רוממות אל על תהילים לד:טו

1ואם בפועל עשית לו רעה סור מרע שהוא סור עצמך מעשות לו רע ועשה טוב שעל ידי כן תהיה מבקש שלום והוא מאמרם ז"ל באמרם שהנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו ואמרו שם בגמרא שזה גורם שלום כי היתה מריבה בין שנים ועל ידי מה שנתן האחד לבן השני והלך וסיפר לאביו עשו שלום ביניהם וזה יאמר סור מעשות לחבירך רע ועשה לו טוב ולא בצנעא כ"א בקש שלום על ידי הטוב שתעשה לו שיהיה גלוי שיראה וישלים עמך ואם אחר בקשך שלום ימאן שכנגדך באופן שהשלום בורח ממך רודפהו אתה כי לא תשקוט עד יהי שלום ביניכם וזה ענין לשון רדיפה כי לא תצדק רק במי שבורח ורודפים אחריו כמדובר:

2(יג) ואם נאמר שבכלל אומרו שיחפוץ בחיי העוה"ב הוא בעסוק בתורה כי עליה נאמר כי היא חייכם יתכן כלל בזה מאמרם ז"ל כי כשבא הקב"ה לברא אדם נעשו מ"ה כתין כתין וכו' חסד אומר יברא שעושה חסדים. אמת אומר אל יברא שכלו שקרים. צדק אומר יברא שעושה צדקות. שלום אומר אל יברא שעושה קטטות והקב"ה תקן קטרוג אמת במה שנתן תורת אמת ארצה אך שלום רחק ממנו שלא ניתן על כן על ארבעתן יכוין ועל התורה שניתנה ארצה אמר אוהב ימים וכו' שעיקר מה שבין אדם למקום הוא עסק התורה:

3(יד) ועל השאר ובכללם השקרים כי גם שניתנה תורת אמת לתקן על כל זה לא יבצר שצריך שבני ישראל לא ידברו כזב ועל כן על השקרים .... אמר נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה:

4(טו) ועל החסדים וצדקות והעדר קטטות אמר סור מעשות רע לחברך ועשה לו טוב שהוא חסד ואמת ותחת הקטטות בקש שלום ולהיות שלא ניתן דבר לתקן השלום כאשר ניתנה תורה לתקן קטרוג האמת על כן החמיר בשלום ואמר ורדפהו כי קל לאבדו כי לא ניתן עזר כנגדו:

5(יב) או שיעור הכתובים לכו בנים וכו' לומר צויתי לכם על יראת ה' אל יעלה על רוחכם כי יראת ה' תקרא שתיראו מהעונש מפני עבירות שבידכם כ"א לכו מסברתכם ואחר היותכם בגדר תקראו בנים על כשרונכם אחרי כן יראת ה' אלמדכם שהיא אחר השגתכם תכלית הכשרון:

6(יג) שהוא באמור לכם מי האיש החפץ חיים הוא אשר אוהב ימים בעולם הזה לראות על ידם טוב העולם הבא שתהיה זה לו במחשבה:

7(יד) וגם בדבור נצור לשונך כו' כמדובר ובמעשה סור מרע כו' והוא כי אחד מנסיון החסידות הוא אחר שהיצר הרע החל למשכך ולהביאך אל מעשה הרע שתוכל לסור ממנו מעצמך והוא גדר יוסף הצדיק שאחר היותו עמה לעשות מלאכתו פירש וכעובדא דמסכת מנחות בההוא דהוה זהיר במצות ציצית ושמע שהיה זונה בכרכי הים שהיתה נשכרת בארבע מאות זהובים וישלח שכרה וילך לה ביום אשר ייעד וימצא כמה מטות זהב וסולמות זהב ומרגליות ובהיותו עמה במטה ראה ארבע ציציות כארבעה עדים וישלך עצמו לארץ ותאמר לו מה פגם ראית בי ויאמר לה אין כמוך בעולם כ"א שמצוה אחת יש לנו וציצית שמה כו' הרי שפירש וסר מן הרע מעצמו עם היותו כבר ברע והוא חסידות נמרץ אשר רב עמרם חסידא לא הספיק לעשות כן עד שצעק נורא בי עמרם כו' ובאו אנשים:

8(טו) ועל זה יאמר סור מרע כי תסור מהרע שלפניך מעצמך אחר היותך ברע ולא על ידי בני אדם ככתוב אצלנו כי זאת היתה כוונת ריב"ז בברכו את תלמידיו יהי רצון שתהיה מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם אדם עובר עבירה בסתר כו' שהוא בל יקרה אתכם כרב עמרם חסידא שהיה בסתר עולה בסולם ועם היות מורא שמים עליו לא הספיק לשוב עד בוא אנשים בשר ודם ועל ידם סר מהרע ולא מעצמו ועל זה יאמר סור מרע כי תסור מהרע שלפניך כאמור ועוד חסידות שני והוא ועשה טוב והענין מאמר רשב"ל בגמרא גדולה תשובה שזדונות נעשים כזכיות והעלו בגמרא כי אין זה רק בשב מאהבה ובזה יאמר ועשה טוב לומר סור מהרע ועשה את הרע ההוא טוב כי תהפכנו לזכות והוא כי תשוב מאהבה ולא מיראת העונש ועדיין כל זה הוא במה שבין אדם למקום וגם במה שבין אדם לחבירו שהוא נכלל במצות ואהבת לרעך כמוך ותכלית דבר זה בעצם הוא בהיות כל איש מבקש שלום ורודפו על הדרך שביארנו שהוא מאהבה רבה את רעהו שגם חבירך ישנאך ולא יאבה להשלים עמך אתה תאהבהו ותרדוף שלומו כי אין רדיפה אלא אחר הבורח כלל הדברים כי על כל אלה שיהיה לך תהיה היראה שאמרתי יראו את ה' קדושיו והיא יראת יעקב שעל כל צדקותיו נאמר ויירא יעקב מאד ויצר לו שהוא שמא יגרום החטא שהוא שמא חטא שוגג והוא לא ידע ועדיין נעלם ממנו שהיא תכלית שלמות היראה. והנה במדרש אמרו מעשה ברוכל אחד שהיה הולך ומכריז מאן בעי חיי מאן בעי חיי והיו הכל באים אליו שמעיה ר' ינאי אמר ליה תא סק להכא זבין לי אמר ליה לית אנת צריך ליה ולא דכוותך אטרח עליה סלק לגביה והוציא ספר תהלים מכורך והיה פותח הספר ומראה להם הפסוק נצר לשונך מרע כו' א"ר ינאי כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה עד שבא רוכל אחד כו' זהו תורף דברי המאמר והלא כמו זר נחשב מה חידש לו הרוכל שרבי ינאי לא ידע האם נעלם ממנו הפסוק או על מה היה מצטער עד יום ההוא. ועוד כי הרוכל לא פירש לו דבר בפסוק כ"א שהראה אותו לו ואדרבה אמר לו שהוא לא היה צריך לזה. אך אין ספק כי מה שהיה מצטער הוא כי ראה פסוק מי האיש החפץ חיים שלא לנוכח ופסוק נצור לשונך לנוכח על כן בראות המעשה הזה שהיה מכריז מאן בעי חיי ומדבר אל הבא לשאול ואומר לו נצר לשונך כו' הבין כי כן עשה דוד שהיה משמיע ואומר מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב שלא לנוכח ובבוא האיש לפניו והיה אומר לו שהוא חפץ בחיים היה מדבר בו לנוכח ואומר לו נצר לשונך כו'. והנה לפי דרכנו ג"כ צריך לתת טעם אל הפרש הפסוקים שמתחיל שלא לנוכח ומסיים לנוכח אך יהיה כי בהחילו ללמוד יראת ה' עושה כמדבר עם מי שאין בו עדיין שום בחינת כשרון ועל כן אין ראוי לדבר לנוכח אתו אך אחר אשר החל ואמר שתחלת הכשרון הוא שיהיה אוהב ימים לראות טוב כמדובר לכל אחד מהדרכים אז על ידי היות בו הבחינה ההיא כבר הוא ראוי לדבר בו לנוכח לומר לו שיוסיף עוד לשמור לשונו כו':

9(ז) או שיעור הכתובים מעין הקודם זה עני קרא כו' שמשבח את העני ששתים הנה יתרונותיו אחד שקרא וה' שמע ואינו מצילו על ידי מלאך כ"א ומכל צרותיו הושיעו הוא ולא מלאך שנית שה' שמע שמשתעשע לשמוע תפלתו עם היות שכאשר הוא קורא כבר מכל צרותיו הושיעו כענין טרם יקראו ואני אענה:

10(ח) אך כאשר אינו עני גם כי רבים יהיו אינו מצילם על ידי עצמו כי אם חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם המלאך הנזכר ולא הוא יתברך בעצמו:

11(ט) ובזה אין לרבים תלונה כלפי מעלה כי אדרבה טעמו וראו כו' לומר טעמו טעם הדבר ותראו כי אדרבא תכירו כי טוב ה' כי הטעם הוא על כי אשרי הגבר יחסה בו יתברך בלי שום חסות בשיתוף לשום דבר והנה זה ימצא בעצם בעני כי לא יחסה בהון ועושר רק בו יתברך משא"כ הבלתי עני:

12(י) אך גם אתם יראי ה' הבלתי עניים אל יקנא לבכם בדבר כי יראו את ה' קדושיו כי גם אין מחסור ליראיו גם מזה שיש לעני בשתי יתרונותיו אך צריכים אתם שני תנאים א' בל תנסו את ה' לומר כי תקראו אותו לאמר לו שיענה אתכם ויחלץ אתכם ע"י עצמו רק אתם עשו את שלכם והוא יעשה את שלו:

13(יא) בל יקרה אתכם ככפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם ששואלים אוכל מאתו יתברך ולפעמים כפירים רשו ורעבו עם שהם משוללי חטא ודרכם להתפרנס שלא בצער אך ודורשי ה' שלא יאמרו תן לנו דבר פלוני או דבר פלוני מטובותיו כי אם דורשים את ה' לידבק בו מצד עצמו ואז הוא יתברך עושה את שלו ולא יחסרו כל טוב מאתו יתב':

14(יב) והתנאי השני הוא כי אינכם יודעים יראת ה' מה היא כי העולה על רוחכם הוא ירוא את ה' מעבירות שבידכם אך לא זו הדרך כי אם לכו בנים מסברתכם ויראת ה' אלמדכם כי הלא זאת היא:

15(יג) כי מי האיש מכם החפץ חיים לא יהיה להתענג בעוה"ז שא"כ ימיו שיהיה בעוה"ז יחלפו וילכו כי הבל המה ואין בהם ממש אך הוא כי יהיה אוהב ימים של העוה"ז לראות בהם טוב כענין הידוע מספר הזוהר כי הימים שהצדיק עושה בהם מצות בעוה"ז קונים הויה וקיום של קדושה ומתקרבים סמוך לסילוקו מהעולם לראות בהם טוב העולם הבא כד"א ויקרשו ימי ישראל ויקרבו ימי דוד למות דבר זה ישים כל איש בלבו תמיד כי על ידי כן יגעל בכל טובות והנאות העוה"ז הרי כשרון מחשבה:

16(יד) וגם טהרת הדבור כי נצור לשונך מרע כו':

17(טו) וגם במעשה סור מרע ועשה טוב כו' כמפורש בסמוך כל הכתוב ואז על ידי היות בכם כל השלמיות האלו שבכללם הוא כי סרתם מרע ועשיתם את הרע טוב שהוא כמפורש בסמוך ששבתם מאהבה ונעשו הזדונות זכיות הנה אז לא תהיה היראה על העונש מעבירות שבידכם רק יראה טהורה מגדולתו יתברך בל יקצוף על שאינכם מתקדשים יותר והנה אז על ידי כן אשר היה מקנא לבכם על העני שקרא וה' בעצמו שמע ומציל וגם שומע תפלתו מפיו שמשתעשע בשמוע מפיו עם היות שטרם יקרא ענהו והצילו עתה יהיה לכם יותר מזה והוא כי הוא מדת רחמים היא העושה לו כל זה ולכם גם מדת הדין וזהו עיני ה' אל צדיקים כו' כאשר יבא ביאורו בס"ד: