ספר האורה, חלק א פד

1[פד] דין שימור מצה. ומיתבעי להו למיהוי לכל אחד ואחד מצה המשומרת לשום מצה מחיטי דמינטרן דלא ליפול עלייהו מיא:

2וכשטוחנין חטה למצות נוהגין לשלוח ישראל אחר הריחים של גוי, להיות יושב ומשמר, כדכתיב ושמרתם את המצות [שמות י"ב י"ז], בעינן שימור לשם מצה, ואין ישראל צריך לעמוד אלא עד שיטחון כפי מה שצריך לשלש מצות של לילה הראשונה, שהן חובה והן צריכות שימור לשום מצה, אבל השאר אין צריכין שימור, וגוי שהוא טוחן ואין ישראל רואהו ועומד על גביו מותר, ואפילו סלתות מן השוק שפיר דמי, וכל שכן הכא דתבואה של ישראל דאמר מר הקמחים והסלתות ובציקות של גוים אדם ממלא כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה, והוא שלא הכסיפו פניו לבציקות של גוים ואין לחוש שמא יתערב מחמצתן לתוך הקמח, הואיל ולאחר כך מנהג כל העולם שמרקדין אותו בנפה שאם יש שם חמץ נפה קולטתו:

3ותרנגולין שנתבשלו בקדירה ונמצא גרגיר חטה באחד מהן, אסורין בהנאה דחמץ בפסח במשהו, ובשר שרוי במים בפסח ונמצאת במים גרעינה אחת של חטה מותר אף על גב דכל איסורין שבתורה בשאר ימות השנה בנותן טעם או בכזית או בששים, וחמץ בפסח אסור במשהוא וכי האי גוונא כי הוי שרי במים דהוי צוננת אינה מחמצת, אבל אם הוא מבוקעת ודאי מחמצת, וראיה לדבר שאין לותתין חטה בפסח, ובשר שנמלח בכלי מנוקב בפסח. וקודם שנתבשל נמצאת חטה אחת באחת מן החתיכות, בין בעליונות ובין בתחתונות, אינן אסורות אלא אותה שנמצאת חטה בה בלבד, [ועליונה שנוגעת בחטה והשאר מותרות], ואותן שנגעה בהן אין להם היתר אפילו לאחר הפסח, אלא יבערם מיד:

4וחטים שנשרו במים בפסח אינן אסורות אלא אם כן נתבקעו ומיבעי ליה למינטר הני חטי דלא ליפול עלייהו מיא בתלוש ולא הטל בלילה, ומיבעי ליה למינטר הני חטי משעת קצירה ולאשווהו בבית מכוסה במקום צנוע דלא ליגע בהו מיא וטלא, וזהו דרך שמירתן דאמר קרא ושמרתם את המצות [שמות י"ב י"ז], ושימור מעיקרא בעינן דאמר להו רבא להנהי דמהפכי כיפי כי מהפכיתו הפכיתו לשם מצה, ובעל נפש המושל ביצרו, ומתרחק מן העבירות, לא ילתות חטים בפסח ואפילו חטי דשריקין ויבישים שהם חזקים, והאידנא אין אנו בקיאים ללתות, ולא שרו לן למלתת, ואי לית ליה כולה סעודתא מההיא מצה דמנטרא אכיל כל סעודתיה משאר מצות ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה דמינטרי, ומיתבעי להו למיעביד שתי מצות לתרי ליליא:

5ובצקות של גוים דקיימא לן אדם ממלא כרסו מהן. היכא דאיכא ישראל עומד על גביו הגוי הלש או הגויה מתחלה ועד סוף ומסייעו ועביד שמירה מעולה שפיר דמי, אבל צריך שיאכל כזית מצה באחרונה:

6ומי שפירש בים קרוב [לפסח] ילוש ויאפה בענין שיוכל לעשות בשימור ולא יתבטל מאכילת מצה:

7כל הכלים של חרס שנשתמש בהו חמץ בצונן, מותר להשתמש בה מצה בצונן חוץ מבית שאור שחימוצו קשה:

8ובית חרוסת שנשתמש בו כל השנה, כגון חרוסת שנותנין בו מורייס, או חרדל, וטובלין בו פתן. הואיל וחימוצו קשה אסור:

9ובשעת הדחק מותר ליקח קמח מן השוק לצורך ויוצא בה ידי חובתו אבל דאפשר ליה לא, דבעינן ושמרתם:

10וחלב שחלבו בכלי נקי [וכן בשר שנמלח בכלי נקי, וכן גבינה שנקפית בכלי נקי] ושמרה מחמץ מותר לאכלה בפסח ואם לאו אסורין:

11וכלים של גמי או של קנים או של זמורה או של נסרים שנשתמש בהם חמץ, אין צריכין הגעלה, אלא שוטפן בצונן, ומניח בהן מצה ואינו חושש: