שפת אמת, שמות, תרומה ה

1תרל"ה

2במדרש לקח טוב נתתי כו' דכתיב מה רב טובך כו'. דאיתא אור שנברא בשימ"ב הי' מסוף העולם ועד סופו וגנזו הקב"ה לצדיקים. והיכן גנזו בתורה שנק' טוב ע"ש אור הגנוז דכ' וירא אלקים כו' האור כי טוב. ונמצא כי ע"י התורה ומצות זוכה האדם לזה האור. ובאמת נמצא אור הזה בכל מקום כי הוא חיות כל העולמות רק שהוא נסתר כמ"ש וימנע מרשעים אורם. ומוכרח שגם להם יש נקודה מאותו האור רק שאינו נגלה להם וכפי מה שאדם עושה כל המעשים עפ"י התורה ומצות י' מתגלה אליו האור שיש בכל מעשה בראשית והיינו דכ' נר מצוה כו' שמאיר לאדם לידע איזה דרך ישכון אור ולכן נק' התורה לקח טוב שבאמצעות התורה זוכה האדם לטוב שיש בכל מקום. וז"ש המד' שיש במקח זה הכל שע"י נתגלה חיות הפנימיות שבכל דבר שנק' טוב כנ"ל:

3גם פי' לקח מלשון מלקחיים שפי' רש"י שהוא צבת שע"י שא"י ליקח האש בידים נק' הכלי מלקחיים. וכמו כן בתורה דכ' כה דברי כאש והיא למעלה מהשגת האדם. וע"י התורה שנתלבשו דברי הש"י בלבוש התורה הנגלית לנו ומצות מעשיות הם כלים לגשת לאש הנ"ל. וגם יש אש גיהנם הסובבת את כל מעשה בראשית ובכח התורה יכולין להינצל מזה האש ולהשתמש בעניני עוה"ז הצריכים לאדם ושלא להתדבק באש היצה"ר כנ"ל. וב' האשיות הם ענין א' כמ"ש במ"א ענין עוה"ז ועוה"ב איך תלוין זה בזה. ואיתא בישעי' שלקח המלאך הגחלים במלקחיים וכ' חז"ל שכוחו של הנביא גדול מהמלאך שהוצרך מלקחיים ולפה הנביא לא הזיק ע"ש. והוא כנ"ל שאין המלאך יכול ליגע באש עליון כמו האדם בכח התורה שהוא לקח טוב כדכתיבנא: