רוממות אל על תהילים פח:יג

1וכן על דבר הגלות המתארך מה בצע כי האם יודע בחשך בגלות הדומה לחשך פלאך שבראת את העולם לא יודע רק בבקר אור תשועתנו בזמן יאמר עלינו קומי אורי כי בא אורך וכו' נפשי לה' משומרים לבקר ולא עוד כי אם הצדקה שאתה עושה בעולמך אינה בארץ הצבי רק בארץ נשיה כי נהפך השפע לארץ העמים המתייחס אל ארץ נשיה.

2(א) עוד יתכן דרך אחר בכל כללות המזמור והוא כי בשפע רוח הקודש הימן האזרחי השכיל מזמור נאות על מחלת לענות שהוא על דבר מחילת אשמות בני האדם על ידי תשובה לענות נפש ע"ד אז"ל על מחלת בת ישמעאל שמחלת לשון מחילה שלמדו שהנושא אשה מוחלין לו עונותיו והוא כי ע"י אמרי שפר סדר תחנה לפניו ית' כי גוף ונפש האדם באדם יכונו יחדו על שפתם אמרות הכנעה והתנצלות כל חלק וחלק בפני עצמו על אשר חטא על הנפש באופן כי גם ה' ישקיף וירא בחינת כל א' בפני עצמו ויכמרו רחמיו גם על שניהם כא' ואמר כי אשר השכיל הימן האזרחי ברוח ה' דבר בו היה מזמור לבני קרח על פי הנבל וכנור וזה החלם:

3(ב) ה' אלהי ישועתי כו' והוא במה שכתוב אצלנו כי עיקר תשובת האדם הוא בהתבודדות בלילה בינו לקונו ועל ענין זה אמר כי אומר האדם עם רוחו גויתי הנה ידעתי כי אתה ה' אלהי ישועתי כי תושיעני ביום שצעקתי בלילה שלפניו נגדך אך עכ"ז אוחילה לפניך כי גם שהתבודדתי בלילה ושועתי נגדך ואני בטוח שתושיעני

4(ג) עכ"ז תחזור ביום לשמוע אל התפלה ואל תקוץ מלשמוע פעם שמת כ"א שתבא לפניך תפלתי ולא לפני מלאך מקשיב ומעלה התפלה כ"א לפניך ממש כי תטה אזנך ממש גם אל הרנה שאחר התפלה שהוא ריבוי התחנות שאחרי נוסח התפלה שגם זה לא יהיה עליך למשא:

5(ד) ופירש הענין ואמר כי שבעה כו' והוא כי נפש וגוף מתלוננים ומתאוננים נגדך על אימות מות יום הדין על דברי עונות אשר בידם ומתלונן כל א' וא' לפניו ית' איש לעברו מקצהו כי הנפש קצה על רעות רבות מצאוה וזהו כי שבעה ברעות נפשי והוא כי הנה ארז"ל בב"ר כי תכלית הצדיק בעה"ז הוא למען בסילוקו תאושר נפשו ועם רוחו גויתו כי ביום הסילוק מראין לו מתן שכרו ונפשם שבעה והם ישנים כי הנפש שבעה בטובות שמראין לה וגם הגוף קונה עריבות מעין העולם הבא ועל נגדיות שני הדברים אומר האיש החוטא אויה לי כי שבעה ברעות נפשי תחת היותה שבעה במראה מתן שכרו וכן הגוף תחת היותו ישן מעריבות העה"ב ולא יהיה כן עתה אדרבה וחיי לשאול הגיעו ליקרא בחיי מת כנודע כי הרשעים בחייהם קרויים מתים וזהו וחיי לשאול הגיעו:

6(ה) נחשבתי עם יורדי כו' מתחלת הנפש במר שיחה ואומרת אויה לי כי תחת היותי אצלו ית' אמון משחקת לפניו מתעלסת באהבתו יושבת בהיכלו והנה עתה אשר הורידוני ארצה בחרש מחרשי אדמה כלי מלא כלמה נחשבתי ברדתי אל גוף האדם כיורדי בור ולא יוכל לעלות ככה ירדתי מרום היכלי מלך עולם אל בור שאון טיט היון ומי יתן והייתי בחיריית לשוב לעלות אל מקומי הראשון כאיש גבור חיל היורד אל א' הבורות כי צועה ברוב כחו עד עלותו מתוך הבור החוצה מעלה מעלה אך הייתי כגבר אין איל היורד הבור והוא בלי כח כמת מוטל בו ולא יוכל לעלות כך אומרת הנפש הנה הן אמת שלא הפילוני כ"א ברצוני לתועלתי לעשות רצון קוני ירדתי אל הגוף הזה הנמשל לבור אך הייתי כגבר אין איל לעלות כי לא אעצר כח לעלות אל מקומי הראשון והוא מאמרם ז"ל על פ' כל הנשמה תהלל יה כי בכל נשימה ונשימה נפש האדם רוצה לעלות אל. מקומה אלא שרואה את הקב"ה שכל הארץ מלא כבודו וחוזרת לאתוריה שהוא ככתוב אצלנו כי כל דבר אל יסודו שואף ע"כ נפש האדם באדם שואפת עלות אל מקומה הראשון לצאת מבור שאון טיט היון אשר היא בו אלא שרואה את הקב"ה שעם היותו קדוש על הארץ כבודו עם שהארץ עכורה ככה היא מתנחמת להיות בחומר האדם כי דיו לעבד להיות כרבו הנה כי טבע הנפש לשאוף ותשתוקק עלות מהגוף העכור ואין לאל ידה והדבר הזה הוא מאמרנו שאומרת הנפש הנה הייתי כיורדי בור ולא כיורד הבורה ויכול לעלות כ"א הייתי כגבר אין איל לצאת ממנו. או יאמר הייתי כגבר כו' שמתלוננת ואומרת מי יתנני והירי בי כח להכריחו לעשות רצון קוני כ"א הייתי כגבר אין איל לעשות רצון אלהי כ"א כגבר אין איל מסורה ביד הגוף הנגוף חומר עכור לא יתנני הדבק בקוני כי על אפי ועל חמתי יכריחני ומשכי אחר הבלו ולא אוכל לו:

7(ו) ומי יתן ובצאתי ממנו במותו היו אהיה כאשר במתים נעשה חפשי בפרט כשהוא כמו חללים שלא הספיקה הריגתם להעלותם לגן עדן כי אם להיות שוכבי קבר על שקבלו ענשם בעולם הזה שהיו חללים שעל כן הם שוכני קבר לא נדונים וגם לא נהנים כי אם מהסוג אשר לא זכרתם עוד להחיותם על עבירות שבידם ומה שלא נדונים הוא כי והמה מידך נגזרו:

8(ז) הנה גם מזה אנכי מקנאה כי הנה הוא יוצא חפשי אך אנכי נפש החוטאת מצטערת כי לא די לי כי שמני בבור תחתיות הוא גוף חומרי כי אם גם בצאתי ממנו ארד אל גיהנם במחשכים הם כחות הטומאה במצולות הם מצולות ים חלאת טומאת שאול שהן בחינות עמקי שאול ומי נתן לנפש חלק אלוה ממעל יורד שאול גאונה והמונה ושאונה:

9(ח) ושמא תאמר כי גם הגוף מקבל עונש כמ"ש ז"ל כמשל החיגר והסומא על כן עוד תוסיף ותאמר עלי סמכה חמתך לומר כי אויה לי כי עיקר העול והעונש הוא עלי כי החומר במה נחשב הוא אך כל חמתך על דברי עונות אשר יחטא האדם על הנפש היא כד"א הכרת תכרת הנפש ההיא ונכרתה הנפש כו' וכל עיקר גיהנם אליה הוא וגם כל משבריך ביסורי העולם הזה לא סבלם הגוף לבדו כי גם לי ענית סלה באופן נשאר עיקר העונש אל הנפש אחרי כן בהסתלקה:

10(ט) ולא עוד כי אם זו רעה חולה כי הלא אם בצאתי מן העולם כאשר ידבקו בי כחות הטומאה קטיגורים שעשיתי בהעוותי למוגגני בגיהנם אם היו כך כחות הקדושה מלאכי קדש סניגורים אשר בראתי בזכיות אשר עשיתי היו מתקרבים לי ועוזרים אותי להקל אשמתי או ליהנות מהם בצד מה החרשתי אך לא כן הוא כי אם הרחקת מיודעי ממני וקראתם מיודעים שהם כחות קדושים כמוה ומאיכותה והוא כי הוא ית' נותנם באוצר עד ישלים מירוק כל עון ופשע וחטאה בגיהנם והוא במאסר וכל אורות זכיותיו במקום הקדש שמורות לו עד מלאת ימי מירוקי אשמותיו בגיהנם וזהו הרחקת מיודעי ממני והנה שתני שתי תיעובים והרחקות א' האמור שהרחקתם ממני והב' כי גם אני לא נתתני לצאת מגיהנם חוצה להתקרב או לראות באור זכיותי ושרפי קדש אשר פעלתי בהן וזהו כלא ולא אצא והם שתי הרחקים אחד שהרחקת אותם ממני. שנית שאסרת אותי מצאת וראות בהם:

11(י) עיני דאבה כו' עד כה דברה הנפש דברי שאגתה לפניו יתברך לפרש מאמר כי שבעה ברעות נפשי החל החומר לענות אחריה גם הוא דברי נאקתו ביאור אל אומרו למעלה וחיי לשאול הגיעו וזה החלו עיני דאבה מני עוני לומר הלא תקנא נפשי בי כי קדושה וטהורה היא ואוי לה כי היא ניתנה בבור שאון טיט היון חומר עכור ואין לאל ידה לימלט ממה שאני מחטיאה והיא סובלת גיהנם כי עליה סמכה חמתך כו' ואני הגוף מה אענה בתרה כי אני סובל כל היסורין הבאים על האדם כי עיני דאבה מני עוני והיא מתלוננת עלי וגם התפלה לה' מי הוא העושה אם לא אני כי קראתיך ה' בכל יום בפי ושפתי ולשוני וגם שטחתי אליך כפי:

12(יא) ואיך לא תחזיק לי הנפש טובה כי כל יגיעי למענה כי כל מה שאני סובל יסורין וקורא אותך בכל יום ושוטח אליך כפי לא לי אני עושה כי עפר מות אני והלמתים תעשה פלא על ידי יסורי ותפלתי שהוא לגופים כלומר כי כל יגיעי עליה לטובתה והראיה שאין עיקר האדם רק הנפש שאם היית עושה עיקר מהגוף אם כן גם הגוים אשר בגוף לא נפרדו מישראל כי כלם מחומר אדם הראשון והאם רפאים יקומו יודוך סלה לא כן הוא ואם כן הוי אומר כי העיקר הוא על הנפש כי בה נפרדו אישי ישראל מיתר אומות עובדי כוכבים כנודע ליודעים חן:

13(יב) וגם לא ימנע או אני איש צדיק או רשע אם צדיק אני והנפש עולה והגוף נשאר בקבר עד זמן התחיה למי הוא כל עיקר הטוב לא לגוף הנשאר בקבר הוא כי היסופר בקבר כו' לומר האם השכר טוב שאתה עושה עם עושה רצונך אשר הוא חסד בודאי האם יסופר בקבר לא כן הוא כי שם ישב בדד וידום גוש עפר כאבן דומם כלומר אך הנפש היא העולה ומספרת ומשבחה לקונה יתברך כל חסדך ואמתך אשר אתה עושה עמה וזה הוא אם האיש הצדיק שזוכה הגוף להיות קיים ואין רמה שולטת בו ואם לא צדיק הוא והגוף כלה ואבד האם אמונתך תסופר באבדון הרי הוא אבד שם כלומר אך למעלה תסופר מה שאתה עושה עם נפש החוטא כי תחשוב מחשבות לבלתי ידח ממך נדח כי רבה אמונתך:

14(יג) ושמא תאמר כי גם לי תעשה פלא כי תחייני בזמן התחיה הנה זה לא יודע עד תקימני ממחשך הקבר ולא מעתה כי היודע בחשך פלאך וזהו אם צדיק אני ואם רשע אני האם וצדקתך תעשה להחיות כמו שהוא ארץ נשיה חומר שכוח שאולי תחשוב מחשבות לבלתי תדח הנפש על ידי גלגולים ואולי החומר הראשון שלא פעל שום זכות כי אם רשע לא יקום בתחיה שיהיה מהבלתי קמים וזהו וצדקתך האם בארץ נשיה: