ספר המדות, תוכחה, חלק ראשון

1א. הַמּוֹכִיחַ צָרִיךְ לוֹמַר תּוֹכַחְתּוֹ עַל יְדֵי הִתְקַשְּׁרוּת הַדִּבּוּר לְשָׁרְשׁוֹ, וְאָז נִתְקַבֵּל תּוֹכַחְתּוֹ.

2ב. מִי שֶׁנִּשְׁתַּמֵּד, אַל תּוֹכַח אוֹתוֹ כִּי לא תּוֹעִיל.

3ג. עַל יְדֵי שֶׁאֵין מְקַבֵּל. תּכָחוֹת, נֶחֱרָב מְעוֹנוֹ.

4ד. מִי שֶׁמּוֹכִיחַ אֶת הָעוֹלָם שֶׁלּא בְּחָכְמָה, עַל יְדֵי זֶה מְעוֹרֵר, חַס וְשָׁלוֹם, גָּלוּת גָּדוֹל וְהַכְבָּדָה מֵהָאֻמּוֹת.

5ה. לְעוֹלָם אַל יוֹצִיא אָדָם אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל.

6ו. מִפְּנֵי ענֶשׁ תּוֹכָחָה חוֹזֵר בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַטּוֹב, שֶׁיָּצָא מִפִּיו.

7ז. הֵיכָא דְּיָדַע דְּלָא מְקַבְּלֵי תּוֹכָחָה, הַנַּח לָהֶם.

8ח. מִי שֶׁיָּרֵא מִבְּנֵי אָדָם לְהוֹכִיחַ אוֹתָם, לְסוֹף שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹבֵר אוֹתוֹ לִפְנֵיהֶם.

9ט. מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַזְהִיר, וְאֵינוֹ מַזְהִיר, גַּם חֲבֵרוֹ מִיָּדוֹ נֶעֱנָשׁ [גַּם דַּם חֲבֵרוֹ מִיָּדוֹ נִדְּרָשׁ].

10י. עַל יְדֵי צְדָקָה תִּזְכֶּה לְקַבֵּל מוּסָר.

11יא. מִי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל מוּסָר, נִדּוֹן בְּמִיתָה.

12יב. עַל יְדֵי תּוֹכָחָה שֶׁתּוֹכִיחַ, תָּנוּחַ בַּקֶּבֶר בְּלא צַעַר גֵּיהִנּוֹם וְתִזְכֶּה לְגַן עֵדֶן.

13יג. מֻתָּר לִדְחוֹת בִּשְׁתֵּי יָדַיִם אֶת זֶה, שֶׁלּא קִבֵּל מִמְּךָ תּוֹכָחָה.

14יד. כָּל זְמַן שֶׁתּוֹכָחָה בָּעוֹלָם, נַחַת רוּחַ וְטוֹבָה וּבְרָכָה בָּאִין לָעוֹלָם.

15טו. עַל יְדֵי תּוֹכָחָה נִמְתָּק הַדִּין וְנִמְשָׁךְ הַחָסֶד.