ספר ההגיון ט

1הַמִּתְחַבֵּר, תּוֹכִיִּי וְנִסְמָךְ. הַנִּצָּב וְהַמְהַלֵּךְ. הַקּוֹדֵם וְהַנִּמְשָׁךְ. הַנָּשׁוּא הָעַצְמִי וְהַמִּקְרִי בְּכֹחַ וּבְפֹעַל. כְּלָלֵי הַמִּתְחַבֵּר. א הַמִּתְחַבֵּר הוּא מַה שֶּׁמִּתְחַבֵּר אֶל נוֹשֵׂא, וּמִתְחַלֵּק לְתוֹכִיִּי וְנִסְמָךְ.

2הַתּוֹכִיִּי הוּא שֶׁמִּתְחַבֵּר בְּתוֹךְ נוֹשֵׂא וְלֹא יוּכַל לִהְיוֹת בִּלְתּוֹ, וּמִתְחַלֵּק לִמְיֻחָד וּבִלְתִּי מְיֻחָד. הַמְיֻחָד הוּא שֶׁלֹּא יִמָּצֵא אֶלָּא בְנוֹשְׂאִים מִמִּין אֶחָד, וְיִתְחַלֵּק לְשָׁלֵם וּבִלְתִּי שָׁלֵם.

3הַמְיֻחָד הַשָּׁלֵם הוּא הַנִּמְצָא בְכָל נוֹשְׂאוֹ וּבְכָל זְמָן, וְלֹא בְזוּלָתוֹ. דֶּרֶךְ מָשָׁל: הַהֶרְגֵּשׁ לְבַעַל חָי.

4הַבִּלְתִּי שָׁלֵם הוּא הַנִּמְצָא בְנוֹשֵׂא אֶחָד בְּיִחוּד. פֵּרוּשׁוֹ: לֹא בְזוּלָתוֹ, אַךְ לֹא בְכֻלּוֹ, אוֹ לֹא בְכָל עֵת. דֶּרֶךְ מָשָׁל: הַשְּׂחוֹק הוּא מְיֻחָד לָאָדָם, כִּי לֹא נִמְצָא לְזוּלָתוֹ, אַךְ אֵינוֹ בָאָדָם בְּכָל עֵת.

5הַבִּלְתִּי מְיֻחָד הוּא שֶׁיִּמָּצֵא לְנוֹשְׂאִים מִמִּינִים שׁוֹנִים. דֶּרֶךְ מָשָׁל: הַהֶעְתֵּק מִמָּקוֹם שֶׁיִּמָּצֵא לָאָדָם וְיִמָּצֵא גַם כֵּן לְבַעֲלֵי חַיִּים וְגַם לְדוֹמְמִים.

6הַנִּסְמָךְ מִתְחַלֵּק לְנִצָּב וּמְהַלֵּךְ. הַנִּצָּב – אוֹ חוֹנֶה עַל הַנּוֹשֵׂא עַצְמוֹ, אוֹ נִמְצָא יַחַד עִמּוֹ, אוֹ סוֹבֵב וּמַגְבִּיל אוֹתוֹ. דֶּרֶךְ מָשָׁל: הַלְּבוּשׁ חוֹנֶה עַל הַגּוּף; עִם לֵדַת מֹשֶה נִמְצָא יַחַד מִלּוּי הַבַּיִת אוֹרָה; הַזְּמַן מַגְבִּיל הַפְּעֻלָּה שֶׁנַּעֲשֵׂית בְּיוֹם פְּלוֹנִי בְּשָׁעָה פְלוֹנִית. הַמְהַלֵּךְ מַקְדִּים לַנּוֹשֵׂא, אוֹ בָא אַחֲרָיו, עַל כֵּן יִתְחַלֵּק לְקוֹדֵם וְנִמְשָׁךְ. דֶּרֶךְ מָשָׁל: הָאָבִיב קוֹדֵם לַקַּיִץ, וְהָאָסִיף בָּא אַחֲרָיו.

7עוֹד יִתְחַלֵּק הַמִּתְחַבֵּר אוֹ הַנָּשׂוּא לְעַצְמִי וּמִקְרִי.

