שפת אמת, בראשית, מקץ כא

1תרנ"ב

2ב"ה

3במדרש קץ שם לחושך זמן נתן לעולם כו' עוד שם אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים כו'. דהנה יש כ"ח עתים בקהלת י"ד לטובה וי"ד לרעה. ונראה שהז' פרות והז' שבלים כו' הם רמז להי"ד עתים האלה. והיא השפע כשמתלבשת בזמן יש בה כל אלה הדרכים. אכן פנימיות השפע בכח התורה הוא למעלה מהתחלקות אלה העתים כמ"ש במ"א פי' בטחו בה' בכל עת דייקא להאמין כי הגם שהשפע מתלבשת בעתים הנ"ל. מ"מ הכל בהשגחת הבורא ית' שהוא דרך התורה הפנימיות הנמסר רק לבנ"י. ועליהם נאמר אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה פי' אפילו כשמתלבשת בטבע. מ"מ לא יפנו אל זה כלל. ולכן מסיים הפסוק רבות עשית כו' הוא החכמה שבטבע דכ' מה רבו מעשיך ה'. נפלאותיך ומחשבותיך אלינו הוא דרך התורה הפנימיות המיוחד לבנ"י בלבד כמ"ש. וע"ז כתיב כח מעשיו הגיד כו' והוא בכח תורה ומצות דאיתא חכמה במלואה עולה תרי"ג. וע"ז אומרין אשר יצר את האדם בחכמה ברמ"ח ושס"ה ואיתא בזוה"ק תולדות כמו שהאדם מתחלק לתרי"ג כן העולם ע"ש כי האדם עולם קטן ולכן כתיב כולם בחכמה עשית. והתרי"ג מצות הם קיום הפנימיות של העולם והאדם. וזה מלאה הארץ קניניך פי' שנמצא דביקות בכל מקום אל הבורא ית' ע"י התרי"ג עיטין ומצות שנתן לנו הקב"ה בתורתו הקדושה:

4איתא במדרש נשא ביום השביעי נשיא לבני אפרים זש"ה מלך הכבוד שנותן כבוד ליראיו מי הקדימני ואשלם ע"י שקיים יוסף השבת עד שלא ניתנה הקריב נשיא שלו בשבת ע"ש. ויתכן לומר שזה נרמז בנוסח תפלת שבת מענגיה לעולם כבוד ינחלו מה לעולם שקיים השבת קודם שניתנה וזכה לכבוד הנ"ל. כי זה סימן שמענג השבת שמימי בראשית נודע כי בו שבת הקב"ה ממלאכתו. ולכן הקדושים קיימו לכבד ולענג את השבת מסברא קודם שצוה הקב"ה לבנ"י שמירת השבת. ובאמת יוסף הצדיק הוא בחי' השבת והשבת הוא כולל כל ימי השבוע. ויוסף הוא הכולל כל נפשות בני ישראל ולכן קרבנו הוא קרבן ציבור וקרב בשבת: