רוממות אל על תהילים צב:ה

1כי שמחתני כו' אמר אדם הלא אמרתי כי אודה את ה' ואזמר לשמך עליון והלא יחסדני שומע באמת באמור כי לא יתכן כי בכל לבי אני אומר כן כי מי יאמין שלא אתעצב על שלא תבצר ממני המות תחת היותי מוכן לחיות לעולם על כן אני אומר כי חלילה לי מזה כי הלא אדרבה שמחתני ה' כו' והוא כי הנה הטעם היותר צודק אל היות עונש אדם מות ולא יסורין וחי לעולם הוא כי הן האדם היה מרכבה אל השכינה ולכוונה זו בראו ית' אלא שבהעוותו נתקלקל ונתעכר חומרו מלסבול קדושת רוחניות השראת שכינה עד סור ופסוק זוהמת נחש מישראל מה שאין זה מתקיים כראוי עד ימות גבר ויחיה שתתמרק חלאת זוהמתו בכור הארץ ויתחדש החומר זך בלי שמרי זוהמא כיום הבראו בימי בראשית ויוכן לקבל השראת שכינה אז יותר מבמתן תורה כי אז עדיין היה להם יצר הרע אך לעתיד יסיר ה' את לב האבן ויתן לנו בשר באופן כי טובה היתה לנו המות כי בה נבא אל השגת שוב ה' את שיבת היותנו עם רוחנו גויותינו סובלים השראת שכינה עלינו אחרי מירוק החומר במעבה האדמה מה שאין כן אלו נשאר האדם ואשתו חיים כאשר המה כי אז אפי' חיו אלף שנים פעמים לא תוסר מעלינו חלאתנו ולא נשוב עוד אל היותנו כדאים להשרותו ית' כבודו עלינו גם כי נתמרק ביסורין על אשר חטאו ועל כן היטיב אשר דבר ר' מאיר במה שמצאו כתוב בספרו והנה טוב מאד והנה טוב זה מות וזה יאמר אדם לפניו ית' הנה אומר לה' כי שמחתני ה' בפעלך שקנסת עלי מיתה ולא הנחתני בחיים כי על ידי כן במעשי ידיך שהוא כעין הגוף הדק וזך שהייתי מעשה ידיך כשעשיתני במעשה ההוא עצמו ארנן לעתיד שתשוב תחדשני ארנן לעתיד מה שאין כן לו השארתני חי לעתיד שהלא לא אהיה רק עכור ולא כמעשי ידיך ואמר מעשי ביו"ד הרבוי להיות שתי מעשים של בריאה ושל עת התחיה שע"י היות שני פעמים מעשה ידיו יהיה יותר זך וקיים לעד ועל כן ירנן שלא יקרנו כמאז ששלט בו יצר הרע ונתעכר:

2או שיעור הכתוב כי שמחתני ה' בפעלך והוא כי הנפש שהיא באדם אומר הנה שמחתני במה שהנחתני בגופי הוא פעלך אשר פעלת אך יותר מגדר שמחה היטבת לי בגזירת המות לאחר זמן ולא השארתני חי לעולם כי עתה במעשי ידיך ארנן לעתיד שהוא בשובך לעשות אותי זך ועל זה ארנן שהוא יותר מגדר שמחה:

3או יאמר מעין מאמר רז"ל על התחיה לישב דעת המתמיהין איך יקום מת אחר העשות עפר והשיבו להם מאי דלא הוה הוה מאי דהוה לא כל שכן ומעין זה יאמר אדם הראשון לראית התחיה כי שמחתני ה' בפעלך שהיה הכל יש מאין דלא הוה והוה אם כן מזה אבטח שבמעשי ידיך דכבר הוה שודאי ארנן בתחיה שתשוב תעלני: או יאמר הכתוב הטעם שכתבנו שטרם יחטא היו גוף ונפש זכים יאותו יחד אך אחר זוהמת נחש ויתעכר הגוף יוכרח למות לזכך החומר להיות בחברת הנפש וחי לעולם וזה אמר איני קץ על המות כי הלא אני הגוף אומר כי שמחתני ה' בפעלך בהיותי עם הנפש שהיא פעלך מזווג עליון כנודע וגם הנפש תאמר במעשי ידיך הוא הגוף יציר כפיך זך לא אקוץ כי אם ארנן בחברתו כלומר מה שאין כן בהתעכרו לכן הנה טוב מות לתקן: