ספר המכריע פג

1גרסינן בפרק המפקיד אמר רבא רישא נעשה [כמי] שהפקידו אצלו בשתי כריכות דהוה ליה למידק סיפא נעשה כמי שהפקידו אצלו בכרך אחד דלא הוה למידק.

2פסק רבינו יצחק זצוק"ל הלכתא כרבא דמשום דפשע ולא כתב שמא דגברא דאפקיד גביה כי היכי דלא ליחליף ליה משלם לזה מזה ולזה מזה.

3ונראה לי דמתוך סוגיית ההלכה דדברי רבא דחויין הן מדאמרינן ורמי גזל אגזל וכו' עד בבא לצאת ידי שמים והכי אוקימנא בין לר' עקיבא בין לר' טרפון אלמא טעמא בבא לצאת ידי שמים בזו דינא דמניח מנה ביניהון ומסתלק ואם איתא לדרבא השתא גבי פקדון דלא עביד איסורא קנסו ליה משום דפשע הכא דעבד איסורא ואיכא נמי פשיעותא דאיבעי ליה למידק ממאן גזל דהא חד הוא לא כל שכן שישלם מנה לכל אחד ואחד אלא ודאי ליתא לדרבא דמשום האי פשיעותא לא מחייבינן ליה. ותו ממאי דתנן ביבמות בפרק האשה שהלכה גזל אחד מחמשה בני אדם ואינו יודע אי זה גזל וכו'.

4ואמרינן התם דוקא גזל דעבד איסורא קניס רבי עקיבא אבל לקח מקח מחמשה בני אדם ואינו יודע מאיזה מהן לקח וכל אחד ואחד אומר ממני לקח מודה רבי עקיבא שמניח מקח ביניהם ומסתלק ואם איתא לדרבא ישלם לכל אחד ואחד דהא פשע דאיבעי ליה למידק ממאן זבין ולמה נרצה לחלק בין פקדון למקח וגזל ומתניתין דתני בבא לצאת ידי שמים דהיינו מפני שהודה מפי עצמו תני בין בפקדון בין בגזל.

5ואי הוו קיימי דברי רבא היינו מקשין לו ממתניתין טעמא מפני שהודה מפי עצמו הא לאו הכי לא אלא רואה התלמוד כי סברתו לא עמדה ומשום הכי לא הקשה לו אלא מדידיה לדידיה היאך עלה בלבו לתרץ כן שדבריו סותרין זה את זה.

6וראיתי שרבינו יצחק וכל רבותי פוסקין הלכה כר' עקיבא ודוקא בבע"ח נגזל דעבד איסורא אבל לקח מקח מחמשה בני אדם ואינו יודע מאיזה מהן לקח דלא קא עביד איסורא בין לרבי עקיבא בין לרבי טרפון נותן דמי מקח ביניהן ומסתלק ולגבי פקדון פסקי הלכה כרבא משום דהו"ל למידק ולא רק משלם לכל אחד ואחד.

7וזה הפסק אינו נראה לי כלל דאי בפקדון מחייבינן ליה משום דלא דק בלקח נמי ניחייביה משום דלא דק דאיבעי ליה לאסוקי אדעתיה ממי קבל המקח שיתחייב לו המעות אלא ודאי כיון דבלקח לא פליג רבי עקיבא דברי רבא הן דחויין (על שהן) [כ"ש] דבהלכתין מוקי למתניתין בבא לצאת ידי שמים ואמרינן דיקא נמי דקתני שהודה מפי עצמו.