8הָעַצְמִי הוּא מְיֻחָד לַנּוֹשֵׂא לְפִי צוּרָתוֹ הָעַצְמִית וְנִמְצָא בוֹ עַל הָרֹב; הַמִּקְרִי הוּא – שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לוֹ וְאֵינוֹ נִמְצָא בוֹ אֶלָּא בְמִעוּטוֹ. מְשַׁל הָעַצְמִי: הַחֹם לָאֵשׁ. מְשַׁל הַמִּקְרִי: הַלֹּבֶן לַבֶּגֶד.

9עוֹד מְצִיאוּת הַנָּשׂוּא בַנּוֹשֵׂא יִתְחַלֵּק לִשְׁנַיִם, הָאֶחָד בְּכֹחַ וְהַשֵּׁנִי בְּפֹעַל.

10הַמְּצִיאוּת בְּכֹחַ הוּא כָּל זְמַן שֶׁהַנָּשׂוּא בַנּוֹשֵׂא בַּהֲכָנָה לְבַד, וְאֵינוֹ בְמַעֲשֶׂה; בְּפֹעַל – כְּשֶׁהִגִּיעַ לְמַעֲשֶׂה. מְשַׁל הַכֹּחַ: הָאָדָם יֵשׁ בְּכֹחוֹ לִהְיוֹתוֹ כוֹתֵב אַף בְּשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ כוֹתֵב; וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא כוֹתֵב נִקְרָא: כּוֹתֵב בְּפֹעַל.

11הַכֹּחַ מִתְחַלֵּק לְרָחוֹק וְקָרוֹב. הָרָחוֹק הוּא שֶׁחֲסֵרוֹת לוֹ מַדְרֵגוֹת רַבּוֹת לִהְיוֹת נִמְצָא בְּפֹעַל; הַקָּרוֹב הוּא – שֶׁאֵין חָסֵר לוֹ כִּי אִם מַדְרֵגַת צַאתוֹ לְפֹעַל. כְּלָלֵי הַמִּתְחַבֵּר: 1 הַמִּקְרֶה אֲשֶׁר הוּא מְיֻחָד לְמִין אֶחָד אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַחֵס לְמִין אַחֵר בִּלְתִּי דוֹמֶה לוֹ. דֶּרֶךְ מָשָׁל: הַדֵּעָה מְיֻחֶדֶת לְמִין הָאָדָם, לֹא תִתְיַחֵס לָאֲבָנִים. 2 הַמִּקְרֶה הַמְיֻחָד הַשָּׁלֵם לֹא יִפָּרֵד מִנּוֹשְׂאוֹ אֲפִילוּ רֶגַע אֶחָד. 3 אִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר נוֹשֵׂא עִם שְׁלִילַת הַמִּקְרֶה הַמְיֻחָד הַשָּׁלֵם שֶׁלּוֹ. 4 הַמִּתְחַבֵּר יֵאָמֵר בַּנּוֹשֵׂא בְחִבּוּר, לֹא בְהֶחְלֵט. פֵּרוּשׁוֹ, כִּי הַמִּתְחַבֵּר שֶׁיֵּאָמֵר הֱיוֹתוֹ נָשׂוּא בְנוֹשְׂאוֹ, יוּבַן בּוֹ הֱיוֹתוֹ אֶחָד מִן הַמִּקְרִים מִתְדַּבֵּק בַּנּוֹשֵׂא עַד שֶׁיְתֹאַר נוֹשְׂאוֹ בוֹ, וְהוּא הַנִּקְרָא לַמְדַקְדְּקִים: שֵׁם תֹּאַר, כְּגוֹן – חָכָם, גִּבּוֹר; אַךְ הַמִּקְרֶה בְהֶחְלֵט הוּא שֶׁקְּרָאוּהוּ הַמְדַקְדְּקִים: שֵׁם דָּבָר, שֶׁאֵין הַנּוֹשֵׂא מְתֹאָר בְּמִקְרֶה, כְּגוֹן – חָכְמָה, גְּבוּרָה.