ספר המכריע סה

1גרסינן בפרק אלו טרפות והלכתא בזכרי' כל שנים עשר חדש ובנקבה כל שאינה יולדת לפי זה הפסק של תלמו' דפסק דטריפה אינה יולדת אם כן פלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע לא הויא אלא כשעיברה ולבסוף נטרפה ובעובר ירך אמו קא מיפלגי דרבי אליעזר סבר עובר ירך אמו הוא ורבי יהושע סבר עובר לאו ירך אמו הוא וקיימא לן דרבי אליעזר ור' יהושע הלכה כרבי יהושע.

2אבל רבא לא סביר' ליה הכי אלא איהו סבר דטריפה יולדת ומוקי פלוגתייהו בנטרפה ולבסוף עיברה ופליגי בזה וזה גורם אבל עיברה ולבסוף נטרפה דברי הכל עובר ירך אמו הוא דהכי אמרינן בתמורה בפרק כל האסורין על גבי המזבח ולדותיהן מותרין ותני עלה רבי אליעזר אוסר פירש במתניתין תנן [רבי] אליעזר אומר ולד טריפה לא יקרב לגבי מזבח ואתא תנא קמא דברייתא לפרש כי היכי דפליג רבי אליעזר בולד טריפה ה"ה הכי נמי פליג בכל האסורין על גבי המזבח דקאמר תנא קמא ולדותיהן מותרין הוה אמר רבי אליעזר שולדותיהן אסורין כמו שהיה אוסר בולד טריפה.

3אמר רב הונא בר חיננא אמר רב נחמן מחלוקת כשעיברו ולבסוף נרבעו דרבי אליעזר סבר עובר ירך אמו הוא ורבנן סברי עובר לאו ירך אמו הוא אבל נרבעו ולבסוף עיברו דברי הכל מותרין ורבא אמר רב נחמן מחלוקת שנרבעו ולבסוף עיברו דרבי אליעזר סבר זה וזה גורם אסור ורבנן סברי זה וזה גורם מותר אבל עיברו ולבסוף נרבעו דברי הכל אסורין רבא לטעמיה דאמר רבא ולד נרבעת אסור היא וולדה נרבעה ולד נוגחת אסור היא וולדה נגחה.

4וכיון דסבר רבא דעובר ירך אמו הוא ולד נרבעת ולד נוגחת אסור גם בטריפה נמי היה מעמיד חלוקתם בנטרפה ולבסוף עיברה כרב אחא בר יעקב אבל עיברה ולבסוף נטרפה דברי הכל אסור דעובר ירך אמו הוא ולית ליה לרבא האי פסקא דתלמודא ורב הונא בר חיננא סבר כפסקא דתלמודא.

5והמורה פירש התם רבי אליעזר אומר ולד טריפה לא יקרב לגבי המזבח אבל להדיוט מותר לדברי הכל דלא מגופה קא רבי.

6ואינו נראה לי דהא אוקימנא בהלכתין דכי היכי דפליגי לגביה ה"ה הכי נמי פליגי להדיוט והאי דקא מיפלגי לגבוה להודיעך כחו דרבי יהושע דאפילו לגבוה נמי שרי וכי היכי דאמר רבא הכא דעובר ירך אמו הוא הכי נמי אשכחן דאמר הכי בריש פ' שור שנגח את הפרה דאמרינן התם אמר רבא פרה שהזיקה גובה מולדה מאי טעמא גופה הוא תרנגולת שהזיקה אינה גובה מביצתה מאי טעמא פירשא בעלמא פירוש הולד יש לו רוח חיים ועוזר לנגח אבל הביצה אין בה רוח חיים והרי היא כפירשא בעלמא ואע"ג דאמרינן הכא ומודים בביצת טריפה שהיא אסורה כיון דאגידא בה כגופה דמי' הני מילי לענין איתסורי בהד' אבל לענין שלומי נזקא כיון שאין בה רוח חיים לאו בת תשלומי נזקא היא אלא הרי היא כפירשא בעלמא אבל עובר שיש בו רוח חיים ועוזר לנגח חייב לשלם אבל מיהו אי הוה סבר רבא דעובר לאו ירך אמו הוא הוי להו כשני גופים שהזיקו והיה משלם העובר חלקו המגיעו ולמה ישלם העובר חלק הפרה כי ליתא לפרה אלא לאו ש"מ דקסבר רבא עובר ירך אמו הוא וכחד גופא הוי.

7ובפרק הערל נמי אמרינן אמר רבא נכרית מעוברת שנתגיירה בנה אינו צריך טבילה אלמא עובר ירך אמו הוא ואע"ג דאמרינן התם מעוברת לא הויא חציצה לרווחא דמילתא נקט לה הכי אבל אין אנו צריכין לכך דכיון דסבר עובר ירך אמו הוא כחד גופא הוי וסלקא ליה טבילה בהדיה אמו.

8וכיון דקסבר רבא דעוב' ירך אמו הוא ואם עיברה ולבסוף נטרפה אסור כאחד מאיבריה אם כן מאי דאמרינן לקמן בפרק בהמה המקשה אמר רבי אמי השוחט את הטריפה ומצא בה בן תשעה חי לדברי האוסר מותר ולדברי המתיר אסור רבא אמר לדברי המתיר נמי מותר.

9ארבעה סימנין שרא ביה רחמנא דאלמא ילד טריפה מותר אנו צריכים לפרש אליבא דרבא כגון שנטרפה ולבסוף עיברה דהוה ליה זה וזה גורם מותר ורבינא נמי הכי סבר כרבא דעובר ירך אמו הוא דהכי אמרינן בפרק אלו הן הנשרפין תניא פרה שהמיתה ואחר כך ילדה אם עד שלא נגמר דינה ילדה ולדה אסור נתערבה באחרי' ואחרי' באחרים כונסין אותן לכיפה רבי אלעזר בר רבי שמעון אומר מביאין אותן לבית דין וסוקלין אותם.

10אמר מר אם עד שלא נגמר דינה ילדה ולדה מותר ואע"ג דכי נגחא הות מיעברא והא אמר רבא ולד נוגחת אסור היא וולדה נגחא ולד נרבעת אסור היא וולדה נרבעו אימא עד שלא נגמר דינה עיברה וילדה ולדה מותר אם משנגמר דינה וילדה ולדה אסור הניחא למאן דאמר זה וזה גורם אסור אלא למאן זה וזה גורם מותר מאי איכא למימר אלא אמר רבינא אימא אם עד שלא נגמר דינה עיברה וילדה ולדה מותר ואם עד שלא נגמר דינה עיברה ומשנגמר דינה ילדה אסור מאי טעמא עובר ירך אמו הוא פירוש אע"ג דלא הוה העובר בעת הנגיחה כיון דהוה בעת נגמר דין כשאוסר גוף הפרה נאסר גם העובר עמה דעובר ירך אמו הוא.

11ויש ספרים שכתוב בהן רבינא סבר לה כרב אחא בר יעקב ומתני לה לדאמר מר בהאי לישנא ומוכח בפי' דרבינא סבירא ליה דטריפה יולדת.

12ואע"ג דרבא ורבינא דאינון בתראי סברי דעובר ירך אמו היא אנן אפסקא דתלמודא סמכינן דפסק דטריפה אינה יולדת ומוקי פלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע כשעיברה ולבסוף נטרפה ובעובר ירך אמו קא מפלגי דרבי אליעזר סבר עובר ירך אמו הוא ורבי יהושע סבר עובר לאו ירך אמו הוא וקיימא לן רבי אליעזר ור' יהושע הלכה כרבי יהושע.

13ואין הלכה כרבא דאמר פרה שהזיקה גובה כל הנזק מולדה דאי ליתא לפרה דלא גבי מולד אלא חולקא דמטא ליה משום דאזיק איהו נמי עם הפרה.

14ופתרון המשנה דתני וכן פרה שנגחה את השור ונמצא ולדה וכו' הוא כדפרשה אביי ואע"ג דקיימא לן אביי ורבא הלכה כרבא הכא שאני דתלמודי דחה דברי רבא ופסק דטריפה אינה יולדת ועובר לאו ירך אמו הוא.

15ורבי יוחנן נמי סבר דעובר לאו ירך אמו הוא דהכי אמרינן בתמורה בפרק כיצד מערימים אמר רבי יוחנן המפריש חטא' מעובר' וילדה רצה בה מכפר רצה בולדה מכפר מאי טעמא קסבר אם שיירו משוייר דעובר לאו ירך אמו הוא וכדמפריש שתי חטאות לאחריות דמי.

16והתם אותיביניה ממאי דתניא האומר לשפחתו הרי את שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכתה לו ודייקנא מהתם דעובר ירך אמו הוא ואיתוקם בתיובתא מההיא מתניתא ואמרי לימא אם שיירו משויי' תנאי היא דתני' האומר לשפחתו הרי את בת חורין ולדך עבד ולדה כמוה דברי רבי יוסי הגלילי וחכמים אומרי' דבריו קיימים דרבי יוסי הגלילי סבר עובר ירך אמו הוא ואם שיירו אינו משוייר משום הכי ולדה בן חורין כמוה ורבנן סברי אם שיירו משוייר דעובר לאו ירך אמו היא והלכך דבריו קיימין דתרי גופים נינהו ואמר רבי יוחנן דכולי עלמא אם שיירו משוייר דתרי גופים נינהו ואדם יכול לשחרר השפחה והעובר ישאר עבד והכא היינו טעמא דרבי יוסי הגלילי דאמר קרא האשה וילדיה תהיה לאדוניה בזמן שהאשה לאדוניה ולדה לאדוניה אין האשה לאדוניה אין ולדה לאדוניה ואי קשיא לרבא דאמר עד כאן לא פליגי אלא כשעיברו ולבסוף נרבעו אבל נרבעו ולבסוף עיברו דברי הכל עובר ירך אמו הוא. והא הכא דהני רבנן סברי דבריו קיימים דאלמא עובר לאו ירך אמו הוא דאי עובר ירך אמו הוא כשנשתחררה האשה גם העובר ישתחרר עמה דכחד מאיבריה דמי.

17יש לומר דרבי יוחנן הוא דמוקי הני תנאי אליבא דידיה אבל רבא אמר לך אנא דאמרי אפילו לרבנן והאי דאמרי רבנן דבריו קיימים משום דקסברי שהמשחרר חצי עבדו קנה כברייתא קמייתא דאמרינן הרי את שפחה ולדך בן חורין זכתה לו והולד בן חורין משום טעמא שהמשחרר חצי עבדו קנה אע"פ שעובר ירך אמו הוא.

18והכא נמי בשיחרר את האם והעובר לא שיחרר דבריו קיימין שלא שיחרר אלא חצי הגוף וחציו הניח בעבור עבודתו ומשום הכי דבריו קיימין בין אם שיחרר העובר והאם שפחה בין שיחרר האם והולד עבד.