רוממות אל על תהילים קכט:ח

1ודרך העוברים לפני השדה ורואים כך לדבר על לבם לברך ולנחמם מדאגתם אך לנו היו אומות עוברים ורואים ומשנאת לבם גם שלא היו מהמצרים אותנו בפועל לא אמרו אל תצרו על מיעוט תבואתכם כי ברכת ה' אליכם כי ברכת ה' כבר היתה ראויה להיות בתבואה תהיה אליכם בעצמכם שתשתלח ברכה בכם והוא כענין רות שעל מלא שלש ראשי אצבעות קלי נשתלחה במעיה ברכה עד שאכלה ושבעה והותירה כן היה להם לומר ברכת ה' אליכם והנה גם שלא היו אומרים כן לאהבתנו היה להם לאמר כך בשביל הברכה שהיינו משיבים להם כענין בועז שעבר בשדה ויאמר לקוצרים ה' עמכם וברכוהו בשם ה' ואמרו לו יברכך ה' וזה יאמר ולא אמרו העוברים ברכת ה' אליכם שהיינו מברכים אותם בשם ה' לומר ואומרים להם ברכנו אתכם בשם ה' אך מאשר לא עשו כן הורו שנאת לבם וגם על אלה אמרתי שיבושו ויסוגו אחור כו' גם שלא עשו רעה בפועל מה שלא היה כאשר צררוני מנעורי שלא מתו רק עבות רשעים וכל שאר שונאי ישראל נשארו בחיים:

2(א) או יאמר רבת צררוני כו' ידבר עלינו בני הגלות הזה הצר וארוך ומר אוי לנו על אריכות גלותנו כי מאשר נתישנו יכולים אנו לקרא את הגליות הראשונים זמן נעורים וזהו אומרו רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל שעתה יכולים אנו לומר על גלות א' וב' ימי נעורינו כ"כ נתישנו פה וע"כ על גלות בבל אומר רבת צררוני מנעורי כו':

3(ב) ועל מדי אומר פעם שנית רבת צררוני מנעורי כלומר וברוך ה' כי כל משלוח ידם לא היה רק בי כי בבית ראשון אמרו רבותינו ז"ל שלא השליט יתברך את הגוים במקדש כי אם ששלח ארבע מלאכים בארבע לפידי אש והציתו בו האש כמפורש בפסיקתא על פסוק פתיתני ה' וכו' ובאיכה רבתי אלא ששם אומר שב' מלאכים היו והצד השוה הוא שלא שלטו במקדש וגם לא בציון וירושלים כאדום ששמוה לעיים ובגלות יון הן אמת שפשטו ידם בהיכל ופרצו בו פרצות הנה שתים רעות עשו אחד על כבודו יתברך ב' עלי בבנות ובנכסים אך קצת נתנחם שאין צריך לומר שלא יכלו לכלות רעה במקדש כי אם גם לי לא יכלו וזהו גם לא יכלו לי:

4(ג) אך על הד' הלז המר לי מאד כי על גבי שהוא גבהותי שהוא ציון חרשו חורשים כי בחרבן בית שני נתקיים ציון שדה תחרש על ידי טורנוסרופוס וזהו על גבי כו' כלומר כי על זה דוה לבנו מה שלא וכו':

5(ד) ומי שהראה בראשונים יראה באחרונים כי ה' צדיק קצץ עבות רשעים נבוכדנאצר המן אנטיוכוס טיטוס:

6(ה) גם עתה תחת מה שציון שדה נחרש לא בלבד החורשים כי אם גם יבושו כו' כל שונאי ציון והוא ענין מאמר רשב"י על פסוק אשר צבאו על ירושלים אשר יצבאו היה צריך לומר אלא מלמד שכל אשר צבאו על ירושלים והצרו את ישראל ומתו מיתת עצמם יקימם ה' ויביאם לינקם מהם ואז יבושו כל השונאים גם שלא היו מהחורשים רק שונאים בלבד מאשר יראו הנעשה בהם:

7(ו) ואחר שיבושו לא ילכו ריקם כי אם יהיו כחציר גגות שעל ידי המטר צומח חציר ובהעדר המטר טרם ישלוט שיעור שהיה גדל ייבש כך טרם הגיעה עד גדל שיעור קומתם ייבשו:

8(ז) וזאת להם תחת גאונם מדה כנגד מדה שראו שלא מלא כו'

9(ח) והעוברים להיותם שונאי ציון לא אמרו ברכת וכו' ככתוב בדרך הקודם שאין צריך לומר שלא אמרו יברככם ה' כי אם אפילו ברכת ה' אליכם לא אמרו אפי' אחר שהקדמנו להם שלום ואמרנו להם ברכנו אתכם בשם ה' לא השיבו ברכת ה' אליכם: