רוממות אל על תהילים עג:א

1בסיעתא דשמיא נתחיל ספר שלישי:

2מזמור לאסף כו' הנה על תלונת צדיק ורע לו רשע וטוב לו ישומו ישרים שלמים וכן רבים וגדולים ויתפוצצו הררי עד באמת באמור על מה עשה ה' ככה על הארץ הזאת לכל מראה עיני כל בשר איש גומל לחייבים טובות ולישרי לב אך להרע והן אמת כי לא דרך כל המתמיהין שוה כי יש יתקע יתד תמיהתו על צרות הצדיקים ויש על שלות הרשעים ויש על שתיהן באמרם על מה זה ועל מה זה ונהפוך הוא הראוי כי טוב לא יהיה לרשע ואך צדיקים ישמחו יעלצו והנה אסף במזמור הלזה הוא מן המוצאי מנוחה על יסורי הצדיקים וכל דברי שאגתם הוא כי טוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים וזאת מנוחת קושית צדיק ורע לו כי האלהים עשה למען הגין על בני דורו ככל מאמרי ישעיה בפרשת הנה ישכיל עבדי והן יסורי אהבה וזאת היתה עצבת רוח ר' חייא באמור אליו כי עלתה ארוכת רבינו הקדוש ויחי מחליו בכה ויאמר צר לי על עוברות א"י שלא הפילה אשה כל ימי יסורי רבי ולא עצר ה' את השמים אך לא שליו אסף ולא נח מקושיית שלות הרשעים וזה מאמרו מזמור לאסף כו' לומר לא כדברי האומר כי קינה מיבעי לן על צרות הצדיקים כי אדרבה מזמור יש לאסף כי הלא אך טוב שיש לישראל בעה"ז כי זה מעט טוב שיש להם אינו אלא מטעם כי אלהים שהוא מדת הדין ורוגז הוא לברי לבב הם הצדיקים הישרים בלבותם כי היות אלהים הוא דין לברי לבב הוא סבת היות טוב לישראל כי הם יגינו ביסוריהם על הדור: