רא"ש על התורה, שמות כז:כ

1ואתה תצוה. יש לשאול שלמה המלך מפני מה שאל מאשמדאי השמיר ולא שאל אורים ותומים. יש לומר דאין מגלין מה שהאדם יכול לידע מאחר. ועי"ל משפסקו נביאים הראשונים שמואל ודוד פסקו אורים ותומים:

2פירש"י הכא מיתה בידי שמים לשימוש מלא ימות ובפ' הנשרפין מפיק ליה מפרשה זו כהונה לחוקת עולם כהונת עולם כל זמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם ואי לא הו"ל זר ששימש במיתה בידי שמים מוהזר הקרב יומת כפירש"י בפ' במדבר סיני והזר הקרב יומת במיתה בידי שמים ולמה לא הביא מולא ימות כמו לעיל דאונן וטמא. וי"ל באונן וטמא צריכין להביא מכלל לאו הן שזהו ולא ימות שאין פסוק אחר ובמחוסר בגדים הביא הפסוק שפשוט יותר והזר הקרב. ורש"י לא פירש והזר הקרב מיירי בידי שמים דבפלוגתא לא קאי דפליגי התם בוהזר הקרב אם בידי אדם אם בידי שמים והביא הפסוק ממחוסר בגדים כי לכ"ע בידי שמים וסוגייא דהתם סבר דבידי שמים ורש"י נקט הא אליבא דכ"ע:

3תמצא בכל הסדרים אשר בתורה משנולד משה עד משנה תורה שהוא נזכר מלבד זה הסדר ותימא הוא. ושמעתי מפי הר"ר דן אשכנזי ז"ל לפי שמשה אמר לפני הקב"ה על מחילת העגל דבר רע ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת ואז"ל קללת חכם אפילו על תנאי היא באה אמר הקב"ה אעשה לך לפנים משו"הד אמחה אותך מן הספר אשר כתבתי כלומ' מס' ואתה תצוה שכתבתי לפני כי תשא וזו היא הקללה שעשתה רושם שלא נקרא שם שמו ובשביל כך לא נזכר משה בזה הסדר: מדברי הרמב"ן ז"ל פירש"י לא בשבילי שלא לאורה אני צריך אלא בשבילכם משל לפקח שהוליך לסומא כל היום לערב אמר הפקח לסומא צא והדלק לנו נר אמר הסומא כל היום אתה מוליכנו ואפי' עצמך איני רואה עכשיו אתה אומר צא והדלק אמר לו הפקח לא בשבילי אני אומר אלא להנהיגך יפה כך הקב"ה הפקח שנאמר עיני ה' המה משוטטות בכל הארץ הסומא אלו ישראל שנא' נגששה כעורים קיר וכל היום היה מוליך את ישראל שנאמר וה' הולך לפניהם יומם ועכשיו הוא מצוה להדליק בלילה אמר לו הקב"ה לא בשבילי אני אומר אלא בשבילך ולפי שהיה אהרן מיצר על שלא היה לו חלק בקרבנות הנשיאים בחנוכת המזבח א"ל תטול חנוכת המנורה לבדך וזש"ה תאות עניים שמעת ה':