ספר המכריע מו

1גרסינן בכתובות בריש פרק האשה שנפלו לה נכסים באושא התקינו האשה שמכרה נכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא [מיד] הלקוחות.

2ראיתי בדין זה חלוקות בין גאוני הישיבות מר רב עמרם גאון ורב נחשון גאון ורב נטרונאי גאון זצוק"ל אמרי בלא דמים דלא מחייב בעל למיתן ללקוחות דמי אלא שקיל להו בלא דמים.

3ורב מתתיה גאון ורב האיי גאון זצוק"ל אמרי בדמים דעד דלא יהיב בעל דמים ללוקח לא שקיל להנהו נכסי ומסתייעי ממאי דאמר רבא בשנים אוחזין הכיר בה שאינ' שלו ולקחה המעות יש לו השבח אין לו פי' ראובן שלקח שדה משמעון והיה מכיר שאינו של שמעון אלא שהיה של לוי ואחר כך בא לוי וטרפה מראובן והולך ראובן לשמעון שמכרה לו ומחזיר לו מעותיו אבל השבח שהשביח השדה אינו נותן לו.

4אלמא מכל מקום הלוקח אינו מפסיד מעותיו ה"ה הכי נמי אם לקח מיד האשה אינו מפסיד מעותיו וכדברי האומר בלא דמים נראה לי שאם אתה אומר בדמים אם כן מה הועילו חכמים בתקנתם כל אשה תמכור נכסי מלוג שלה ותכלה הדמים ותחלקם לקרוביה ואחר כך יפרע הבעל הדמים ללוקח אלא ודאי הכי איתקון ועביד בעל כלוקח שמשעה שכנס' כאילו קנה כל נכסיה בדמים דמי וכיון שקנאם בחייה מה זכות יש לה למכור לשום אדם ולחייב בעלה ליתן דמים ומאי דמסתייעי מרבא לא הויא סייעתא כלל דהתם בהכיר בה שאינו שלו ולקחה משום הכי יש ללוקח דמים מן המוכר משום דאמר ליה כיון דלא מיקיימו זביני אהדר ליה זוזי דיהיבנא לך.

5והכא נמי אי הות אשה הוו תבעי לקוחות לאשה למשקל דמי מינה אבל כיון דמתה האשה היכי מצי טענו על הבעל שום טענתא בעלמא מאי יהבי לי' התובעין מיניה אינהו נינהו דאפסידו אנפשייהו דכיון דידעין שהאשה מכרתן לבעלה כדאמרי' כלוקח שויוה רבנן היכי זביני מינה מידי דלא הוו דידה אילו מכר ראובן שדהו לשמעון וחזר ומכר אות' שדה ללוי ומת ראובן ובא שמעון שהוא לוקח ראשון וטורף אותה מלוי כלום יכול לוי לומר לשמעון תן לי דמים שנתתי לראובן ותקחנה אלא טורפה בלא דמים והכא נמי טורף הבעל בלא דמים.

6ואי אמרת ההוא לוי לא הדר על נכסי ראובן למישקל דמים מינייהו וה"ה הכי נמי יחזרו הלקוחות על נכסי אשה זו למשקל דמים מינייהו.

7לאו מילתא היא דהנהו נכסי דראובן דשקל לוי דמים מינייהו לאו דשמעון נינהו דאית לי' נכסי אחריני אלא ההוא שדה דזבן לשמעון דטרפה שמעון מלוי לא מצי למיטרף מינה משום דהיא דשמעון לא הוה ליה ללוי למוזבנה ואיהו הוא דאפסיד אנפשיה וה"ה הכי נמי הכא כל נכסי דאשה כאילו מסורים לבעלה הם משעה שכנסה וכיון שהם מסורים לבעלה אין כח ללקוחות לטרוף מהם ולא נשתעבדו הנכסים באותם המעות ולוקח הוא דאפסיד אנפשיה ולית ליה מידי.

8אמנם בזה יש לעיין אם ידוע שאותם הדמים שלקחה האשה מן הלקוחות נתנתם לבעלה התם ודאי חייב הבעל להחזיר הלקוחות שלא כל הימנו שיזכה בדמים ויטריף הנכסים.

9אבל אם אינו ידוע שנהנה מהם אין לו לשלם כלום ללקוחות אלא משביעין אותו שלא נהנה מהם ולוקחה בלא דמים.

10וכך אמר רבינו חננאל זצוק"ל וקיי"ל האי דקתני מוצי' מיד הלקוחות בלא דמים הוא אלא אם מתברר דאיתנהו להנהו דמי ביד האשה בעידנא דמתה שקיל להו לוקח ולא יכיל הבעל למימר אחריני נינהו ומציאה אשכחה אלא שקיל להו לוקח והאי דאמינא דהיכ' דאיתנהו לדמי או ביד האש' או ביד הבעל שמחזירין ללוקח יש לנו לעיין בדבר אם זה לוקח קנה הנכסים בשוויהן בודאי על דעת לזכות הנכסים מיד נתן מעותיו ונתרמה וכיון שאינו יכול לזכות בנכסים מחזיר לו מעותיו.

11אבל אם לא קנאם בשווייהן אלא בטובת הנאה שאם תתאלמן או תתגרש יזכה בהן ואי לא לא אע"פ שהמעות ביד הבעל אינו מחזירם לו שעל דעת כן נתן מעותיו מתחילה אם תתאלמן או תתגרש שיזכה בנכסים ואם תמות קודם לבעלה שיפסיד מעותיו ולא נתרמה לוקח כלל הילכך אינו מחזיר לו מעותיו.

12וקשיא לי כיון דתקנ' אושא הוה קודם לרבי טובא כדמוכח בעשרה גליות שגלתה סנהדרין וקיימא לן כי ההיא תקנתא היכי לא תני לה רבי במתניתין.

13ונראה לי דהאי דתני מכרה בעל סתם קאמר בין בחייה ולפירות בין בגופה לאחר מיתה. והאי דמוקמינן מתניתין בחייה ולפירות דחיתא בעלמא היא דדחינן דלא חילק ממתני' לתקנתא דאושא. אבל מיהו כיון דקיימא לן כתקנתא דאושא אית לן לפרושי מתני' דסתם קאמר ואפי' לאחר מיתה.