ספר המכריע עט

1גרסינן בפרק הגוזל עצים תנו רבנן הנותן מעות לשלוחו ליקח חטים ולקח שעורים שעורים ולקח חטים תני חדא אם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו לו ותניא אידך אם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע.

2אמר רבי יוחנן לא קשיא הא רבי מאיר והא רבי יהודה הא רבי מאיר דאמר קני להו בשינוי פי' כי היכי דאמר רבי מאיר גבי צבע דבשנוי דעת בעלים הוי גזלן ה"ה הכי נמי האי שליח בשינוי דעתו של בעל הבית הוי כגזלן וכי היכי (דלא) [דאם] גזל ממנו מעות וסחר בהם והרויח בהם אינו משלם לו אלא מעותיו ה"ה הכי נמי השתא אינו משלם לו אלא מעותיו וכל הריוח הוא לשליח.

3והא דתניא הותירו לאמצע היא ר' יהודה דאמר התם כיון דבהתירא אתא לידיה מעיקרא ולאו בתורת גזלנותא לא הוי גזלן והכא נמי כיון דמעיקרא לא אתו הני מעות לידיה בתור' גזלנו' אין לו דין גזלן אלא כבר נשתעבד מתחלה שיעשה שליחותו של בעל הבית.

4ואם תאמר כל השבח יהא לבעל המעות דהא במתניתין מי לא תנן אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את ההוצאה וכל השבח דבעל הצמר והכא נמי כל השבח יהיה לבעל המעות תשובה בודאי במתניתין דגוף הצמר הוי דבעל הבית ואע"ג דשינהו הצבע אינו יכול לקנותו בזה השינוי כי אשכח האי צמר ברשותא דמאריה אשבח שקל מיניה ומעות מי אשכחי שיהו המעות בעין ויהיה השבח עליהן לא השביחו אלא החטים שקנה בהם והחטים הללו של בעל הבית היו שנאמר חטין השביחו ודין היה כיון שגילה השליח דעתו שלא בעבור בעל הבית הוא טורח אלא לעצמו הוא קונה שכל השבח יהיו שלו אלא כיון שמתחלה קיבל המעו' מידו על דעת שיעשה שליחותו ונשתעבד בכך ועכשיו הוא חוזר בו די לו שנעשה לו כמו שותף עמו וחולקי' שניהם זה במעותיו וזה בשכר טורחו שלא כל הימנו לסחור ולהרויח במעותיו של חבירו בגזילה והם לא באו בידו בגזילה אלא על דעת שיעשה שליחותו.

5והוא הדין נמי אם אמר לו לקנות חטים וקנה חטים לא בעבור בעל הבית אלא בעבור עצמו דפליגי רבי מאיר ורבי יהודה והאי דנקט חטים ושעורים משום דהשתא מצי טעין שליח דכי זבני לעצמי זבני ולא בעבו' בעל הבית שהמעשי' מוכיחי' אבל אם אמר לו לקנו' חטי' וקנה חטים אע"פ שאומר עכשיו השליח כי לעצמי קניתים אינו נאמן אלא אמרינן בעבור בעל הבית קנאם והשתא הוא דקא בעי למיהדר ביה ולא מהימן לומר שלעצמי קניתי עד שיביא ראיה.

6וכי שינה דעתו נמי של בעל הבית דאמר רבי מאיר כוליה שבחא דשליח הם ורבי יהודה אמר חולקין הני מילי כי טעין ואמר שליח דאנא לעצמי זבני אבל אם הביא חטים ושעורים אלו ונתנו לבעל הבית ואמר לו קבל מה שקניתי לך כיון שגילה דעתו שכל מה שעושה על דעת שיקנה בעל הבית עשה בודאי שכל השבח הוא לבעל הבית והפחת הוא של שליח דאמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי.

7ובמתניתין נמי כי אמר רבי מאיר נותן לו דמי צמרו דכל המשנה דעתו של בעל הבית נקרא גזלן הני מילי כי טעין צבע דכל מה שצבעתי לא על דעת ליתן לך לעצמי עשיתי דמגלה דעתו שעל דעת לגוזלו עשה אבל אם אמר לו בשגגה עלתה לי ותן לי שכירות שהתנית לי וקח את שלך הכי נמי דידו על התחתונה דלא שקיל אגריה ולא קני לההוא צמר אלא אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את ההוצאה וכל השבח הוא של בעל הבית.

