רוממות אל על תהילים מז:י

1וטוב לכם תגררו אחרינו לאכול מתמציתנו כי הלא אין פחד תהיה כסא מדת הדין יושב בקבע כי הנה כאשר נדיבי עמים נאספו אז נמנו וגמרו ואמרו כי עם אלהי אברהם הוא עם כ"כ חשוב עד גדר כי לאלהים הוא מדת הדין הם מגני ארץ הם מגויים מהדין וזה במה שהם עושים כי לאלהים שהוא מדת הדין היות מאד נעלה מכסא הדין הנז' נמצא כי עיקר העולם היה עובדי אל אחד. או שיעור הכתוב כאשר נדיבי עמים נאספו יחד באחדות הם הנקראים עם אלהי אברהם כי במה שהם עם לאלהים הם מגני ארץ מהדין והוא שעושים בהתאחדם היות אלהים שהוא הדין ורוגז מאד נעלה מן העולם כאשר אברהם היה מגן ארץ ומעלה מדת הדין ורוגז מן העולם.

2עוד יתכן דרך שני בכל המזמור אשר לא כדעת שמואל האומר כי אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד וכוונת בני קרח על זמן הגלות המר הזה אחר אמרם במזמור הקודם כי על צערנו לא יבצר כי ה' צבאות עמנו ואף שיש לנו צרות ע"י מדת הדין משגב לנו הוא אלהי יעקב סלה כי בצער הזה בגלות הוא משגב לנו מגיהנם וכן בכל זמן מדת הדין משגב מצרות גדולות אחרות והלא יתחמץ לבב אנוש באמת באמור מה זכות נערוך לגוים בגלותנו שגדולה הצלחתם וטובתם על כן באו בני קרח במזמור הלזה להעמידנו על האמת כמדברים עם הגוים:

3(ב) ואמור להם כל העמים תקעו כף לומר תקעו כף וגילו בשמחה על הצלחתכם אך הריעו והכנעו לאלהים הוא מדת הדין בקול רנתכם אשר תרננו בתקיעת כף כלומר כי אלמלא מדת הדין על ישראל לא היה לכם טובה כי למען יסרכם אותנו כי חטאנו לה' אתם מצליחים:

4(ג) אך כאשר ה' מדת רחמים שהוא עתה עליון כי בזה הוא נורא כי עלה מן הארץ להניחנו ביד הדין כשיהיה ה' מלך גדול ניכר על כל הארץ:

5(ד) אז תפלו בנופלים ידבר עמים תחתנו כו':

6(ה) ולא שאנו ישראל מבקשים מפלתכם כי הלא כל חפצנו אינה כי אם שיבחר לנו את נחלתנו היא ארץ ישראל וכן את בית המקדש הנקרא גאון כמאמרם ז"ל על ושברתי את גאון עוזכם זה בית המקדש וחשקנו הוא גאון יעקב הוא הבית של יעקב הוא הבית השלישי הרוחני וקיים לעד כי הראשון שבזכות אברהם ונעשה הר והשני שבזכות יצחק ושדה נחרש אינו קיים כאשר של יעקב אשר אהב להיות סלה שהוא קיים לעד:

7(ו) ומה שאמרנו הריעו לאלהים שהוא תרועת הכנעה לטובתכם אמרנו כי דעו נא כי על ידי הכנעה מתהפך הדין לרחמים כאשר קרה לנו כי עלה אלהים ונסתלק מלנהוג דין עלינו ונהפך להתייחס ה' הוא מדת רחמים על ידי קול שופר וזהו ה' בקול שופר והנה זאת יעצתי הריעו לאלהים שתכנעו בתרועה לפניו ולא תהיה הרנה משוללת הכנעה:

8(ז) ואם העולה על רוחכם הוא לזמר לאלהים בלי תרועה והכנעה עשו וזהו זמרו אלהים זמרו שאם רצונכם זמרו אלהים זמרו ואם העולה על רוחכם הוא כי מלכנו הוא ביחוד אלא שמהיותו כעוס עלינו מטיב אתכם ליסרנו בכם זמרו:

9(ח) ואם העולה על רוחכם הוא כי מלך על כל הארץ אלהים בין על ישראל בין על הגוים הנה זמרו משכיל כלומר מי שהוא משכיל יזמר כך כי יוצר הכל הוא ית':

10(ט) אך לומר כי מלך אלהים על גוים כשכעס על ישראל ולא רצה בישראל להיות מלכם זה לא כן הוא כי אם שאלהים לא עזב את ישראל עמו כי אם שישב על כסא קדשו לדון והוכיח בכסא דינו את ישראל ומייסרם:

11(י) והטעם כי לא יחפוץ בגוים הוא כי הנה כאשר נדיבי עמים נאספו מכל העמים לא נמצאו נדיבים רק עם אלהי אברהם בלבד הם ישראל שלמדו מאברהם לעשות צדקה ומשפט ובהם הוא ית' חפץ כי הנה לאלהים יחשבו מגני ארץ ובהם הוא חפץ וגם בהם שם אלהים מאד נעלה כי מתעלה על ידן לעלות להתייחס והתחבר עם שם ה' והותר כנודע ליודעי חן: