ספר העיתים רא
ספר העיתים · Sefer HaItim 201
Open in the reader →1גרסינן בפרק אלו דברים בפסח למחר מי שפסחו טלה תוחב לו הסכין בצמר גדי תוחבו לו בין קרניו ומקשי עלה התם והלא מחמר ופרקינן מחמר כלאחר יד היא שהיא שלא כדרך המחמרין שכל העושה בשבת שלא כדרך מלאכה כלאחר יד מיקרי וכן המחמר נמי בגדי וטלה מה שאין דרכן לעשות כן כלאחר יד מיקרי ופטור וכדתנן המוציא לאחר ידו וברגלו וכו' ומקשינן נמי כלאחר יד איסורא דרבנן היא ופרקינן היינו דקא בעי מיניה דבר שיש לו היתר מן התורה ודבר שבות כלאחר יד ומדקאמר הכא מחמר כלאחר יד נמי איסורא מדרבנן איכא מכלל דמחמר כדרכו איסורא דאורייתא היא מיהו לא הוי איסורא דאורייתא אלא ללאו בעלמא בלא מלקות דלאו שניתן לאזהרת מיתות ב"ד אין לוקין עליו דגרסינן הכא בפ' מי שהחשיך והלא מחמר ורחמנא אמר לא תעשה כל מלאכה וענין מחמר היא המנהיג בהמתו ועליה משאוי ודרך אותה בהמה להטעינה משאוי, ואמרינן תו הכא בפ' מי שהחשיך אמר רמי בר חמא המחמר אחר בהמתו בשבת בשוגג חייב חטאת במזיד חייב סקילה מ"ט דכתיב לא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך מקיש בהמתו לו ודמי בהמתו טעונה משאוי כנושא משא מה הוא חייב סקילה כי עביד מלאכה במזיד אף כי עביד מלאכה בהדי בהמתו במזיד נמי חייב ורבא דחה האי סברא ובלישנא בתרא אמר ר' יוחנן המחמר אחר בהמתו בשבת פטור מכלום בשוגג לא מחייב חטאת דהוקשו כל שגגות שבתורה לע"ז כדכתיב לעושה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה במזיד נמי לא מחייב דתנן וכו' בלאו נמי לא מחייב מלקות דהוי לי' לאו שניתן לאזהרות מיתות ב"ד ואין לוקין וכו' ופסק גאון דהלכתא כר' יוחנן דהא דרמי ב"ח ליתא דרבא אהדר דפריק לנפשיה לא שבקינן דברי רבנן וסמכינן אשנויי, וגרסינן נמי בתחלת יבמות מאי לאו דא"ל אביו שחוט לי ובשיל לי פי' דהו"ל לא תעשה שיש בו סקילה ותרצינן לא בלאו דמחמר פי' שא"ל אביו להביא לו פירות על החמור דהו"ל מחמר ולא תעשה גרידא היא, ועוד מדלא חשב לי' מחמר בהדי אבות מלאכות ידעינן דאין חייבין עליה אלא איסורא בעלמא מדאורייתא כלאוין שאין בהם מלקות: