רוממות אל על תהילים ח:ב

1יי אדונינו כו'. הנה הסכימו רז"ל כי פסוק זה מלאכי השרת אמרוהו שתנתן להם התורה. והנה ראוי לשים לב איך בקשו תורה אם בדרך פשטיותה אין להם מבא לבא אליה ואם דרך סודה אשר כל התורה שמותיו של הקב"ה למה לא ניתנה להם שהם רוחניים גדולי הערך. ולבני אדם בעלי החומר קלי האיכות יתן דרך פשוטה. ובכן נבא אל ענין המזמור בשום לב אל מלת אשר שהיא מיותרת באמרו אשר תנה. ועוד אומרו מפי עוללים כו' איך יתקשר אל הקודם ואיך יוסד עוז מפיהם ופה להם ולא ידברו וגם אומרו צורריך משולל הבנה. ועוד מי הכניס בזה אויב ומתנקם ומה ענין שתי תארים אלו. ועוד כי אומרו מה אנוש כי תזכרנו היה ראוי לומר אחר אומרו אשר תנה הודך על השמים כי הם סוף דברי מלאכי השרת. ועוד כי פסוק כי אראה שמיך אינו מתקשר לא למעלה ולא למטה וגם כפל אומרו אנוש כי תזכרנו ובן אדם כו' ומהו ותחסרהו מעט כו' וידוע מה שאמרו ז"ל כי על משה ידבר ומי הכניסו פה. ועוד אומרו תמשילהו כו' שמורה שהשליטו על הכל ויצא בצנה ואלפים וגם אומרו כלם האם כחו הוא הוית כלם. ועוד שלא פרט רק צנה ואלפים ואיה כל יתר העולם ודרך תוספת אמר וגם בהמות שדי. ועוד אומרו צפור שמים כו' מה צורך אומרו שעובר ארחות ימים ואומרו עובר לשון יחיד ולמה חזר לומר ה' אדונינו כו'. אמנם הנה בגדר מדרגת האדם נתחלפו הדעות א' כי נפשו אלי"ם הוא אשר נתנה חלק אלוה ממעל וגם כי הלבישו ית' כתנות עור ובשר לא יעצרנו הגשם מלהיות גבוה מעל מלאכי אלי"ם אך צדיקים ומעם בני ישראל. ב' כי גם כי נפשו מלמעלה אך הוא שפל האיכות מן המלאכים כי הוא מלובש בחומר והמלאכים שכלים נבדלים רוחניים בעצם. ג' מקטינים ערכו מן המלאכים אך לא מן הגלגלים ויש מקטינים ערכם גם מן הגלגלים. ד' האומרים כי מותר האדם מן הבהמה אין כי כמות זה כן מות זה כי נפשם לא שכל נבדל הוא כי אם מתהווה עמו כרוח הבהמה ותפסד עמו במותו רחמנא ליצלן מהאי דעתא. והנה הדעת הראשונה היא דעת חכמי האמת והצדק שמעלת הצדיקים גדולה ממעלת מלאכי השרת ולא בלבד בספר הזוהר כי אם גם במדרש ארז"ל מי גדול השומר או הנשמר כי מלאכיו כו' לשמרך מי גדול הנושא או הנישא ונאמר על כפים ישאונך מי גדול הנותן רשות או הנוטל רשות ונאמר שלחני כי עלה השחר וכן כתיב ורוה די רביעאה דמה לבר אלהין קדמאה לא נאמר אלא רביעאה ורבים אין מספר למאמרי רבותינו ז"ל המכריזים כי גדול הצדיק לפניו ית' ממלאכי השרת כי על כן היו ס' רבוא מלוים את יעקב ושלח שלוחים אל עשו אחיו ועל כן קדמו שרים הם ישראל לומר שירה אחר נוגנים הם מלאכי השרת אך מלאכי אלים עולים ויורדים באיכות האדם שדעתם הסברא השנית. והנה בא דוד ברוח קדשו להחזיר סברא הראשונה ולבטל השניה והשלישית ובשניה החל והיא דעת מלאכי השרת שאמרו ה' אדונינו כלומר למה שאתה ה'. אדונינו תקרא כי זה כבודך ליקרא אדון לנו ולא לבעלי חומר. ואם כונתך לפרסם שמך בארץ הנה אין צריך כי הנה מה אדיר שמך כבר בכל הארץ על ידי יציאת מצרים אך התורה תנה לנו ולא לחומריים כי גם שיש פשט בה הנה החלק אשר תנה אינו הפשט כי אם הודך הוא דרך הסוד על השמים שהוא לרוחניים שרפי קדש כלומר כי אך הפשט ינתן לבני אדם כי להם יאתה הנה כי היה דעתם כי אין מדרגתו שוה למדרגתם כי אנחנו החומר והמה הרוחניים: