ספר התרומה, פסקים סז

1אם כן בשר שחוטה שנמלח עם בשר נבלה בשר שחוטה נאסרה מן התורה דציר בשר של איסור הוי מדאורייתא ואם יש ספק לחומרא ואם דג טמא נמלח עם דג טהור אסור מדרבנן דציר דגים טמאים מדרבנן ואם יש ספק לקולא כגון הרגש ומקרילש ומולאלש שמוכרין העכו"ם מלוחים וספק אם מלחו עמהן דגים טמאים ומותרין מספק.

2אם עכו"ם או שפחה שבבית ישראל מלגו תרנגולת ולא ראה הישראל ולא ידע הישראל אם בכלי ראשון אסור אי בכלי שני שרי או הדיחו בשר ולא ראה הישראל אי הודח ש"פ ונתנו הבשר בקדירה או מלחו הבשר ולא ידע אי מלח בכלי ואסור או לחוץ או הדיחו קערות שנשתמשו בהן בשר וגם הדיחו קערות חולבות ולא ידע אי הדיחן ישר' יחד או אלה לבדן ואלה לבדן או כל שאר ענינים הדומין לכי ה"ג אם העכו"ם אינו יודע משפט הדבר היאך עושין אז הכל אסור דאולי להקל טרחו עשה באיסור כמו שרגיל לעשות העכו"ם בביתו ואם יודע הכשר דבר והיאך עושים אז הכל מותר אם ישראל יוצא ונכנס דמרתת העכו"ם להקל טרחו ולעשות באיסור פן יראנו הישראל כדתנן אין השומר צריך להיות יושב ומשמר אלא אפי' נכנס ויוצא מותר ובריש (ג') פ' הכל שוחטין שרי מהאי טעמא לאכול לישראל משחיטת כותי שאינו מקפיד על לפני עור לא תתן מכשול ואפי' הכי לא חיישינן שמא שהה שמא דרס ושמא החליד.

3רב ששת מלח ליה בשרא גרמא גרמא כל חתיכה רחוקה מחברתה ופריך תרתי וחד מאי טעמא לא משום דפריש דמא מהאי ובלע האי חד נמי פריש ופליט מהאי גיסא ובלע האי גיסא אלא לא שנא והכל מותר אפי' הרבה ביחד אי מטעם דם משרק שריק או מטעם דכבולעו כך פולטו.