ר' סעדיה גאון על בראשית א:ט

1ויאמר אלהים יקוו המים (תרגום הפסוקים ט – י). תרגמתי יקוו: ילתאם – יתקבצו, כי שתי אותיות אלה יוצאות לארבע הוראות: א. התקבצות, וכן כל מקוה מימיהם. ומכאן ראיה שרק המים, שהם על גבי הקרקע נקראים מקוה. ב. תוחלת – מקוה ישראל, והוא מגזרת קוה קויתי ייי, וכדומה. ג. קו – אנך הבניה והמדידה – ויצא עוד קו המדה נגדו. ד. קו קו ומבוסה: גוי נרמס ומובס; המלה הראשונה מופרדת.

2וראשית מה שנחקור בו הוא: אם המים היו מכסים את הארץ וחלק מהם הלא היה מעל לרקיע וחלק שנשאר מילא את החלל שבין הארץ ובין הרקיע: כשרצה שתראה היבשה, האם הוגבה הרקיע או הונמכה הארץ? ונשיב: איך אפשר היה להגביה את הרקיע בעוד שהגלגלים הקיפו אותו מכל צד; ולהנמיך את הארץ (אי אפשר היה) מפני שהרקיע הקיף אותה מכל עבריה. המסתבר ביותר הוא איפוא שבראשית הבריאה היו המים יותר דקים ממה שהם עכשו והיו מגיעים לרקיע, וכשרצה אלהים שיקוו, נקבעו ונתעבו וקבלו את הגזירה שבה אתה רואה אותם כיום. [אנו רואים בגופים המנופהים, כשהם מתכווצים והאויר יוצא מתוכם, הם מתקטנים פי כמה, כגון הצמר גפן וכדומה, כשהוא מתכווץ. גם המים עצמם מראים על כך; אם נקח כדור עופרת ונשים בחלק ממנו שלג וחלק ממנו ישאר ריק, כשימס השלג יתפוס יותר מקום ].

3[ובזה שהזכיר את בריאת המים ארבעה מיני תועלת: א. שנעבוד למי שברא את הגוף הגדול הזה, את הים, ומנעו מלהציף את העולם (ויחזירו) לכמות שהיה. ב. שלא נעבוד למים מאחר שאנו יודעים שהם ברואים ויש עליהם מושל המניע אותם, כענין שנאמר: אשר שמתי חול גבול לים]. ג. כדי שנאמין במה שהוא עתיד לספר לנו על המופתים שעשה במים. ונאמר מי שיש לו הכח לבראם, יש לו גם הכח לחדש בהם את הדברים האלה, כגון: קריעת ים סוף, שאנו עומדים לבאר [במקומה] ... והעמדת מי הירדן לאלישע ואליהו, כמו שנבאר במקומו, והוצאת המים מן הסלע ברפידים ובקדש, וכדומה לזה. ד. שנקבל עלינו את המצוות של טומאה וטהרה על עניניהן הרבים, התלויות במים, כמו שנבאר בפירוש לספר ויקרא שהמים מששה סוגים: מים שאובים, והם סיבה לטומאה במקרים רבים; מים שאינם שאובים, והם מי מקורות שפסקו ושלא פסקו; מי מקוה; זוחלים ונמשכים, והם מי המקוה; מי המעין; מי הים ומים חיים. והקדמתי להזכיר אותם כאן רק בקצרה