רוממות אל על תהילים מו:ג

1כי על כן לא נירא בהמיר ארץ כאשר הארץ כבגד תבלה וגם במוט הרים שהוא כאשר ההרים ימושו והגבעות תמוטינה לעתיד כאשר יראו האומות כי אנו נכו בצרות כל אשמותינו משא"כ האומות שיבא להם הכל כאחת.

2(א) או יהיה הענין כי למה שנשמות עם בני ישראל הן עלמות חלק אלוה ממעל הוא מטיב לנו ע"י עצמו ועם היותו אלהי הצבאות לא ייטיב לנו על ידם לא בלבד בזמן חירותנו כ"א גם בגליותינו כאשר יבא:

3(ב) והנה ידוע כי בכל גלותנו שכינה עמנו כ"י הוא שם אלהים כנודע והוא כח דין ואמר המשורר כמצטער על הגלות אלהים לנו כו' והוא כי הוא היה בזמן הבית שעדיין לא היה גלות ישראל ולא גלות שכינה ואמר הנה אלהים הוא לנו קודם הגלות מחסה מצרה ועוז נגד שונאינו וגם עזרה בצרות הוא בגליות כי שם נמצא מאד כי בכל גלות גלתה שכינה ונמצאת עמנו:

4(ג) אך אמנם העזרה לא מיד בגלות תהיה שאם היתה עוזרת היה הגלות מתבטל ואנו צריכים אותו לכפרתנו ואינה עמנו ביני וביני רק לבלתי האבד בקרב אויבינו אך מה ששם אלהים הוא שכינה יהיה עזרה בצרות הגלות הוא בסוף בצאתה מהגלות עמנו בזמן שהארץ כבגד תבלה וז"א על כן מה שלא נירא הוא בהמיר ארץ איכותה שכבגד תבלה וזמן שההרים ימושו כו' שהוא במוט הרים בלב ימים: