ספר המכריע טז

1גרסינן בפרק אלו טריפות אמרי בני רבי חייא דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים.

2פירש המורה כגון ספק דרוסת ארי או שראוהו שדרסה ואין ניכר מקום הדריסה מבחוץ נראה מדברי המורה דדוקא בספק דרוסה צריך לבדוק אבל היכא דחזינן ליה דדרס ומקום הדריסה ניכר מבחוץ דהיינו נעיצת הצפורני' אין לה תקנה בבדיקה דאע"ג דלא האדים הבשר טריפה היא דכיון דבודאי דרסה עתיד הבשר להאדים ולנקב הארס את בני מעים.

3ואינו נראה לי דבר זה דכל סוגיא דשמעתא אזלא דדרוסה ודאית צריכה בדיקה דאם איתא אמאי לא אמר ספק דרוסה אלא אמר דרוסה שאמרו ותו הא רב לא חייש לספק דרוסה.

4ואמרינן לקמן יתיב רב יצחק בר שמואל בר מרתא קמיה דרב נחמן ויתיב וקאמר דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים אמר ליה האלהים מורה בה רב מכפא דמוחא עד אטמא שמע מינה דכל הני בדיקות בודאי דרוסה מיירינן דאפילו היכא דחזינן דדרס אם לא האדים הבשר במקום בני מעיים במקום שדרס כשירה היא דהא חזינן דלא שדא ביה זיהרא ואי נמי שדא ביה לא שלט בה ולא מיטרפא עד דחזינן בפירוש שיאדים הבשר.

5וכך כתב נמי בעל הלכות גדולות והיכא דמידרסא חיותא צריכה בדיקה מכפא דמוחא ועד אטמא ככל דוכתא בעלמא דכי מינקוב מיטרפא מיניה אי איכא סומקא להדדי טריפה אלמא דרוסה ודאית נמי בעיא בדיקה מיהו הוא הדין נמי ספק דרוסה דבעיא בדיקה הכי בדקינן לה.

6וראיתי מפרשי' שאפילו האדימה בשר כנגד בני מעים אי לא ידעינן בבירור דהוה שונרא איכא למיחש כלבא הוה ואפילו אם תימצי לומר שונרא הוה דילמא ברגל הוה ואם תימצי לומר ביד שמא שלא מדעת הוה.

7ונראה לי שאין הדבר כן דכיון דחזינן דהאדימה הבשר היכא מצי' למיתלי בכלבא או ברגל או שלא מדעת והא הנהו לית להו זיהרא והכא הא קא חזינן לזיהרא דקאי הילכך כל היכא דהאדימה הבשר כנגד בני מעים ליכא למיתלי בשום מידי להתירא וטריפה היא דכי אמרן דכלבא ורגל ושלא מדעת דלא עבדי דרסה לומר שאם ראינוה שדרסה בכה"ג מכשרינן לה בלא שום בדיקה דודאי קים לן דלית להו זיהרא.

8וכתב בעל הלכות גדולות דכל היכא דצריכה בדיקה כגון דרוסה ונפולה או נשברה השדרה דלא ידעינן אי פסיק חוט השדרה אי לא כיון דצריכה בדיקה אי שחיט לה אסורה דכד הוה בדקינן לנפולה ולדרוסה ולנשברה השדרה הני מילי דרבנן קמאי דהוו חכימין והוו בקיאין למיבדק אבל השתא דלא ידעינן למיקם על בדיקה שפיר אמור רבנן דמשהינן לה תריסר ירחי שתא והדר משתריין ואם נקבה היא ומיעברה וילדה שפיר דמי למישחטה מקמי תריסר ירחי שתא דאמרינן והילכתא בזכרים כל שנים עשר חדש ובנקבה כל שאינה יולדת.

9אבל המורה כתב כהילכתין דלעיל.

10ולי נראה שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ומותר לסמוך בדבר ונמטייה שיבא מכשורא וכדברי בעל הלכות גדולות נראה דכיון דרבנן קמאי לא הוו ידעי למיקם אבדיקה שפיר היכי מצינן למיקם אנן דזמנין דשרינן טריפה באכילה ועל כזה נאמר כל שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק בהן ואין לומר הנה אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות שהרי אין לנו עינים לראות ולעמוד על בוריו של דבר ואיזה דיין רשאי לדון בדבר שאינו בקי הילכך לגבי דידן ספיקא הוי וספיקא דאורייתא ואית לן למיזל לחומרא ולאו למיסמך אנפשין במילתא דלא קים לן.