שפת אמת, שמות, תצוה כא

1תרנ"ז

2במדרש זית רענן כו'. שיש ג' שמנים. וכל אלה המדריגות נמצא בכל איש ישראל. שיש בו חלק אלקות שאין בו פסולת והוא שמן זך למאור שהוא בחי' הנשמה. וכחות הנשמה כשמתפשטין לגוף מתערב בהם פסולת וצריכין בירור. ומ"מ בכח השמן זך יכולין לתקן גם הכחות שמתערבין בגוף. ובמ"א כתבנו כי בדורו של מרע"ה הי' מגרגרו בראש הזית ויקחו אליך שמן כו'. והיה הכנה לכל הדורות. ומעין זה יש בכל פרט. ובאמת בחי' מחשבה דיבור ומעשה הן המה הג' שמנים. כי במחשבה לא שייך תערובות. וזה השמן שכתב במדרש שאינו מתערב עם שאר משקין. כי אין המחשבה מקבל תערובות. והמחשבות זרות שבאין לאדם מ"מ אינם יכולין להתערב רק שנדחה המחשבה מפני המחשבה זרה. אבל אין מתערב מחשבה במחשבה. לכן אין פגם במחשבה. וע"י בחי' המחשבה יכולין לעולם לשוב ולתקן גם הדיבור והמעשה כי המחשבה אינה נפגמת כנ"ל. ובכחה יכולין לתקן כל הרמ"ח איברים כמ"ש להעלות נר תמיד רמז לרמ"ח אברים שהם התפשטות הנשמה:

3בפסוק ונשא אהרן כו' משפט בני ישראל על לבו כו'. כי עיקר הנהגת בנ"י בכח השבטים. כמ"ש שבטי יה עדות לישראל. ולכן האבנים תהיין על שמות בני ישראל. כי אבן נק' יסוד. כמו שאבן יסוד הבנין שכל הבית עומד עליו. כמו כן השבטים הם יסודות כל הבריאה. וכפי זכות בנ"י כך מאירין אותיות השבטים. ולכן משפט בנ"י תולה בהארת השבטים שבחושן. ובזמן המקדש הכהן ראה והבין עמידת בנ"י כפי הארת האבנים שבחשן. ולכן נק' חשן משפט. ובאפוד היו ב' אבני שוהם שהם בחי' יוסף שמעלה השבטים למדריגה עליונה כמ"ש קמה אלומתי כו' תסובינה אלומותיכם כו'. וכתיב נתתי לך שכם אחד על אחיך. כמו משכמו ומעלה גבוה. ולכן בזכות אבנו העלה כל השבטים על כתפות האפוד. וכמ"ש בזוה"ק שיש ב' בחי'. שבטים דלמטה ושבטי יה כו':