ר' סעדיה גאון על בראשית יב:א

1לך לך ויאמר. (תרגום י"ג, א – ג). ראשית מה שעשיתי, חיברתי את הסבה אל הפעולה ואמרתי (בתרגום): כשאמר אלהים לאברם לך לך. והסמיך שם (את היציאה) לתרח, מפני שהוא האב. ומסיבה זאת חיבר את היוצאים לשניהם, לתרח ואברם, ואמר: ויצאו אתם, ולא: ויצאו אתו.

2ומהו אופן החכמה בטלטולי אברם מארץ לארץ ובהטלת יגיעת הדרך עליהם? ואומר שיש בזה עניינים שונים. א. לתועלת האנשים (שבארצות האל), כאמור בשמואל והלך מדי שנה בשנה וסבב את בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל. ב. כדי לנסותו ולהרבות את שכרו. וכאמור בעם ישראל: "אשר הוליכך יי אל' זה ארבעים שנה במדבר למען ענתך לנסתך" וג'. ואומר: "למען ענתך ולמען נסותך להיטבך באחריתך". ועוד, כדי להראות (להם) אותות ומופתים, כי היו בצרות שונות וחלצם מהן, וכדרך שעשה לישראל במרה ורפידים ומדבר סין ובארץ אדום ובשאר מ"ב המקומות שחנו בהם, כמו שאנו עומדים לבאר. וכשקמו עליהם מלכים לא יכלו להם, למרות היותם גרים ככ': "ויתהלכו מגוי אל גוי מממלכה אל וג' לא הניח לאיש לעשקם" וגו'. ובנוסחה האחרת אמר: "לא הניח אדם לעשקם". ובדרך השערה קרובה, 'אדם' מרמז לפרעה, כי המלה הזאת מיוחדת לאנשי עוול, ככ': "ויקם אדם לרדפך", ואומר: "בקום עלינו אדם". ואילו "איש", רמז לאבימלך, כי לרוב היא מרמזת לצדיקים, וכמו שאמר דויד לשלמה: "וחזקת והיית לאיש ושמרת את משמרת יי אלהיך". ומצאנו שאמר לאבימלך: "גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך" וג'. ועוד, לכלכלם בנעימות שהן בניגוד לדברים שהגרות גורמת להם, כי היא מכלה את הממון, או חלק רב ממנו וגם גורמת לשיכול האב (?) והיא מפרדת בין אנשי המשפחה, או גם מאבדת (חלק מהם). ולפיכך הבטיח לאברהם הבטחות שהן נגד המצבים האלה. אשר לדבר הראשון, אמר: ואעשך לגוי גדול. וזהו פרוט חמשת האופנים שהם כלליים. ואשר לשני האופנים המיוחדים לאברהם אבינו, הראשון, והוא השישי, שיבורר (לכל) שעזב את ארצו והרבה מרכושו, ולקח את המעט ויצא, ויהיה לו על זה גמול רב. ואם רות, שיצאה מארצה, לא מנעימות, אמר בה: "ותעזבי אביך ואמך וג' ישלם ה' פעלך" וג', קל וחומר למי שיוצא מנעימות. והז', כדי שתגדל בעינינו חשיבותה של ארץ ישראל, כשאנו רואים שנוהרים אליה ממזרח וממערב; אברהם מן המזרח, ומשה וישראל מן המערב.