8אמר רבי אלעזר ממאי דילמא עד כאן לא אמר רבי מאיר התם אלא במידי דחזי ליה לגופיה אבל לסחורה לא אמר אלא אמר רבי אלעזר הא והא רבי מאיר ולא קשיא כאן לסחורה כאן לאכילה פירוש ר' יוחנן לא אפליג בין היכא דקא בעי לה בעל הבית לאכילה ובין היכא דלא קא בעי להו לאכילה אלא בכולהו פליג רבי מאיר ואמר המשנה דעתו של בעל הבית נקרא גזלן וכל השבח הוא שלו והלכך הא דתניא באמצע לא מיתוקמא אלא כרבי יהודה ואמר ליה רבי אלעזר ממאי דלא שני ליה לרבי מאיר דילמא עד כאן לא אמר רבי מאיר דהוי גזלן אלא כשרוצה אותם לדרך אכילה דומיא דצמר שרוצה לעשות ממנו בגד אז ודאי הוי שינוי גמור וקנה השליח כל השבח בגזלן אבל לסחורה לא יקרא זה שנוי אבל אכתי בשליחותא דבעל הבית קאי והלכך אין דינו כגזלן גמור שיהא כל השבח שלו ואע"פ שאומר אני לעצמי אני קונה להשתכר בהן די לו שנעשה אותו שותף עם בעל הבית אבל שיקנה כל השבח לעצמו כגזלן גמור לא אלא מודה בהא לרבי יהודה דיחלוקו והלכך תרווייהו מצינו לאוקמי כרבי מאיר.

9והא דתניא הותירו לשליח לאכילה לא שינוי גמור דינו כגזלן והאי דתניא לאמצע לסחורה דלא הוי שינוי גמור ודינו כגזלן שותף עמו אבל ודאי רבי יהודה בין לסחורה בין לאכילה לא מצי למיקני כוליה שבחא כגזלן אלא דיו להיות שותף עמו וכיון דקיימא לן הלכה כרבי יהודה בין אם נתן לו מעות ליקח לו חטים לאכילה בין אם נתן לו לקנות חטים להרויח בהם וזה השליח הלך ושינה דעתו וקנה לעצמו השבח הוא לאמצע. ורבי אלעזר ורבי יוחנן לא פליגי אלא במילתיה דרבי מאיר אבל במילתיה דרבי יהודה שניהם שוין כדפרישית.

10ורבינו יצחק זצוק"ל כתב וכיון דקיימא לן כרבי יהודה חזינן אם לסחורה נתן לו בתורת שותפות אם פיחתו פיחתו לשליח מפני שהוא משנה ואם הותירו לאמצע דאדעתא דרוחא יהיבינהו ניהליה ואם לא נתן לו בתורת שותפות אלא לקנות בהן חטים בסחורה ולא יטול ממנה כלום אם פיחתו פיחתו לשליח מפני שהוא משנה ואם הותירו הותירו לבעל המעות וכן אם נתן לו מעות ליקח ממנו חטים לאכילה וקנה לו שעורי' אם פיחתו פיחתו לשליח ואם הותירו הותירו לבעל המעות דלא אמרינן הותירו לאמצע אלא שנתן לו מעות בתורת שותפות לקנות מהן חטים ולקח מהן שעורים שעורים ולקח מהן חטים אבל שלא בתורת שותפות בין לסחורה בין לאכילה אליבא דרבי יהודה דינן שוה אם הותירו הכל לבעל המעות ואם פיחתו פיחתו לשליח וכן הלכתא.

11הנה רבינו יצחק סוב' שאע"פ ששינה דעתו של בעל הבית כל השבח הוא של בעל המעות וזה לא יתכן כלל דהא בפירוש תני הנותן מעות לשלוחו דאלמא לאו שותפא שווייה ואפילו הכי תני הותירו לאמצע ואוקימנא לה כרבי יהודה והלכך גם הפסק אינו עולה על סוגיא דשמעתא כלל אלא סברת לבו הוא אומר בלא דעת ההלכה.

12ומפני שראה רבינו יצחק במתניתין דאמר רבי יהודה דכל השבח הוי דבעל הבית ולא היא דהתם צמריה דבעל הבית הוא בעין וכל היכא דקאי ברשות' דמארי' קאי גבי אשבח ברשות' דמארי' אשבח אבל הכא דחטין דאשכחן לאו דבעל הבית הוו והאי שליח זבנינהו לנפשיה אדרבה מן דינא הוה דליהוי כל שבחא דידיה אי לאו דלא מצי למהוי גזלנא בהנהו מעות משום דמכי אתו לידיה לאו בתורת גזלנותא אתו לידיה אלא למיעבד שליחותא של בעל הבית והשתא דהדר ביה דיו שנעשה אותו שותף עמו כדפרישית.

13גם רבינו חננאל זצוק"ל כתב וכיון דקיימא לן הלכתא כרבי יהודה דמתניתן דאמר אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את ההוצאה ואם ההוצא' יתירה על השבח נותן לו את השבח ותנן נמי כל המשנה ידו על התחתונה הנותן מעות לשלוחו לקנו' לו דבר ידוע ושינה השליח בין לאכילה בין לסחור' אם פיחתו פיחתו לשליח ואם הותירו לאמצע בעת שנתן לו המעות בתורת שותפות אבל אם נתן לו בתורת שליחות הכל לבעל המעות כדגרסינן בפרק אלמנה נזונת מנכסי יתומים. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כאן שנה רב הכל לבעל המעות ואוקימנ' בדבר שאין לו קצבה.

14הנה רבינו חננאל משמע מדבריו שאינו פוסק על פי הברייתות אלא על פי ר' יהודה דמתני' אבל לפי הברייתות משמע יחלוקו וזה לא יתכן לומר דפליגא ברייתא אמתניתין דאם כן היכי מוקי רבי יוחנן לברייתא דתני הותירו לאמצע כר' יהודה דמתני' והא ר' יהודה דמתניתין אמר דבעל הבית שקיל כוליה שבחא והכא היכי אמר לאמצע אלא ודאי שינוייא דהא מילתא הוא כדשנין ומאי דאייתי ראיה ממאי דאמרינן בפרק אלמנה נזונת כאן שנה רבי הכל לבעל המעות אין זו ראיה יפה דהתם לא שינה שליח דעתו של בעל הבית כלל ושליחותיה עביד אבל הכא מיירי דשינה השלי' בדעתו של בעל הבית ועקריה לשליחותיה ומה דומה דין זה לזה תדע דלא דמו דהא התם תניא הוסיפו לו אחת יתירה הכל לשליח דברי רבי יהודה והא אמר רבי יהודה הכל לבעל הבית שמע מינה טעמא דהאי לחוד וטעמ' דהאי לחוד ולא בטעמא חדא תלי תרווייהו הלכך נראה לי דהלכה כרבי יהודה וכדתני בברייתא הותירו באמצע ואע"ג דשנוייה שליחא ולא שותפא ואי יהיבנהו ניהליה בתורת שותפות וזה שינה וקנה על דעת שיהיה לו כל הריוח החצי לוקח שהוא חלקיו ובחלק בעל הבית נמי שקיל פלגא כיון דשינה דעתו ולא רצה שיקנה בעבורו משווינן ליה שותף בההוא חולקא ושקיל שליח תלתא תלת רווחא ובעל הבית ריבעא. כך עולה דין זה מכח סוגיא דשמעתא.

15מחכו עליה במערבא לרבי יוחנן אליבא דרבי יהודה וכי מי הודיעו לבעל חטים שיקנה חיטים לבעל המעות פירוש ואינו דין שיקנה המעות כלום אלא כל השבח יהיה לשליח דלא דמי למתני' דמתני' משום הכי הוי כוליה שבחא לבעל הבית משום דצמריה הוא דאשבח דשבחא על גבי צמרי' קאי וכיון דלא קני לצמריה צבע כי אשבח ברשותא דבעל הבית אשבח' אבל הכא דחטין הוא דאשבח וחטין הוי דמוכר מי הודיעו לזה המוכר שהמעות אינן של זה השליח שיקנה חטין לאותו בעל המעות וכיון דלא ידע בי' הדין הוא שכל המעות יהיה לשליח ורבי יהודה לא משבח ביה משום דקסבר בעל המעות קונה ואע"פ שלא ידע בו המוכר.

16וכך כתב רבינו חננאל זצוק"ל וליתא להא דמחכו עלה במערבא מיהו מצינן למילף מהאי חוכא דמן דינא היה דליהוי כוליה שבחא לשליח ולא יקנה בעל המעות כלום דלא דמי' למתניתין דצבע כדפרישית ולאפוקי מרבינו חננאל ורבינו יצחק דמדמו לה למתניתין ואע"ג דליתא להא דמחכו עלה במערבא נהי דליתא דליקני שליח כוליה שבחא אבל פלגא מיהת קני כרבי יוחנן.