ספר העקרים, מאמר ב טז

1השחוק שם משותף, יאמר על השמחה, כמו ויפול אברהם על פניו ויצחק, שפירושו וישמח, כמו שתרגם אונקלוס וחדי.

2ויאמר על הלעג, כמו שחוק לרעהו אהיה, ופעמים יבאו השחוק והלעג יחד על דבר אחד ויהיה ענינם ענין השמות הנרדפים, כמו יושב בשמים ישחק ה׳ ילעג למו, כי השחוק ימשך לאדם על צד הלעג ממה שראוי להלעיג עליו, וזה כשאדם משער בזולתו חסרון מה במאמריו או במעשיו ויראה או ירגיש בעצמו יתרון באשר לא יכשל הוא במה שנכשל חברו במעשה או בדבור, ומתוך כך יתחדש השחוק דרך לעג כשיראה חברו שאינו עושה או אינו אומר מה שראוי כפי החק האנושי או כפי מדרגתו.

3ובעבור זה ייוחס אליו יתברך השחוק והלעג, כאמרו יושב בשמים ישחק ה׳ ילעג למו, וזה לפי שרואה אותם אומרים ננתקה את מוסרותימו וגו׳, שהם דברים שאין מחק האדם לאמרם, כמו שאמרו רבותינו ז״ל, למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג, שאם יאמר לך אדם כלום יש עבד שמורד ברבו תאמר לו כלום יש בן שמורד על אביו, אלא הוה הא נמי הוה, שיראה מדבריהם שזה דבר זר בחק האדם עד שראוי להלעיג על האומר כן, ועל זה הדרך ייוחס השחוק לשם או לאדם.

4ופעמים יקרה לאדם השחוק כשמרמה את חברו בדבר שהיה לחברו ליזהר בו ולא נזהר, ולפי זה תהיה סבת השחוק בכל מקום מפני היות האדם השוחק משער בעצמו יתרון דעת על האחר, בראותו את חברו נכשל בדבר סכלות או כסילות או חסרון ידיעה, ומה שאמרו חכמי חקירה שאדם שוחק בסגולה, כלומר שאין סבת השחוק ידועה, הכונה לומר שסבת התנועות שאדם עושה בעת השחוק נעלמת למה ימשכו אל השחוק והשמחה כשאדם שוחק אותן התנועות, וכן למה ימשך השחוק אל נגיעת האצילים ומשוש מקומות מיוחדים שבגוף, אבל סבת השחוק הבא לאדם על צד הלעג כבר תהיה ידועה על הדרך שבארנו ביושב בשמים ישחק.