שפת אמת, במדבר, שבועות כג

1תרנ"ז

2איתא בגמ' בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצאתה בת קול מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו דכתיב עושי דברו והדר לשמוע כו'. פי' הענין דכתיב לעולם ה' דברך נצב בשמים וכל היוצא מפיו של הקב"ה הוא קיים לעד. ולכן כשאדם מקיים מצוה כראוי מתעורר אותו הקול השייך לזו המצוה ונמצא ע"י עשיות המצוה שומע דבר ה' ומתדבק בשורש המצוה. וע"ז אמרו שכר מצוה מצוה. ואמרו ועשיתם אותם מעלה עליכם כאלו אתם עשיתם אותם כי מתחדש זה הדיבור והציווי ע"י העשי' כראוי לשמה. וע"ז כתיב ברכו ה' כו' עושי דברו שהוא התעוררות שורש המצוה כי שם צוה ה' את הברכה. וזה מה שרמזו חז"ל כי מכל מצוה נברא מלאך הם המלאכים שנבראו בדבר ה' של כל מצוה ומצוה:

3איתא באבות בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב אוי לבריות מעלבונה של תורה שמי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף כו' אשה יפה וסרת טעם. ואין לך בן חורין אלא העוסק בתורה כו'. זהו הבת קול הוא מכח קול התורה שכתיב קול גדול ולא יסף ולא פסיק שבכל יום ויום יש התגלות מזה הקול. וע"ז כתיב אשר אנכי מצוך היום. אנכי דעשרת הדיברות. שהי' מוכן באלה הדיברות קול מיוחד לכל יום ויום. וכמו שמעשה בראשית מתחדש בכל יום. ומכח הטבע נמצא ג"כ הסתר בכל יום שע"ז אמרו יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ולכן יש ג"כ גאולה וחירות בכל יום ויום וע"י העסק בתורה נעשה בן חורין כמ"ש אנכי כו' אשר הוצאתיך מארץ מצרים. ואז זוכה לקבל קול תורה המתחדש בכל יום. ולכן מי שאינו עוסק נקרא נזוף הואיל והתורה מוכנת בכל יום לגלות טעמים חדשים תמיד כמ"ש דדיה ירווך בכל עת. ומזה בא בת קול הנ"ל:

4חז"ל קראו לזה החג עצרת. ובתורה נקרא יום הקהל. כי בקבלת התורה הי' לבנ"י לב אחד כמ"ש הקהל לי את העם והיינו כניסי' לשם שמים וסופה להתקיים שנשאר מזה כח בכל חג השבועות להתאסף בכלל ובפרט נפשות בנ"י. ובאמת גם בכל יום מתעורר כח מתן תורה והוא ק"ש שמע ישראל שהוא התאספות כלל ישראל. כי עצרת ג"כ מלשון מלכות כמו זה יעצור בעמי שע"י שמקבלין מצות המלך נעשין אגודה אחת לעשות רצונו ית"ש שזה הי' בקבלת התורה קבלת עוז מלכות שמים ועול מצות ובזה נעשין בנ"י אחדות אחד זהו שמע ישראל: