ר' סעדיה גאון על בראשית כא:א

1ואחר כך אמר: ויי (תרגום פרק כ"א).

2הזכירה הראשונה הנאמרת בלשון פקידה, עניינה רחמים וברכה מאת אלהים, כאשר אמר, הוא מה שאמר לאברהם: 'אבל שרה אשתך', כאשר דבר, מה שאמר המלאך: 'למועד אשוב אליך' וג'. ודברי שרה: 'צחוק עשה לי' הוא טעם שלישי לקריאת הילד בשם יצחק; הטעם הראשון – צחוקם של אברהם ושרה, הנזכר קודם, השני – הצווי האלהי 'וקראת' וגו', השלישי – מה שאמרה שרה 'צחוק עשה לי'. וההוספה 'כל השומע' מורה על בטחונה באהבת האנשים אליה ואל אברהם, בגלל צדקתם וחסדם עם הבריות, הכל משתתפים בכל מצב שלהם. ואומרה: 'מי מלל' סובל שני פירושים: א. מי היה אומר כזאת ביחס אליה, אם לא ה' שהוא כל יכול, והב'. לשון גדולה ורוממות: "מי פעל ועשה כזאת". משתה גדול, סעודה לחבורה של חסידים, חכמים וצדיקים וכיוצא בהם. וכמו זה אצל אחשורוש, משתה גדול, לכבודה של אסתר. 'מצחק', לפי פשוטו, שהיה ישמעאל לועג ליצחק, ואומר עליו שלא יחיה, כעין מה שאמר: "ויהי כמצחק בעיני חתניו"; והסיבה לכך – חולשתו של יצחק. ויש שטופלים (על ישמעאל) העוונות החמורים שנופל עליהם לשון צחוק: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ואין זה נראה לי, שהרי כתוב כי שמע ה' אל קול הנער, ואמרו הקדמונים: "אין הקב"ה דן את האדם אלא לפי שעתו, שנאמר: באשר הוא שם". 'לא ירש' תרגמתי: "לא יסכן" (לא יגור), כעין מה שכתוב: "וירשוה קאת וקפוד". רשאית היתה שרה להרחיקו מהישיבה בבית, אבל לא להעבירו מן הנחלה. ותרגמתי 'כי ביצחק' – 'מן יצחק' כי הכוונה לזרעו, כמו שאמר ה' ליעקב: "יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם" ואילו ישמעאל הוא לבדו יקרא 'זרע אברהם', שכן אמר בו: "כי זרעך הוא", ולא בניו. ואף על פי שהם נקראים כך מצד הטבע, מנע זאת מהם מבחינת הגדולה והכבוד.