רוממות אל על תהילים מב:א

1למנצח משכיל וכו' כאיל וכו'. הנה בתחלת הספר הקדמנו כי משכנו ידינו מלהעלות הערות על ספר פן כמשא כבד יכבדו עלינו ובמדת הקיצור אחזתי ולא ארפנה והמשכיל יבין לאשורו כי בדרכנו יהי' כל עקוב למישור בעזר משדי:

2הנה המזמור הלזה ייסדו בני קרח על בני הגלות החיל הזה לעורר לבבות עם בני ישראל הבלתי מרגישים אבדתם ורעתם כי מר כי אוי להם שגלו מעל שלחן אביהם ולו חכמו ישכילו חין ערך האושר הגדול אשר היה להם בבואם לראות פני אלהים כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים זכו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו שלש פעמים בשנה כמונו ומי עם בבד עון החפץ חיים ואחרי זאת ולא יבחר מחנק נפשו מדאגה מדבר זה ולא ישקוט עד ישובעד ה' וירחמהו ואל אלהינו וירבה לסלוח וארמון על משפטו יושיב והנה הן אמת כי נפש עם בני ישראל אשר חלק ה' היא יודעת מאד חין ערך הטובה הגדולה ושאיבת הקדושה אשר היתה לנו בעלותנו שלש פעמים בשנה לראות פני אלהים אך הגוף בער לא ידע בין ימינו לשמאלו ועל כן כל איש ישראל אשר גלינו מארצנו יעצרנו הגשם מהכיר גדולות ונועם האושר אשר היה לנו ולהביט ולראות את חרפתנו על אבדתנו על כן רוח ה' דבר בבני קרח נשא המשל במזמור הלז כאלו כל נפשות עם בני ישראל החשובות כאחת נצבת לעומת חלק הגופים ומצטערת על גויותינו על אבדתנו ומשתוקקת מתי נזכה עם רוחנו גויותינו לעלות לראות פני אלהים כי כן דרך נפש הקדושה כי גם לה גם לגוף המלבישה תדרוש שלום ואמת לקרבם אל ה' אלהי ישראל והוא לומר כי על עצמה לא תרבה הדאגה כי הלא לא יבצר ממנה כי עלה תעלה אל האלהים אשר נתנה ושם תשמח בה' אך לא כן החומר כי ישוב אל הארץ כשהיה ולא ישמח אל גיל הראות פני אלהים עד יחיו מתינו על כן תשוח ותהמה הנפש היודעת חין ערך האושר ההוא על גויותינו מתי יזכה ויראה פני אלהים בעוד אשר נשמה באפו ותהי המצאת המשל כי חלק הגופים עורכת תחנה לפניו יתברך ומספרת תשוקת נפשנו בחמלתה על גויותינו ומחלה פני אל יעשה בגינה ולמענה אם לא למעננו כי חלקו היא והיא המשגת איכות הטוב ההוא ולא החומר ולכן גם אתה ה' חמול על עמך כחמלתך על הנפש והשב ארמון על משפטו: