספיקו לז"א בכל לב ידרשוהו כי על ידי עסק התורה יכנע היצר הרע לעבוד את ה' בכל השתי לבבות והוא כנודע כי על ידי עסק התורה אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ:

7(ג) ועם כל זה יש חלוקה שאפילו לבדה בהיות העדר עון היא גדולה וזהו אף יקראו מאושרים אשר בהיות שלא פעלו עולה בדרכיו יתברך הלכו מה הוא רחום וכו':

8(ד) ושמא תאמר האם כ"כ גדלה מאד מדת ג"ח שככה השבחתיה הלא הוא כי הנה אתה ה' צויתה פקודיך כלומר הפקודים שהם שלך שאתה עושה אותה שהם ג"ח כמו שלמדו ז"ל שהב"ה מלביש ערומים שנאמר ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם מבקר חולים וירא ה' אל אברם שבא לבקר את החולה מנחם אבלים ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו קובר מתים ויקבור אותו בגי וכן מה הוא חנון וכו' וזהו אתה צויתנו פקודיך המיוחדים לך שהוא ג"ח כדי לשמור אנחנו כל העולם אשר כללת במלת מאד שאמרת בסוף מעשה בראשית וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד והוא כי כאשר עולם בחסד יבנה כך עושי חסד שומרים ומקיימים אותו במדה זו וזהו לשמור מאד. או יאמר במה שידענו כי המצות שומרות את האדם כי כל א' נעשה מלאך ואם היו מועטות לא ירבו שומרים רבים וז"א אתה צויתה פקודיך כדי שלשמור יהיו מאד ולא מעט: