רוממות אל על תהילים לד:ט

1ואמר דוד ברוח הקדש טעמו בחיך הטעם כי טוב ה' כלומר ולא מלאך כי גדר טוב הוא שמטיב כי הלא אשרי הגבר יחסה בו כלומר משא"כ אשר יחסה במלאך בלעדי ה' כי לא בלבד לא יקרא מאושר כ"א גם יקולל כי המאמין שבלעדי ה' יש כח במלאך להיטיב לחוסה בו ובוטח בו חוטא לה' וא"כ בטענה זו תטעום בחיך שכלך כי אין טוב כלומר שיוכל להיטיב כ"א השי"ת לבדו ואין המלאך שחונה וכו' רק לכבוד בעלמא והוא אשר לדוד מכל צרותיו הושיעו

2(ז) וגם יתכן כוון עוד כי מלבד הציל את העני ע"י עצמו גם עוד יוסיף כי יתקיים בו ענין יהיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע שהוא טרם יקראו יענה ויסכים לעשות בקשתו ועכ"ז לא ימנע מלהקשיב בקול תפלתו מראש ועד סוף למה שהוא משתעשע לשמוע אמרי פיו והוא ענין פסוק תאות לבו נתתה לו וארשת וכו' וזה יאמר זה עני למה שהוא עני ה' שמע דברי תפלתו כאשר קרא עם היות שכבר מטרם יקרא מכל צרותיו הושיעו והוא יען כי קרוב ה' לנשברי לב הוא העני כי אל זה יביט אל עני ונכה רוח והכוונה לומר כי גם דוד אשר מכל צרותיו ומגורותיו הצילו ה' בעצמו עני היה באותה שעה והוא כי היה ענין שנותו את טעמו לפני אבימלך בתחלת ברחו משאול עני ודל נודד ללחם אשר הלך אל אחימלך ויקח מלחם הפנים אשר במשכן כי גם לחם לא היה לו ומשם הלך אל אכיש מלך גת ויתפשוהו לפניו:

3(ט) טעמו וכו' זולת האמור יאמר ושמא תאמרו הלא אלו הם דברים הפכיים כ"א כל כך אוהב אותם הוא יתברך את העניים למה אינו מעשירם ומניחם בשברון רוח בעוני לז"א טעמו וראו כו' לומר שימו לב לטעום טוב טעם הדבר וראו כי אדרבא טוב ה' ומטיב לעני בהניחו בעניו והוא אומר אשרי הגבר יחסה בו ולא יחסה בעושרו ועל כן מניחו עני למען יהיה כל ימיו חוסה בו יתברך ואז יאושר באמת משא"כ אם יעשירנו באופן כי טוב ה' לעני הנז' בזה כמדובר כי על מה שחוסה בו לבדו העני קרוב אליו יתברך: