רוממות אל על תהילים כט:יא

1ועל החמישית כי רוב עוז וטובה תחטיא את ישראל להתקומם איש על חבירו והוא הדל משולל עוז הוא נכנע הרבה ולא יריב עם אדם אך אשר לו עוז מתקומם ועיקר הצרה אשר לנו בגלות הזה הוא העדר שלום כי זה החריב בתינו והגלה אותנו לזה אמר כי גם זה יתוקן כי הלא כאשר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום שלא יתגאו ע"י העוז לבעוט ולריב אלו עם אלו כ"א שה' ישפות שלום למו:

2(ג) או יהיה שעור הכתובים קול ה' על המים כו' שאומר המשורר הלא אמרתי אליכם הבו לה' כבוד ועוז אל יעלה על רוחכם כי הוא יתברך צריך למעוזכם שתתנו לו כבוד ועוז הלא קול ה' בלבד שאמר נטה את ידך על הים ובקעהו כו' ואומר וישובו המים על מצרים כו' אותו הבל קול מאמרו היה על המים לקרוע את הים ולעשות בהם שפטים מאתים וחמשים מכות ושמא תאמרו כי בחינת אלהים היתה ולא שם ה' בעל הרחמים הנה לכם ראיה כי שם הרחמים היה כי הלא אל הכבוד שהוא בעת בחינת אל הכבוד שהוא במתן תורה שהיה בא במדת רחמים וכבוד מעוטף כשליח צבור אז הרעים בקולות ולפידים כטכסיסי מלחמה ולמה היה כן שהוא הפך בחינת הזמן והפעולה אך היה להורות כי ה' היה על המים רבים כנז' ממאמרם ז"ל שבא הקב"ה בטכסיסי גבורת מלחמה במתן תורה שלא יאמרו שאין זה אשר היה על הים כתואר גבור איש מלחמה ושעל כן אמר הקב"ה אנכי ה' אלהיך שתראוני ככבוד שליח צבור אנכי אשר הוצאתיך כו' שראיתוני כאיש מלחמה הנה כי מה שהרעים בזמן תואר בחינת אל הכבוד היה ראיה כי ה' היה על מים רבים על ים סוף:

3(ד) ושמא תאמרו א"כ אפוא למה אמרתי הבו לה' כבוד ועוז אחר שאין הוא יתברך צריך עוז מהזולת הלא הוא כי קול ה' בכח כו' והוא כי הנה ידוע ליודעי חן כי איכות גדולתו ותקפו יתברך בעצמו הוא למעלה ומה שהצדיק מוסיף כח כמאמר הכתוב אנכי מלאתי כח את רוח ה' אינו להוסיף כח בו יתברך חלילה כי הלא נחנו מה כי נוסיף כח בבעל הכח אך הוא שעל ידי צדקת הצדיק העולה היא למעלה תריק שפע מגדולתו העליונה וישתלשל השפע במדרגות הידועות עד למטה לארץ והנה המדרגות ההן בקבלן השפע יתוסף בהן כח מאשר יקבלו מהסיבה הראשונה כענין ועתה יגדל נא כח אדני כי שם אדנות יקבל ויגדל כחו וע"ד זה בכל כחותיו יתברך העליונות וכל זה הוא כדי להגלות השפע שהיה צפון למעלה ויתהדר בו העולם כי זה הוא תואר הוראת השפע בהתפשטו שנקרא הדר כמאמר רז"ל שכשברא הקב"ה את העולם נתלבש בהוד והדר שהוא לגלות שפע העליון בעולם השפל כי הוד המתגלה נעשה הדר לרואיו. ונבוא אל הענין אמר מה שאמרתי הבו לה' כבוד ועוז אינו שצריך יתברך לצדיק כי אדרבה העוז הוא שלו יתברך אך הוא כי כאשר קול ה' בא ושורה בכח שהוא בכח שהצדיק מוסיף בשכינה כד"א ואנכי מלאתי כח הוא כדי להיות קול ה' בהדר שהוא להיות קול ה' מתפשט במה שנקרא הדר שהוא לגלות טובו בעולם כי לזה הוא מה שצריך כח מלמטה להיות קול ה' פועל למען עשות הדר אך לא שהוא יתברך צריך כח מהאדם כי אם למען המשיך השפע מלמעלה למטה ובזה יתיישב היות בי"ת בכח פתוחה:

4(ה) ושמא תאמרו למה ה' כימי צאתנו מארץ מצרים לא יעשה לנו לעמלק כי הוא המעכב גלותנו כמאמרו יתברך יום נקם בלבי וכן מלחמה לה' בעמלק מדור דור ולמה כאשר עשה לפרעה ולמצרים לא יעשה לעמלק גם הם והפלתם בקום ישראל כי יעקב ועשו כשזה נופל זה קם ואז תתקיים בעצם שאלת הבו לה' האמורה למעלה לזה אמר הנה קול ה' שובר ארזים הם סיחון ועוג וגם וישבר ה' את ארזי הלבנון ז' עממים של ארץ ישראל הנקרא לבנון על שם בית המקדש שהוא עיקר א"י:

5(ו) ולא בלבד את המלכים כ"א גם את שריהם של מעלה כי הלא וירקידם כמו עגל ויגבירם לקראת ישראל כמו עגל הבא לנגח את לבנון את מלכי כנען ושריון הוא סיחון כאמור למעלה ומי הרקידם אותו שהוא כמו בן ראמים הוא השר שלהם שהוא כח חיצוני כבן שדים וזהו כמו בן ראמים שהם שדים כד"א כתועפות ראם לו וארז"ל ראם אלו השדים ועד"ז ארז"ל בב"ר שקרא יעקב אל עשו גבר שיידן להיותו תחת סמאל שהיה שרו. ונחזור אל הענין אמר דוד הנה הוא יתברך שובר מלכים גדולים ולא בלבד את המלכים כ"א גם את השר השורר עליהם ומגביה לבם לרקד על ישראל כי הנה וירקידם כמו עגל מי שהוא כמו בן ראמים שהוא השר:

6(ז) ועכ"ז לא עמדו בפניו יתברך כי קול ה' היה חוצב להבות אש הם השרים הרוחניים:

7(ח) ולא בלבד אלו כ"א כל כחות הטומאה שבמדבר איבד ושיבר הוא יתברך בקולו שבמתן תורה עם היות כי המדבר הוא משכן לכל כחות הטומאה שבעולם כנודע מחכמי האמת וא"כ אמור מעתה כי אשר הכניע את כל אלו ג"כ יחיל ה' מדבר קדש כי יוכל להחיל מדבר קדש הוא את עמלק כי קדש מארץ אדום היא כאמרו עיר קצה גבולך ולכן אל יקחך לבך להרהר ולומר למה לא יחיל את ארץ אדום ויהיה זה לנו מעיר לעזור לתקן מעשינו ולגאלנו אך אין העיכוב מצדו יתברך כי מה הבל נדף הוא לפניו יתברך:

8(ט) אך הוא כי הלא כמקרה האילות גם לנו בני ישראל יקרנו כי כאשר האילות בעת לדתנה יכין לפתוח ללדת את הנחשים כי להיות כל א' מהנה רחמה צר צריך כל רחם ליפתח ישכנו נחש ואז ינצלו ממות וילדו כך הוא יתברך בעת גאולתנו ופדיון נפשנו יכין הוא יתברך את הנחשים השרפים הם אלופי עמלק לטובתנו כי לבנו צר מליפתח לשוב עד ה' עד ישכנו נחש ואז ייטיב לנו והנה המשל הזה נשאה רוח הקדש עלינו בית ישראל ואומר אל תתמהו על האריכו יתברך מלשבר את עמלק כי הלא קול ה' יחולל אילות ואז להצילן ממות ולתת להם בנים יולדו על כן ויחשוף יערות אשר שם הנחשים למען על ידי כן נמשך שבהיכלו יתברך כלו אומר כבוד כי יצרו לישראל בחבלי משיח ועי"כ שיחזיקו ישראל באלהיהם אז בהיכלו יתברך לא ימצאו מימינים ומשמאילים כ"א כלו כל כללות היכלו יחד יהיה אומר כבוד מישראל ולא ימצאו עוד מנגדים ולכן צריך להאריך לעמלק עד קץ הימין כי הם צורך לישראל שלבם צר מלשוב כנחש לאילה שרחמה צר ועל ידי נשיכת הנחש תושע כו ישראל כמדובר אך לא שיצטרך הוא יתברך לישראל יתנו לו עוז כי אם שלתועלתם חפץ הוא יתברך ישובו אליו למען ישוב גם הוא אליהם ומבקש יתנו כח להמשיך שפע טוב מלמעלה להיטיב להם כמדובר:

9(י) אך מצדו יתברך אין צריך עוז מהזולת כי הלא ה' למבול ישב וימח את כל היקום הוא לבדו ואפילו את שם מדת הדין לא הוצרך כד"א ויאמר ה' אמחה את האדם הנה כי לעוז לא הוצרך לזולת וגם לא על בחינת כבוד אשר ברוב עם הדרת מלך אינו צריך לעם כי אז עם שלא נשאר אך נח וביתו לא חסר ממנו אדר מלכות כי אם וישב ה' מלך לעולם כי אין כבוד מלכותו תלוי בעם:

10(יא) ואמר ולא עוד אלא שאין צריך לומר שאינו צריך לעמו יתנו לו עוז כ"א אדרבא ה' עוז לעמו יתן כדי שיעצרו כח לקבל ברכתו כי רבה היא מאד עד יבלו שפתיהם מלומר די וזהו ה' עוז לעמו יתן על מה שה' יברך את עמו בשלום כדי שיהיה להם עוז לקבל הברכה כי עצומה היא מאד כענין ופחדו אל ה' ואל טובו וכאשר היה בסיני שלא עצרו כח לסבול ויצאה נשמתם ואמר כי עם היות להם שלום שהוא כלי מחזיק ברכה עכ"ז צריך עוז לעמו יתן לקבל אותה:

11(י) או יאמר ה' למבול כו' לומר אין הקב"ה כמלך מבני אדם שלהפיל איזה אומה צריך להתקומם נגדה אך הוא יתברך להנקם מכל העולם שהוא להביא מבול לא הוצרך להתקומם כ"א ישב ועל ידי ישיבה מחה את כל העולם והוא כי ישב לו ובשב ואל תעשה שהניח העולם אל טבעו הושקע העולם כי הארץ על המים הם ע"י נס ואז נמנע הנס ומאליו עלה התהום התחתון וגם העליון מאליו ירד כי ארובות השמים נפתחו כי הוא גם הוא טבע כי אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו ובישיבה ההיא אשר היתה בשב ואל תעשה נשאר מלך בעולם כי נפלה אימת מלכותו יתברך בעולם כמ"ש ז"ל שכל הילודים אחרי כן גדרו עצמם מן הערוה שעל כן היה ירא אברהם לאמר אשתי פן יהרגוהו לבלתי הכשל בבעולת בעל וכאשר נשק יעקב לרחל חרדו כל העיר וכן על דרך זה אימה נפלה בעולם. ושעור הכתוב הנה אין הקב"ה צריך עוז ותעצומות לא לאבד עולם ולא לקיימו לאבדו כי הנה ה' למבול ישב וגם לא לקיימו כי הנה מאז וישב ה' בשב ואל תעשה נשאר מוראה בעולם להיות מלך לעולם באופן כי לעצמו אין צריך לפעול בעוז:

12(יא) אך ה' עוז לעמו יתן לעתיד על כל העולם ולא שיצטרכו למלוך ולמשול בעולם על ידי מעוז זרועם כי אם אדרבה ה' יברך את עמו בשלום. או שעור הכתוב כאשר הוא יתברך עוזו כ"כ גדול שבשב ואל תעשה יפעול וישודד וימלוך כן ה' עוז לעמו יתן וגם הם ע"י שה' יברך את עמו בשלום שבלא חרב ובלא חנית ירדו מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ ולפניו יכרעו ציים כו'. ובמה שארז"ל כי ה' עוז לעמו יתן נאמר על התורה שנקראת עוז יאמר ענין מאמרם ז"ל כי כשבא הקב"ה לברא את האדם נעשו מלאכי השרת כתין כתין חבורות חבורות מהם אומרים יברא ומהם אומרים אל יברא חסד אומר יברא וכו' ואמת אומר אל יברא וכו' צדק אומר יברא ושלום אומר אל יברא שכולו מלא קטטות מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכה לארץ כו' שהוא כמפורש אצלנו שנתן את התורה הנקראת אמת בארץ שבעסוק בה יתוקן העדר האמת מלשונם אך שלום עדיין נשאר במקומו ועל שני המנגדים האלה גלו שתי פעמים אחד בגלות בבל שהוא על העדר התורה שנאמר על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי שהוא על ביטול תורה כי ויתר הקב"ה על ע"א וכו' ולא ויתר על ביטול תורה וזהו ותשלך אמת ארצה ועשתה והצליחה כי ע"י שתשלך ישראל אמת ארצה ע"י כן ועשתה בבל והצליחה ובגלות חרבן שני גלו על שנאת חנם שהוא העדר השלום על כן אומר עתה הוא יתברך כי יתקן את שתיהם כי על הא' ה' עוז לעמו יתן זו תורה הנקראת אמת ועל השנית אמר ה' יברך את עמו בשלום באופן יתוקנו השני מנגדים ולא יגלו עוד והוא מאמרנו על פסוק והאמת והשלום אהבו: