רוממות אל על תהילים פח:י

1אך עתה בגלות החיל הזה עיני דאבה מני עוני ועכ"ז שדלונו מאד לא ייחסנו הדבר אל רוגז ודין כ"א לרחמים וזהו קראתיך ה' בכל יום כי לא קראתיך אלהים כי אם ה' להורות כי העוני לא מבחינת תואר אלהים היה לנו כ"א ממדת רחמים כענין כי הוא יכאיב ויחבש שהוא כי אינו כבשר ודם שכשמכאיב אינו חובש כי אם שבמה שיכאיב יחבש וזה יאמר עם שעיני דאבה מני עוני עכ"ז קראתיך אלהים וזאת שנית עשיתי והיא כי לא ייחסתי הדלות אל האויב אשר הגלני ויחלצני או אל מזל מקום גלותי או אל השר השורר באומה שאני בקרבה להתחנן אל איזה ממעמד ג' אלה אשר היה אפשר לייחס עניי אליהם כ"א שטחתי אליך כפי כי הכרתי ממך הכל ואין זולתך:

2(ד) או יאמר כי שבעה ברעות כו' לומר לא אכחד כי רעות ויסורי הגוף בגלות הוא שובע וטובה לנפש וזהו כי שבעה ברעות נפשי אך עצמו מאד מלסבול צרות הגוף כי הנה וחיי לשאול הגיעו:

3(ה) כי הלא נחשבתי עם יורדי בור שהייתי חושב בלבי אוי לי כי נוסף על דוחק הגלות גם יחטיאוני הגוים ההם באופן שמלבד צרת חיי שלשאול הגיעו גם במותי ארד גיהנם בחשבי כך הייתי כגבר אין איל כגוע ומתעלף מרוב דאגה:

4(ו) וכ"כ גדלה רעתי בשעבוד הלז שאלו הייתי במתים הייתי מייחס עצמי חפשי אפילו אם הייתי כמו אותם חללים שהם כשבויים תמיד שוכבי קבר תמיד אשר לא זכרתם עוד לא לג"ע ולא לגיהנם לא נהנים על חטאתם ולא נדונים על כי והמה מידך נגזרו מהעולם ותהי מיתתם תחת גיהנם:

5(ז) שתני בבור כו' לבא אל הענין נזכירה מארז"ל על פסוק והמים להם חומה חמה כתיב מלמד שהיו מתמלאים חמה לשטפם אלא שזכות שבימינם הוא מזוזה ומשמאלם תפילין שבזרוע הגינו עליהם. ונבא אל הענין והוא שאומרים בני הגלות החיל הזה זכור נא ה' זמן שהיתה חמתך מתוחה עלינו באשמותינו וממקום שהיתה החמה עלינו משם היטבת לנו ויהי נא גם עתה כמאז והוא כי הנה על ים בי"ס שתני בבור תחתיו מוקף מארבעה צדדין כנתון בתוך בור כמשז"ל מב' צדדים מדבר וים מלפניהם ומצריים מאחריהם ואח"כ במחשכים שהם הענן והחשך במצולות ים:

6(ח) ואז היית מפליא לעשות כי חמתך שהיתה מתוחה ע"י המים לטבענו כמ"ש והמים להם חומה חמה כתיב נהפך להם לטוב שאדרבה המים ההם היו בסומכי נפשנו כי חומה היו עלינו מכל צד וזהו עלי סמכה כי אחר היותם עלי נעשתה סמך מה שהיה חמתך וגם זולת זה מדתך היא כי גם משבריך הבאים לשטוף העולם ענית סלה בהגיעה אל החול מש"כ עתה כדלעיל:

7(ט) הרחקת כו' אומרים בני גלות המר הלז הלא אמרתי שלחיים האלה טוב ממנו המות כי אשר הוא במתים חפשי יחשב עכ"ז בראותי עצמי בגלות אדום שהרחקת אותם עם שהם מיודעי אחי אבינו ממנו עד גדר ששתני תועבות למו וממוראם הייתי כלוא ולא אצא:

8(י) והלחם אזל ואין כסף באופן שעיני דאבה מני עוני ודלות כי אין לחם והיינו מתים ברעב באופן שמחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה ועוני רעב ע"כ בהיות לנו צרת מות ע"י אויב וצרת רעב מה עשיתי כי הלא לאו אורח ארעא נבקש על ב' דברים כאחת אך נועצתי לבקש מאת ה' על הלחם לבדו כי בתת ה' לחם לא למתים הוא נותן ומאליו הוא כי גם יציל ממות והוא עצת ר' פלוני בגמרא וז"א עיני דאבה מני עוני ועל העוני קראתיך ה' בכל יום שטחתי אליך כפי ולא על מיתת חרב: