רות רבה (לרנר) ד:ט

1ויאמר בעז לנערו הנצב על הקוצרים (למי הנערה הזאת) (רות ב: ה) על כמה היה ממונה? [א"ר אלעזר בר מריון,] על ארבעים ושנים. מן הדא, ויספר שלמה את כל האנשים הגרים [אשר בארץ ישראל אחרי הספר אשר ספרם דוד אביו וימצאו מאה וחמשים אלף ושלשת אלפים ושש מאות]. ויעש מהם שבעים אלף סבל [ושמנים אלף חוצב בהר ושלשת אלפים ושש מאות מנצחים להעביד את העם]. (דהי"ב ב: טז - יז). דעבד כן יכיל לקיים, פחות מכן יכיל קיים, וידע מהו עביד. יתר על כן, לא יכיל קיים, ולא ידע מהו עביד.

2למי הנערה הזאת לא הוה חכים לה, אלא כיון שראה אותה נעימה ומעשיה נעימים, התחיל שואל עליה. כל הנשים שוחחות ומלקטות, והיא יושבת ומלקטת. כל הנשים מסלקות את כליהן, וזאת משלשלת את כליה. כל הנשים משחקות עם הקוצרים, וזאת מצנעת את עצמה. כל הנשים מלקטות מבין העמרים, וזו מלקטת מן ההפקר.

3ודכוותה: וכראות שאול [את דוד] יוצא לקראת הפלשתי [אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער] (ש"א יז: נה). ולא הוה חכים [ליה]? אתמול הוה משלח ואומר לישי, יעמד נא דוד לפני [כי מצא חן בעיני] (ש"א טז: כב). ועכשיו הוא שואל עליו? אלא כיון שראה שאול את ראש הפלשתי בידו התחיל שואל עליו. אמר, אם מפרץ הוא מלך הוא, אם מזרח הוא, [שופט הוא]. והיה שם דואג [האדומי] באותה שעה ואמר, אפי' מפרץ הוא לא (מפסול) [פסול] משפחה הוא, לא מרות המואביה הוא? אמר לו אבנר, כבר נתחדשה הלכה, עמוני (דברים כג: ד) - ולא עמונית, מואבי (שם) - ולא מואבית. אמר לו, [אם כן] אדומי (שם: ח) - ולא אדומית, מצרי (שם) - ולא מצרית. אנשים על זה נתרחקו, על דבר שלא קדמו אתכם בלחם ובמים (שם: ה), היה להם לנשים להוציא. נתעלמה הלכה מעיניו של אבנר לאותה שעה. אמר לו שאול, אבנר הלכה שנתעלמה ממך צא ושאל לשמואל ובית דינו. כיון שבא אצל שמואל אמר לו, הדא מן לך, לא מן דואג? מיניי הוא, ואינו יוצא בשלום מן העולם. ולהוציאך חלק א"א, כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מה: יד) - לאיש להוציא, ולא לאשה להוציא. ואשר שכר עליך [את בלעם בן בעור] (דברים כג: ה) - על האיש ליתן שכר, ולא לאשה.

4ויען הנער הנצב על הקוצרים [ויאמר] נערה מואביה [היא] (רות ב: ו) ולא אמר מעשיה נעימים, אלא רבתה מלכה לה.