ר' סעדיה גאון על בראשית יז:א

1ואמר (תרגום י"ז א – ד) ... מאה שנים. כמו שאברהם נימול אחרי שעבר את המאה. ונימוק זה אפשרי, ועדיף ממנו הנימוק שכך היה רצון הבורא. ובאשר אמר לו: אני אל שדי, נאמר, שאלהים חידש לעצמו את השם הזה, משום כמה טעמים: א', כאילו אמר לו, אני די לך, כי מלת שדי נגזרת מן "והמלאכה היתה דים", וכדומה לזה. והוצרך לומר לו כך בגלל מצות המילה כדי שלא יחוש שגופו יחלש כשיקצוץ ממנו דבר, או שאויביו יקומו עליו בחליו או שהאומות יגמלוהו(?) כשיהיה ... ולפיכך אמר לו: אני עומד לך נגד כל הדברים האלה......ויהיה נזכר בשם שדי, מספיק ... ואמר "מדוע משדי לא נצפנו עתים" כי הוא יודע בלא סיבה. ואמר "אם על שדי יתענג", כלומר גמולי לא יפסק. ואמר: "כשוד משדי יבוא", כי עונשו לא......למען ידע אברהם שזה לשם גדולה וכבוד. התהלך לפני, רצונו לאמר, שיקיים מצוותיו, כמו שאמרנו בענין ויתהלך נח. ותוסיף (על שאר המצוות) את המצוה שתתמם את יראת אלהים שלך, כי היא החשובה שבהן ... הזכר, כשהוא קיצץ דבר מגופו......השלם הוא מי שאין בו תוספת ולא מגרעת. וכל זמן שלא הוסרה הערלה מגופו, לא היה תמים. ולפיכך אמר לו להסיר את התוספת הזאת, ויהיה שלם. והג', שלא יעלה על הדעת ששינוי השם של אברהם הוא לשם קסם ועינון. ולפיכך אמר לו קודם: והיה תמים. כי המשתמש בכשפים אינו תמים, ככתוב "לא ימצא בך מעביר וג' תמים תהיה" וג'. ובענין אומרו "ואתנה ברית", והלא כבר עשה זאת כשאמר: "ביום ההוא כרת את אברם ברית לאמר" וג'? אלא הברית ההיא היתה על נתינת הארץ הנבחרת לבניו, ככ': "לזרעך נתתי" וג' ואילו הברית הזאת, להרבות את מספרם, כמו שאמר: "וארבה אותך במאד מאד". ומפני מה הוצרך להסמיך את (הבטחת) הרבוי למצות מילה? כדי שלא יחשוב שגופו יחלש וזרעו ימעט על ידי המילה...או שזה עילוי לתורה(?) כשיפרה בזכות מצוותיה. ובמאמר "אני הנה בריתי אתך" מלה נסתרת. (ושיעורו): ... אני הנה כורת בריתי אתך. ובמאמר "והיית לאב המון גויים" ארבעה עניינים: א. והוא הקרוב יותר ללשון הכתוב, רמז הוא לג' אומות: ישראל אדום וישמעאל, ואברהם אב לכולם. ב. רמז לנבואה שתשרה על בניו, והיא הנקראת המון, ככ' וקול דבריו כקול המון. ג. התפלה לבורא יתע' והתשובה (עליה) ככ': "המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו". ד. (רמז) לתורה שתנתן לבניו, שנאמר בה: "ואהיה אצלו אמון".