רוממות אל על תהילים לז:כ

1כי על טובת הרשעים איני חושש כי רשעים ידעתי כי יאבדו על ידי טובם בעולם הזה וכן אויבי ה' המכעיסים אותו ומתענגים בעולם הזה הוא לרעתם כי יהיו כיקר כרים שהוא הכבש שנשמן הרבה כי מרוב שומנו אם יותן על האש לצלות ניתך ריבוי שומן על הגחלים ומעלה עשן ולא יניח את הלבת אש לעלות כי השומן יורד בשופע ומעלה עשן וכל כך. הוא שומנו שאינו כדרך צלי אש שאחר שעה או שתים נעצר השומן מלירד בשופע ואז האש בוערת ונצלה שאר הבשר כי אם שכל הכבש כלה בעוד שהעשן של השומן עולה וכן אויבי ה' אלו הם כלים בגיהנם טרם ימשול בם האש כי עשן שומנם אשר שמנו עשתו ויתגאו כעשן העולה בעולם הזה מספיק לכלותם עד בלתי השאיר מהם דבר ושמא תאמר אם יכלו איך ישלמו את נשים הוא כי מחזיר אותם פעמים אחרות כענין בטיטוס שארז"ל שבכל יום נשרף ונזרק אפרו בשבעה ימים וז"א כלו פעם שנית כי אחר שכלים חוזרים ליכלות:

2(טז) או שיעור הענין שאמרו טוב היות מעט לצדיק מהמון של רשעים רבים:

3(יז) והטעם הוא כי זרועות רשעים הם זכיותם תשברנה ע"י עשרם וסומך צדיקים ע"י דלותם ה' ולא עוד אלא שע"י התנהגם בתמימות על ידי דלותם יזכו שגם ימיהם חיים וקיימים כי יודע ה' כו' כדלעיל:

4(יט) ושמא תאמר אם כן למה אמרתי טוב מעט והלא טוב טוב יהיה שגם מעט לא יהיה לו שכ"ש שיזכה לזה אמר מה שאמרתי כך הוא כדי שלא יבושו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו ע"י המעט שיש להם מה שאין כן אם יחסרו כל שיבושו ויבואו להרהר שהוא ית' געל בהם חלילה.

5(כ) ושמא תאמר והלא גם טוב מעט היה ראד לרשעים כי הלא מתענגים ומשתמנים ומכעיסים כל ימיהם. וכמו רגע יאבדו בגיהנם ונשארים חייבים ברוב רשעתם לזה אמר הן אמת כי רשעים יאבדו כמו רגע בגיהנם ומה גם אשר הם אויבי ה' עושים להכעיס אלא מה עושה הקב"ה הלא הוא כי הם כיקר כרים כדלעיל: