רוממות אל על תהילים קכג:ד

1ועל בני גלות החיל הזה אמר רבת שבעה לה נפשנו הלעג השאננים שמלעיגים על טלטולנו הבוז כלפי מעלה לגאי יונים האומרים איה אלהיכם חלילה:

2(א) או ידבר על הגלות הזה המר צר וארוך והנה ידוע כי גם שלא זזה שכינה מכותל מערבי עיקר שכינה נסתלקה למעלה ועל הבחינה ההיא שנסתלקה אנו אומרים המחזיר שכינתו לציון ובזה יאמר גם כי לא זזה שכינה מפה עם כל זה אליך נשאתי את עיני אל הבחינה היושבי בשמים היא אשר עלתה:

3(ב) והנה בין גויותינו שהם רבים בין נפשותינו שכלן אחת כד"א שבעים נפש ואומר נפש ששים ושש כי נפשות ישראל מעולם האחדות יחשבו אחת הכל שוקקים ועל הגופים אמר אל ה' כי להעדר זכותם צריכים מדת רחמים ועל אומרו שפחה אל יד גברתה אמר אלהינו היא שכינה שממנה חוצבו ואמרו יד ולא אמר אל אדוניהם ואל גברתה יכוין אחת משני דברים שעתה בקרב הגוים אנו נזונים מיד השר שלהם ומתאוים ליזון מיד אלהינו כאשר היינו באמונה אתו יתברך. או יהיה ענין ספר הזוהר על פסוק נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל כי בחרבן ראשון קמה ושבה מאליה אל בית שני אך בגלות שני הלז לא תוסיף קום מעצמה עד יתן לה ה' יד ויקימנה בעצמו וז"א אל יד שתשובתנו יתן לנו יד להקימנו:

4(ג) ועל מה שנבקש הגופים את ה' כעיני עבדים אמר חננו ה' ועל הבחינה השנית שב ואמר חננו כי רב שבענו בוז חלק הגופים מאויבינו:

5(ד) ועל בחינת נפשנו שהיה נראה לא הרגישה צער המשעבדים אמר אדרבה רבת שבעה לה נפשנו יותר מהגופים כי לה פי שנים א' הלעג השאננים שילעגו על עם ה' שנית הבוז לגאי יונים הם שרי האומות וחייליו למעלה מה שאין השנית הזאת לגופים: