רוממות אל על תהילים סח:יט

1עלית למרום כו' יאמר ענין הכתוב אצלנו בביאור התורה על פסוק ומשה עלה אל האלהים שהזכרנו ענין אליהו ז"ל לאותו תלמיד שהראה לו עליית הצדיקים מג"ע לישיבות של מעלה ואמר לו בכל העולם הסתכל בר' חייא לא תסתכל ואמר לו במה אדע איזה הוא ר' חייא א"ל כל אחד משאר המלאכים מעלים קתדרא שלו ושל ר' חייא עולה מאליה וכתבנו שם שהודיעה לנו התורה שמה שזכה ר' חייא אחר מותו משולל גוף זכה משה בגוף ונפש וזהו ומשה עלה אל האלהים כי עלה מעצמו מבלי שיעלהו מלאכים כאליהו שהעלוהו רכב אש וסוסי אש בסערה השמימה. וזה יאמר פה על משה עצמו עלית למרום לומר הלא אמרתי כי רכב אלהים רבותים כו' כי מלאכי השרת הם מרכבה אל השכינה כי אדני בם ושמא תאמר נא ישראל אם כן אפוא שכ"כ גדלה מעלתם שעליהם שורה השכינה א"כ למה בחר באדם לתת לו את התורה ולא במלאכים אשר בקשו אותה מאתו יתברך ועל כן היה מקום לומר כי אולי מה שנתן לבני אדם לא היה רק דרך פשט התורה אך סודה ותוכיותה הבלתי מתייחס לבעלי חומר מתן למלאכי השרת לז"א דע וראה כי גדול אתה איש ישראל מכל מלאכי מרום כי הלא אתה עלית למרום שאין צ"ל שעל ידי מלאכים שהעלוך היתה עלייתך כי אם כקתדרא של ר' חייא אחר מותו משולל גוף עלית אתה בגוף ונפש שהוא עלית למרום שהוא עלית מעצמך למרום וגם לא שבית דרך הפשט של תורה הבלתי מתייחס לשבי אצל בעלי חומר כי אם שבית מה שהוא שבי באמת שהוא גם דרך הסוד אשר הוא זר לאיש חומרי כשבי אצלנו וגם לקחת מתנות הן שני הלוחות מידו יתברך עם היותך באדם שהיתה הנפש בגוף הנקרא אדם על שקורץ מן האדמה מה שלא היה מן התימה אם היה מפשט מהחומר בקבלו הלוחות מידו יתברך ושמא תאמר ומה הועיל כל זה אחר שמיד חטאו בעגל וחזרה המיתה והשעבוד למקומן ואיה ההדמות שנדמו למלאכים לז"א גם אחרי כן נדמו להם כי הלא ואף סוררים שסרו מהר מן הדרך וסררו בעגל לא נעדרו מלהיות משכן לו יתברך כי צוה אחרי כן ואמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם שהוא בתוכם וקרבם של ישראל כי בתוכו לא נאמר כי אם בתוכם כי היכל ה' המה וזהו ואף סוררים לשכון יה אלהים שהוא מעין מלאכי השרת שהם רכב אלהים. או יאמר כנודע מרז"ל כי גדול הצדיק לפניו יתברך כמלאכי השרת ובה יאמר הלא אמרתי כי איני משרה שכינתי כי אם ברכב אלהים שהם מלאכים אל תאמר איש ישראל כי גרעת בעיני מהם כי אדרבה אתה בן אדם עודך מלובש בחמר עלית למרום ולא עוד אלא ששבית מה שהיה שבי ביד המלאכים שהיו מחזיקים בתורה אשר גם בערכם היא שבי כי איכותה למעלה מאיכותם כי היא חכמתו יתברך והלא תאמר הלא זה לא היה רק במשה ולמה ע"י יתרונו תייחס יתרון כללות ישראל בזה לז"א לקחת מתנות באדם כי גם במין האנושי כל איש ממך ישראל לקחת שתי מתנות באדם כי גם כל אדם מישראל עטרוהו מלאכי השרת שתי עטרות והוא מאמר ר' סימאי במסכת שבת שבשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו ששים רבוא מלאכי השרת וקשרו שני עטרות בראש כל אחד ואחד מישראל אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע הרי כי באדם עצמו ניתנו שתי מתנות שהן שתי עטרות ושמא תאמר הרי פירקום מעליהם ע"י העגל באמור להם הוא יתברך הורד עדיך מעליך והוא לשון סוף המאמר ההוא בחורב טענו ובחורב פרקו השתי עטרות שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב אם כן מאז שחזרה זוהמת נחש למקומה בטלה מבן האדם מדרגת היות האדם כמלאכי השרת לז"א עם כל זה לא ירדו אחרי חטאם ממדרגת המלאכים כי מה היא מעלתם שהם מרכבה אל השכינה הנה אף סוררים שהוא ישראל אחר שהיו סוררים בעגל זכו לשכון יה אלהים בם ממש כמו שכתבנו מאמרו ושכנתי בתוכם ולא אמר בתוכו כי היכל ה' המה: