ר' סעדיה גאון על בראשית, הקדמה א

1העיון מפני שהוא דרוש בו ... והרבה מהמצוות השמעיות, איכותן בלתי מפורשת בו (במקרא), אלא שנותן הצוויים והאזהרות הסמיכנו בסוג הראשון (במצוות השכליות) על מה שנטע בשכלנו. ובסוג השני על מה שהגיע אלינו בקבלה. ואף אני בכלל אלה שחובה עליהם לא לשלוח יד אל דבר מפירושי (התורה) עד שאשיג משלוש הידיעות האלה (המושכל, הכתוב והמקובל) את מה שאי אפשר בלעדו. אבל ראיתי לנכון לא לדחות את התחלת הפירוש עד שאמצה כל סוג מהן עד תומו. כי אלמלי חכיתי לכך, בצפיה לשלמות בשלוש המדרגות האלו – הרי זה דבר שלא ראיתי ולא שמעתי שאחד מן החכמים זכה לו. ובפרט מאחר ששמעתי מה שאמרו חברי איוב אליו: החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תבוא וג', וכפי שפרשתי את הפסוקים האלה במקומם. יתר על כן, ידעתי ידיעה נכונה (שהיחידי) היודע את תכלית הדבר הזה הוא האחד החכם, יתע' ויתק', כמאמר הנביא: אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה, ואילו לחכמים כולם רק ידיעה חלקית קלה, והיא המידה המוטלת עליהם, כפי יכולתם. וכך אמר אחד מהם, בדרך הגזמה: לא ספגתי מן החכמה אלא (כטיפה?) מן הים, ואחד מהם אמר: 'כריח מהפרי', ועוד אחר: 'כשביב מן האור'. וידעתי שהמימרות האלו בדרך הגזמה והפלגה, תוך הכנעה לפני הבורא והתמסרות אליו, ולכל אחת מהן פירוש בדרך מליצה...וכמו שאמר הכתוב: אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'. ואני מתנצל לפני גדולתו ורוממותו שאין אני מרהיב לקבל עלי את הדבר הנועז תוך בטחון אמיץ באמנות הדיבור שלי ובהגעתי אל השלמות, ואיך אדמה כזאת בעוד אני מכיר היטב את קוצר שכלי ומיעוט ידיעתי, וגם שמעתי את החכמים המובהקים שאמרו כי בער אנכי...