ספר מצוות גדול, עשין, רמזים

1מצות עשה להאמין כי אותו שנתן לנו את התורה בהר סיני על ידי משה רבינו הוא ה' אלקינו שהוציאנו ממצרים שנאמר (יתרו) אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים:

2להאמין ולשמוע הוא הקבלה שהוא אחד בשמים ובארץ ובד' רוחות שנאמר (ואתחנן) שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד:

3[ואתחנן] ואהבת את אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך:

4ליראה את השם הנכבד והנורא שנאמ' (עקב) את ה' אלהיך תירא:

5לקדש את שמו הגדול שנאמר (אמור) ונתקדשתי בתוך בנ"י:

6לעשות מצות נביאי האמת שנ' (שופטים) נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון:

7ללכת בדרכיו שנא' (תבא) והלכת בדרכיו ונאמר (ראה) אחרי ה' אלהיך תלכו לעשות חסד משפט וצדקה בארץ:

8לדבקה בו שנאמר (עקב) ובו תדבק:

9להתנהג עם חבירו כאשר יראה שחבירו מתנהג עמו שנאמר (קדושים) ואהבת לרעך כמוך:

10לאהוב הגר שנאמר (עקב) ואהבתם את הגר:

11להוכיח שנאמר (קדושים) הוכח תוכיח את עמיתך:

12שחייב אדם ללמד את בנו תורה ומצות שנא' (עקב) ולמדתם אותם את בניכם:

13(קדושים) מפני שיבה תקום והדרת פני זקן:

14לאבד ע"ז וכל משמשיה שנאמר (ראה) אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים:

15להרוג עיר הנדחת ולשרוף העיר וכל השלל שנ' (ראה) הכה תכה את יושבי העיר וגומר:

16שישוב החוטא מחטאו ויתוודה שנאמר (נשא) כי יעשו מכל חטאות האדם והתוודו:

17לצדק הדין על כל מאורע ויחשוב כי הכל לטובתו שנ' (עקב) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך:

18לקרות שמע ב' פעמים בכל יום שנ' (ואתחנן) בשכבך ובקומך:

19להתפלל בכל יום שנאמר (עקב) ולעבדו בכל לבבכם ותניא בספרי איזוהי עבודה שבלב זו תפילה ושם בארנו הל' תפילה ובית הכנסת ודין קריאת הפרשיות:

20שיברכו הכהנים את ישראל שנאמר (נשא) כה תברכו וגומר:

21לקשור תפילין ביד שנאמר [ואתחנן] וקשרתם לאות על ידך:

22לקשור תפילין בראש שנ' (ואתחנן) והיו לטופות בין עיניך:

23לקבוע מזוזה שנאמר (ואתחנן) וכתבתם על מזוזות ביתך:

24שיכתוב כל איש ספר תורה לעצמו שנא' (וילך) ועתה כתבו לכם את השירה הזאת:

25שיכתוב המלך ספר תורה יתר על ספר שהיה לו כשהיה הדיוט שנאמר (שופטים) והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו וגו'. שם בארנו הלכות ספר תורה:

26(תצא) ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם:

27לברך אחר אכילת לחם שנאמ' (עקב) ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וגו'. ואכלת ושבעת וגו'. שם בארנו הלכות כל הברכות בין של מיני מאכל בין לפניהם בין לאחריהם בין ברכת הריח בין ברכת ההודאה והלכות נטילת ידים:

28למול את הזכרים ביום השמיני שנאמר (תזריע) וביום השמיני ימול בשר ערלתו:

29זכור את יום השבת לקדשו זכרהו בקידוש היום:

30לשבות בו ממלאכה שנאמר (משפטים) וביום השביעי תשבות ומ"ע מדברי הנביאים לעשות כבוד לשבת ועונג שנ' (ישעי') וקראת לשבת עונג:

31לשבות ביום הכפורים ממלאכה שנאמר (אמור) שבת שבתון הוא לכם:

32להתענות ביום הכפורים שנא' (אמור) תענו את נפשותיכם. שם בארנו מה הן עינוי יום הכפורים:

33לשבות בראשון של פסח שנאמר (אמור) ביום הראשון מקרא קודש:

34לשבות בשביעי בו שנא' (אמור) וביום השביעי מקרא קדש:

35לשבות בחג השבועות שנא' (שם) וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש:

36לשבות בראש השנה שנא' (שם) ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש:

37לשבות בראשון של חג הסוכות שנאמר (שם) ביום הראשון מקרא קדש:

38לשבות בשמיני בו שנאמר (אמור) וביום השמיני מקרא קדש:

39להשבית חמץ בי"ד שנאמר (בא) ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. שם בארנו הלכות ביעור חמץ:

40לאכול מצה בליל חמשה עשר שנא' (בא) בערב תאכלו מצות:

41לספר בלילה ההוא ניסי יציאת ממצרים שנא' (בא) זכור את יום הזה אשר יצאתם ממצרים. ונאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ' לי בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך:

42לתקוע בשופר בראש השנה שנ' (פנחס) יום תרועה יהי' לכם:

43(אמור) בסכות תשבו שבעת ימים:

44(אמור) ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים:

45ליתן מחצית השקל בכל שנה שנאמר (תשא) זה יתנו כל העובר על הפקודים:

46שיקדשו בית דין את החדש שנאמר (בא) החדש הזה לכם:

47לחשב תקופות ומזלות ומולדות ולעבר השנים להשוות שנת החמה עם שנת הלבנה כדי שיהא פסח בחדש האביב וסכות בזמן אסיף שנא' (ואתחנן) ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים ונאמר (ראה) שמור את חדש האביב ונאמר (תא) חג האסיף תקופת השנה:

48‪‬אלו הן מצות עשה מסדר נשים לקדש אשה בכסף או בשטר או בביאה שנ' (תצא) כי יקח איש אשה ובעלה שם בארנו הלכות קידושין. ודין הלכות כתובה. ודין הדברים שחייב האיש לעשות לאשה והדברים שאשה חייבת לעשות לאיש ודין מתי מארסין ומתי נושאין. ודין מה היא נדוניא. ודין מה הן נכסי צאן ברזל, ומה נכסי מלוג. ודין ממה האלמנה תגבה כתובתה ועד כמה שנים תגבה כתובתה. ודין מי שהיה עליו שטר חוב וכתובה איה מהם קודם. ודין בעל שמכר מנכסיו ואחר כך הסכימה האשה למכור. ודין כתובת בנין דיכרין. ודין דברים הנקנים באמירה. ודין המזנה והעוברת על דת ודין נושא אשה ונמצאו עליהם נדרים או מומין או האיש נולדו בו מומין:

49לפרות ולרבות שנאמר (בראשית) פרו ורבו:

50לגרש אשה בשטר ש' (תצא) וכתב לה ספר כריתות בארנו שם הלכות גיטין והלכות מיאון. ודין אשה שנתארמלה או נתגרשה כמה צריכין להמתין להינשא לאחרת ודין מי שנאמן להעיד על ארשה שמת בעלה:

51לייבם אשת את מאב כשמת אחיו בלא זרע שנא' (תצא) ובן אין לו יבמה יבא עליה:

52לחלוץ אם לא רצה לייבם שנאמר (תצא) וחלצה נעלו:

53לדון במפתה בחמשים שקל כסף עם שאר דינין כמו שאומר בפרשה (משפטים) וכי יפתה איש בתולה:

54שישא האונס את אנוסתו עם שאר דינים שנאמר (תצא) ולו תהיה לאשה:

55שתשב אשת מוציא שם רע תחתיו לעולם שנאמר (תצא) ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו:

56לעשות לסוטה כל הכתוב בפרש, קנאות שנאמר (נשא) ועשה לה הכהן:

57שישא כהן גדול נערה בתולה (אמור) והוא אשה בבתוליה יקח:

58שיהיו הכהנים מטמאים לקרוביהם כשאר ישראל שנא' (אמור) לשארו הקרוב אליו וגו' ולאחותו וגו' לה יטמא:

59אלו הם מצות עשה של הכשר מאכלות לבדוק בסימני בהמה וחיה שנאמר (ראה) זאת הבהמה אשר תאכלו וגו' (קדושים) והבדלתם בין הבהמה וגו':

60לבדוק בסימני העוף עד שיבדיל בין טמא לטהור שנא' (ראה) כל צפור טהור תאכלו:

61לבדוק בסימני חגבים עד שידע הטמא מן הטהור שנ' (שמיני) אשר לו כרעים ממעל לרגליו:

62לבדוק בסימני הדגים עד שידע הטמא מן הטהור שנ' (שמיני) את זה תאכלו ועוד נאמר להבדיל בין הטמא ובין הטהור:

63שישחוט מי שירצה לאכול בהמה חיה או עוף כהלכותיו ואחר כך יאכל שנאמר (ראה) וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך שם בארנו הלכות שחיטה. ודין בדיקת טריפות הריאה ושאר טריפות אף על פי שעיקר אזהרת טרפות הריאה בספר מצות לא תעשה:

64לכסות דם שחיטת העוף וחיה הנאכלים שנאמר (בהר) חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר:

65לשלח את הקן שנאמר (תבא) שלח תשלח את האם וגו':

66אלו הן מצות עשה של נזיקין לדון בנזקי קרן

67לדון בנזקי שן ורגל. והן שתי מצות עשה בשתי פרשיות שנ' כי יגח שור את איש ונאמר (משפטים) כי יבער איש את שדה או כרם ושלח את בעירו ובער בשדה אחר:

68לדון בנזקי הבור שנאמר (משפטים) כי יפתח איש בור שם בארנו דין הרחקת נזיקין שלא יבא לבני אדם היזק לא על ידי שפיכות מימיו של אדם ולא על ידי קוציו ולא על ידי דברים אחרים:

69לדון בנזקי האש שנאמר (משפטים) כי תצא אש וגו':

70לדון בנזקי אדם המזיק חבריו שנאמר (משפטים) כי יריבון אנשים והכה איש את רעהו וגו' שם בארנו כל דין מזיק חבירו בין בגופו בין בממונו ודין המסור ודין הרודף ודין שבר כלים:

71לדון בגניבה במיתה ובתשלומין שנאמר (משפטים) כי יגנוב איש שור או שה וגומר אם במחתרת ימצא הגנב שם בארנו דין גניבה ודין שומר שגנב או נגנב מביתו ודין המסיר כליו או ספריו ביד אחר:

72לצדק המאזנים עם המשקלות שנ' (תצא) מאזני צדק אבני צדק:

73שחייב אדם להחזיר הגזילה שגזל שנאמר (ויקרא) והשיב את הגזילה אשר גזל שם בארנו הלכות גזילה. ודין הדר בחצר חברו שלא מדעתו. ודין שולח יד בפקדון. ודין שואל מדעת. ודין טוען מחבירו שגזלו. ודין מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע. ודין שאסור לקנות דבר הגזול ודין הגזלן שמת. ודין המוכסין והלסטין והנדרים שנדרוס להם. ודין המלכות. ודין דברים ששטפו נהר או לקחו גייס. ודין שנתחלפו כליו בבית המשתה. ודין מפריחי יונים ומשחקי בקוביא. ודין גוזל דבר שבמצודה. ודין כופר בפקדון ונשבע והודה משלם קרן וחומש ואשם. ודין מחזיר גזילה ודין גזל הגר. ודין גוזל שדה מחברו או בונה ביתו שלא ברשות:

74להשיב אבידה לישראל שנאמר (תצא) השב תשיבם לאחיך שם בארנו דיני השבת אבידה. ודין המשיב אבידה ונתבטל ממלאכתו ודין אומר לחבירו להציל ממונו ומתנה עמו יותר מן הראוי. ודין שיירא שטרפה גייס. ודין ספינה שהקילו ממשאה מפני הנחשול. ודין באיזה עניין מחזירין אבידה. ודין שומר אבידה אם הוא כשומר חנם או כשומר שכר. ודין לשמור האבידה שלא תתקלקל ודין באיזה מציאה יזכה האדם ובאיזה עניין. ודין מציאות בני ביתו של אדם באיזה יזכה. ודין מוצאי שטרות:

75להגלות רוצח ההורג בשגגה שנא' (מסעי) וישב שם עד מות הכהן:

76להפריש ערי מקלט שנאמר (שופטים) שלש ערים תבדיל לך:

77להציל הנרדף מיד הרודף שנאמר (תצא) וקצותה את כפה:

78לערוף העגלה ערופה כמצותה שנאמר (שופטים) וערפו שם את העגלה:

79לעשות מעקה שנאמר (תצא) ועשית מעקה לגגיך שם בארנו הדברים שאסרו חכמים מפני שיש בהן סכנת נפשות:

80לעזור המשא מעל חברו או מעל בהמתו שנאמר (משפטים) עזוב תעזוב עמו:

81להקים המשא מעל הבהמה שנאמר (תצא) הקם תקים עמו שם בארנו דין הולכין במקום צר אחד טעון ואחד ריקם:

82לדון בדן מקח וממכר בדברים שהוא מתקיים בהן ודברים שאינו מתקיים בהן שנאמר (בהר) וכי תמכרו ממכר לעמיתך וגומר. שם בארנו במה יקנה אדם מטלטלין. ובמה יקנה עבדים ובהמות. ובמה יקנה קרקעות. ודין נוטל מחבירו דבר למכור או לבקרו ונאנס מידו. ודין קניין המטבע. ודין מלוה ופקדון שנקנין במעמד שלשתן. ודין קניין שטרות. ודין מוכר וחוזר. ודין נותן מעות לחברו לקנות לו דבר והלך חבירו וקנאו לעצמו במעות שלו. ודין שלשה שנתנו מעות לאחד לקנות וקנה במקצת הדמים לאחד מהם. ודין מוכר דבר וקבל מקצת הדמים. ודין מוכר שטעה במניין המעות ודין מתנה למכור כמה שישומו שלשה. ודין בארבעה זמנים מעות קונות ודין מי שאנסוהו למכור. ודין אסמכתא. ודין מוכר אומר במנה ולוקח אומר בחמשים והלך כל אחד לביתו ואחר כך לקחו סתם ודין שנים החולקים על המקח אחד אומר לקחתיו וזה אומר לקחתיו. ודין לוקח שטוען לחנווני שפרען. ודין מוכר בהמה ונמצאת טרפה: ודין מוכר מקום לחברו לעשות לו בית. ודין מקנה דבר שלא בא לעולם. ודין המקנה לעניים. ודין הפרש בין קונה שדה לפירותיהם לשוכר שדה מחברו. ודין מוכר אילנות ופרדס ובית וחצר ועיר. ודין איזהו שמקחו קיים ואיזהו שמקחו בטל. ודין מחזיק בנכסי הגר ודין נותן מתנה באיזו עניין תתקיים המתנה. ודין כותב נכסיו לאחרים או לבניו או לאשתו בין בריא בין שכיב מרע. ודין חלוקת קרקעות בין השותפין והרחקת נזקי השכנים. ודין בעל המיצר ודין שלוחו של אדם ושותפות ומשפטיהן במקחן ובממכרן ובהפסדן ובשכרן:

83לדון בדיני קניין עבד עברי שנאמר (משפטים) כי תקנה עבד עברי:

84להעניק לעבד עברי ולאמה העבריה שנאמר (ראה) הענק תעניק לו:

85לפדות אמה העבריה שנאמר (משפטים) והפדה:

86לייעד אמה העברייה שנאמר (משפטים) אשר לו יעדה והפדה ואם לבנו יעדנה וגומר:

87לעבוד בעבד כנעני לעולם שנ' (בהר) לעולם בהן תעבודו:

88לדון בדיני שומר חנם ש' (משפטים) כי יתן איש אל רעהו:

89לדון בדיני נושא שכר והשוכר שנא' (משפטים) כי יתן איש אל רעהו חמור וגומר. במצות אילו בארנו הלכות פקדון ושכירות הפועלים ושכירות בהמות ושכירות בתים. ודין האומן שקלקל. ודין מראה דינר לשולחני ואמר לרע טוב:

90לתת שכר השכיר בזמנו שנאמר (תצא) ביומו תתן שכרו שם בארנו דין טענת שכיר עם בעל הבית:

91שיניח בעל הבית לשכיר לאכול בזמן שכירותו שנאמר (תצא) כי תבא בכרם רעך וגומר שם בארנו דין הפועל שאין לו להתענות פן יכשל כחו:

92לדון בדין השואל שנא' (משפטים) וכי ישאל איש וגו':

93להלות לעני שנאמר (משפטים) אם כסף תלוה את עמי אם זה אינו רשות אלא מצוה שנא' (ראה) העבט תעביטנו שם בארנו דין מלוה עם הלוה היאך יגבה חובו ומאיזה דבר יגבה:

94הממשכן חברו בבית דין מצוה שיחזיר לו המשכון בעת שהוא צריך לו שנאמר (תצא) השב תשיב לו העבוט. במצות אילו בארנו משפט הלואה בין מלוה בשטר בין מלוה בעל פה. ודין מלוה שבא ליפר' מנכסי יתומים. ודין בא להפרע שלא בפני הלוה. ודין מלוה על המשכון ואבד המשכון או חולקין זה על זה במנין מעות המלוה. ודין מלוה חברו ביישוב ותבעו במדבר ודין הנשבעין ונוטלין. ודין לוה אומר פרעתי מחצה והעדים מעידין שפרעו כולו. ודין מודה בשטרו שכתבו אם צריך לקיימו. ידין שטר שלוה בו ופרעו. ודין הלוה שטוען ואומר פרעתי. ודין המלוה שאומר זרוק לי חובי והפטר. ודין שולח מנה ביד שליח למי שנתחייב לו ובא לחזור בו. ודין אומר לחברו תן מנה לפלוני שאני חייב לו. ודין טענת פרוע בפטר שביד שליש ודין טענת יורשין. ודין מוצי' שטר חוב שהיה כתוב בו בבבל מגבהו ממעות בבל. ודין שטר שאין בו מקום או זמן אם כשר. ודין אחריות טעות סופר הוא בכל השטרות. ודין משעבד מטלטלים שלו. ודין עשה שדהו או עבדו אפותיקי. ודין בעל חוב שבא לטרוף במה יסלקוהו. ודין מי שיש עליו חובות הרבה איזה יקדים. ודין טריפת שדה ופירות בין בנגזל בין בבעל חוב. ודין סדר גביית החיוב. ודין שטרי חוב המוקדמין והמאוחרין. ודין מי שאבד שטרו או נמחק. ודין מי שפרע מקצת חובו. ודין בא לחלוק שטר אחד לשנים. ודין השטרות שנכתבין לאחד לבדו. ודין מי נותן שכר הכתיבה. ודין שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת בענין שטרותיהן. ודין מדות הערבות ודין מחקים שבשטר. ודין מקום חתימת העדים. ודין להזהר באותיות. ודין שטר שכתוב בו סכום אחד מלמטה ולמעלה מכחישו:

95לדון בדין תובע ונתבע מודה במקצת או כופר שנ' (משפטים) על כל דבר פשע וגו' אשר יאמר כי הוא זה שם בארנו דין שבועות שמן התורה. ודין הנשבעין ונוטלין שהוא מדבריהם. וכן הנשבעין בטענת ספק. ודין שבועת היסת. ודין להפך השבועה. ודין צידי ערעור שבין אדם לחברו בין במטלטלין בין בקרקעות בין בשטרות:

96לדון בדיני נחלות שנאמר (פנחס) והיתה לבני ישראל לחוקת משפט שם בארנו דין הנכסים בנחלה. ודין שבוי שנשבה. ודין האפוטרופסין:

97להעמיד דיינים בכל עיר ועיר ושוטרים הרודים בעם. שנאמ' (שופטים) שפטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך שם בארנו הלכות הדיינים. ודין ברירתן. ודין טעותן:

98ללכת אחרי הרוב אם נחלקו הדיינין שנא' (משפטים) אחרי רבים להטות שם בארנו מה בין דיני ממונות לדיני נפשות:

99להיות בית דין הורגין בסייף שנא' (משפטים) נקום ינקם:

100להיות בית דין הורגין בחנק שנא' (קדושים) מות יומת הנואף:

101להיות בית דין שורפין באש שנאמר (קדושים) באש ישרופו:

102להיות בית דין סוקלין באבנים שנ' (שופטים) וסקלתם באבנים:

103לתלות מי שנתחייב תלייה שנאמר (תצא) ותלית:

104לקבור הנהרג ביומו שנא' (תצא) כי קבור תקברנו ביום ההוא:

105להלקות הרשע שאמר (תצא) והפילו השופט והכהו:

106להשוות הבעלי דינין שלא יכבד זה יותר מזה שנא' (קדושים) בצדק תשפוט עמיתך:

107מדבר שקר תרחק שם בארנו שמותר לשנות בדבר שלום. ודין של יאמר הדיין אני מאמין זה כשנים. ודין שלא יבא אדם עם חברו בערכאות של עכו"ם:

108היודע עדות לחברו שיעיד לו בבית דין שנא' (ויקרא) והוא עד או ראה או ידע:

109לדרוש ולחקור העדים שנ' (ראה) ודרשת וחקרת שם בארנו דין עדות. ודין קיום שטרות:

110לעשות לעדים זוממים כאשר זממו לעשות שנאמר (שופטים) ועשית לו כאשר זמם לעשות לאחיו:

111לשמוע לבית דין הגדול שיעמדו להם שנאמר (שופטים) ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה:

112(יתרו) כבד את אביך ואת אמך:

113(קדושים) איש אמו ואביו תראו:

114להעמיד להם מלך שנא' (שופטים) שום תשים עליך מלך:

115להכרית זרעו של עמלק שנ' (תצא) תמחה את זכר עמלק:

116לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריכתו בדרך שנא' (תצא) זכור אשר עשה לך עמלק בדרך:

117להחרים שבעה עממים שנאמר (שופטים) כי החרם תחרימם:

118(שופטים) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום:

119לתקן מקום אחד מחוץ למחנה להפנות בו ויהיה לו יתד תקועה על כלי מלחמתו שיחפור באותו יתד גומא אחת לצאת בו יחפור ויכסה שנאמר (תצא) ויד תהיה לך מחוץ למחנה וגומר ויתד תהיה לך וגו' עניין עשה אחד הוא:

120שיהיה כהן אחד משוח לדבר אל העם בשעת מלחמה שנא' (שופטים) והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן:

121כי יקח איש אשה חדשה וגו' (תצא) נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח:

122לעשות ליפת תואר ככתוב בפרשה שנ' (תצא) וראית בשביה (אל יעתיק אדם הלכות אבל בכאן כי אין זה מקומו אלא בסוף כל רמ"ח מצות עשה שאינן אלא מדברי סופרים כאשר הוכחנו שם):

123‪‬ אלו הם מ"ע התלויות בנדרים ובשבועות שישבע בשם מי שנתחייב שבועה בבית דין שנאמר (ואתחנן) ובשמו תשבע שם בארנו היאך בית דין משביעין והיאך מאיימין:

124שיקיים אדם שבועתו ונדר שנ' (תצא) מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת ונא' (מטות) ככל היוצא מפיו יעשה:

125לדון בהפרת נדרים ככל הכתוב בפרשה שנ' (מטות) אלה החקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו בנעוריה בית אביה:

126שיגדל הנזיר שער ראשו שנ' (נשא) גדל פרע שער ראשו:

127שיגלח הנזיר על קרבנו כשישלים נזירותו או כשיטמא שנא' (נשא) כי כמות מת עליו:

128לדון בערכי אדם שנ' (בחקותי) כי יפליא נדר בערכך וגו':

129לדון בערכי בהמה שנ' (בחקותי) ואם בהמה אשר יקריבו:

130לדון בערכי בתים שנ' (בחקותי) ואיש כי יקדיש את ביתו וגו':

131לדון בערכי שדות שנ' (בחקותי) ואם משדה אחזתו יקדיש וגו':

132לדון בדין מחרים נכסיו שנאמר (בחקותי) היאך כל חרם אשר יחרים איש וגו' שם בארנו דין ההקדש באיזה עניין יחול ובאיזה עניין פודין אותו ודין מי שהחרים בזמן הזה:

133להפריש תרומה גדולה לכהן שאמר (שופטים) ראשית דגנך תתן לו שם ברנו המקומות החייבות בתרומות ומעשרות והדברים הפוטרים מתרומה ומעשרות:

134להיות הלוים מפרישין תרומת מעשר מן המעשר שלקחו מישראל שנ' (קרח) כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר גם המצוה זו בארנו משפט התרומה וחילוקיה:

135להיות ישראל מפרישין אחר תרומה גדולה אחד מעשרה. מן הנשאר ונתנו ללווים שנאמר (קרח) כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' שם בארנו הלכות מעשר הדברים המחייבים במעשר. ודין הדברים הפוטרין ודין תרומת מעשר של דמאי. ודין מעשר שני של דמאי:

136להפריש מעשר שני שנא' (ראה) עשר תעשר את כל תבואת זרעך וגו' שם באנו דין מעשר שני ופדיונו:

137להיות נטע רבעי קדש שנאמר (קדושים) ובשנה הרביעית יהיה וגו' שם בארנו דין נטע רבעי ופדיונו:

138להתודות וידוי מעשר שנא' (תבא) ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקדש מן הבית וגו':

139להביא ביכורים למקדש שנ' (משפטים) ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך:

140לקרות על הביכורים במקדש שנאמר (תבא) וענית ואמרת לפני ה' אלהיך:

141להפריש חלה לכהן שנאמר (שלח) ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה שם בארנו חלוקי הארצות לחלה:

142לתת לכהן הזרוע והלחיים והקיבה שנאמר (שופטים) ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה:

143לתת ראשית הגז לכהן שנ' (שופטים) ראשית גז צאנך תתן לו:

144לפדות בכור אדם שנ' (בא) וכל בכור אדם בבניך תפדה:

145לפדות פטר חמור שנאמר (בא) ופטר חמור תפדה בשה:

146לערוף פטר חמור שנא' (בא) ואם לא תפדה וערפתו שם בארנו עשרים וארבע מתנות כהונה:

147שתשבות הארץ בשנה השביעית מעבודת קרקע שנאמר (בהר) ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ:

148שיפקיר אדם פירות שביעית שא' (משפטים) ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל השדה ונאמר (בהר) לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך:

149להשמיט כספים בשביעית שנא' (ראה) שמוט כל בעל משה ידו:

150שימנו בית דין שנות היובל שבע שבע שנאמר (בהר) וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים:

151לקדש שנת החמשים בשביתה שנ' (בהר) וקדשתם את שנת החמשים שנה:

152לתקוע שופר בעשרה בתשרי כדי לצאת עבדים לחפשי שנא' (בהר) וביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם וגומר וקראתם דרור:

153שתחזור אחוזה ביובל שנא' (בהר) ושבתם איש אל אחוזתו:

154להיות גאולת בתי ערי חומה עד שנה שנאמר (בהר) והיתה גאולתו עד תום שנת ממכרו:

155לתת ללוים ערים לשבת וגם הם קולטות שנ' (מסעי) ונתנו ללוים מנחלת אחוזתם ערים לשבת:

156להניח פיאה:

157להניח לקט:

158להניח עומר השכחה:

159להניח עוללות:

160להניח פרט הכרם לפי שבכל אילו נא' (קדושים ותצא) לעני ולגר תעזוב אותם וזו היא מצות עשה:

161להפריש מעשר עני בשנה השלישית לשמיטה תחת מעשר שני שנ' (ראה) בשנה השלישית וגו' ונתת ללוי לג ליתום ולאלמנה ללוי זה מעשר ראשון לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר עני:

162לתת צדקה לעניים שנ' (ראה) פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך שם בארנו הלכות צדקה:

163‪‬אלו הם מצות המקדש לבנות בית הבחירה שנאמר (תרומה) ועשו לי מקדש וגו' וכן תעשו. ונא' (ראה) והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם לשכן את שמו שם וגו' שם בארנו היאך נעשו האולם וההיכל והעזרה והמזבחות והכלים והשערים והלשכות ודין קדוש הבית וקדושת העיר אם היא עדיין קיימת:

164לירא מן המקדש שנאמר (בהר) ומקדשי תיראו:

165שיהיו הכהנים והלוים שומרי המקדש שנאמר (קרח) ונלוו עליך ושמרו את משמרת אהל מועד ונא' ושמרתם את משמרת הקדש.

166לעשות שמן המשחה שיהא מוכן לדברים שמושכין בו שנאמר (תשא) ואתה קח לך בשמים ראש וגו' שמן משחת קודש יהיה:

167לעשות הקטורת כמניין סממניה להקטירו פעמים ביום שנא' (תשא) קח לך סמים ונאמר (תצוה) והקטיר עליו אהרן קטרת וגו':

168לשחת הארון על הכתף כשמוליכין אותו ממקום למקום שנ' (נשא) כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו:

169להיות הלוים עובדים בבית המקדש להיות שוערים ומשוררים בכל יום עם הקרבן שנאמר (קרח) ועבד הלוי הוא את עבודת אהל מועד ונאמר (שופטים) ושרת בשם ה' אלהיו:

170שיהיו הכהנים תוקעים החצוצרות על הקרבן במועדות ובר"ח שנאמר (בהעלותך) וביום שמחתכם ומועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות וגו'ף

171לקדש זרע אהרן ולהקדימו לכל דבר שבקדושה שנ' (אמור) וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב:

172להיות הכהנים עובדין במקדש משמרות משמרות ובמועדים כאחד שנאמר (שופטים) וכי יבא הלוי וגו' לבד ממכריו על האבות:

173שיהיו הכהנים לובשים בגדי כהונה לעבודה נאמר (תצוה) ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו וכהנו לי:

174לשלח טמאים מחוץ למחנה שנא' (נשא) וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש:

175שיקדש כהן העובד ידיו ורגליו ואחר כך יעבוד שנא' (תשא) ורחצו ממנו אהרן ובניו את ידיהם ואת רגליהם:

176שיהיו הקרבנות תמימים ממום שנ' (אמור) תמים יהיה לרצון:

177לפדות פסולי המוקדשים ויצאו לחולין ויאכלו שנאמר (ראה) רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר:

178להקריב כל הקרבנות מיום השמיני והלאה שנאמר (אמור) והיה שבעת ימיה תחת אמו וביום השמיני תתנו לי:

179למלוח הקרבנות והמנחות שנאמר (ויקרא) וכל קרבן מנחתך במלח תמלח וגו' על כל קרבנך תקריב מלח:

180לעשות העולה כמשפטה שנא' (ויקרא) אם עולה קרבנו וגו' שם בארנו סדר נתוח העולה המפורשת במסכת תמיד:

181לעשות החטאת כמשפטו שנאמר (צו) זאת תורת החטאת:

182לעשות האשם כמשפטו שנאמר (צו) זאת תורת האשם:

183לעשות השלמים כמשפטן שנ' (ויקרא) אם זבח שלמים קרבנו:

184אכילת קדשים לכהנים היא מצות עשה שנא' (תצוה) ואכלו אותם אשר כופר בהם הכהנים אוכלים והבעלים מתכפרים:

185וכן אכילת שירי מנחות מצות עשה שנא' (צו) והנותרת מן המנחה יאכלו אהרן ובניו הרי אלו שתי מצות עשה:

186לעשות כל המנחות כמצותן הכתובות בתורה כמו שאומר בפ' ויקרא וכן מעשה מנחת חביתי' בכלל מעשה כל המנחות:

187שיביא אדם ברגל שפגע בו תחלה כל מה שהוא חייב בין מנדרים ונדבות בין מדברים אחרים שנ' (ראה) ובאת שמה והבאתם שמה וכן דורש בתורת כהנים:

188להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה שנאמר (ראה) והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם בו לשכן שמו שם שמה תביאו וגו':

189שיביא אדם לבית הבחירה קרבנות שנתחייב שנאמר (ראה) רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת וגו':

190להקריב שני תמידין בכל יום שנאמר (פנחס) שנים ליום עולה תמיד:

191להדליק בכל יום אש על המזבח שנאמר (צו) ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר:

192לעשות תרומת הדשן בכל יום שנ' (צו) והרים את הדשן אשר תאכל האש את עולה וגו' שם בארנו סדר עבודת התמיד:

193להדליק נרות המנורה בכל יום במקדש שנ' (תצוה) להעלות נר תמיד:

194שיקריב כהן גדל מנחה בכל יום עשירית האיפה והיא נקראת מנחת חביתי' שנאמר (צו) זה קרבן אהרן ובניו:

195להקריב קרבן מוסף בשבת בשני כבשים שנ' (פנחס) וביום השבת שני כבשים וגו':

196להסדיר לחם ולבונה לפני ה' בכל שבת שנ' (אמור) ושמת אותם שתים מערכות וגו' ונתת על המערכת לבונה זכה וגו' וביום השבת יערכנו:

197להקריב קרבן מוסף בר"ח שנאמר (פנחס) ובראשי חדשיכם תקריבו וגו':

198להקריב קרבן מוסף כל שבעת ימי הפסח כקרבן ר"ח שני פרים ואיל אחד ושבעה כבשים הכל עולות ושעיר חטאת נאכל שנאמר (פנחס) והקרבתם אשה וגו':

199להקריב ביום שני של פסח יתר על המוסף של כל יום כבש לעולה עם עומר התנופה שנ' (אמור) ועשיתם ביום הניפכם את העומר כבש תמים שם בארנו מעשה מנחת העומר:

200לספור תשעה וארבעים יום מיום הבאת העומר שנא' (אמור) וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה:

201להביא בחג שבועות שהוא יום חמשים קרבן מוסף כמו בפסח ור"ח שנ' (פנחס) וביום הביכורים וגו' והקרבתם עולה וגו':

202להקריב בחג שבועות שתי הלחם היא המנחה החדשה עם הקרבנות הבאים בגלל הלח' שנאמר (אמור) והקרבתם מנחה חדשה לה' והקרבתם על הלחם שבעה כבשים:

203להקריב מוסף בר"ה מלבד מוסף ר"ח שנ' (פנחס) ובחדש השביעי באחד לחדש וגו' ועשיתם עולה מלבד עולת החדש וגו':

204להקריב קרבן מוסף ביום הכפורים כמו בר"ה שנאמר (פנחס) ובעשור לחדש וגו' והקרבתם עולה וגו':

205להקריב קרבן הוסף בשבעת ימי החג שנא' (פנחס) ובחמשה עשר יום לחדש השביעי וגו' והקרבתם עולה וגו' פרים שלשה עשר אלים שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימים ושעיר חטאת רק שהפרים פוחתים בכל יום א' שם בארנו הלכות ניסוך המים:

206להקריב קרבן מוסף בשמיני עצרת כמו בר"ה וביום הכפורים שנאמר (פנחס) וביום השמ"ע וגו' והקרבתם עולה פר אחד איל אחד כבשים שבעה ושעיר חטאת:

207לשרוף הנותר באש שנ' (צו) והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף:

208לשרוף בשר קדש שנטמא שנאמר (צו) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף:

209שיעשה כהן גדול כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר כמו שנ' (אחרי) בזאת יבא אהרן וגו' שם בארנו כל עבודת יום הכפורים:

210שישלם המועל בקדשי ה' הקרן וחומש ואשם שנאמר (ויקרא) נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' וגו' שם בארנו הלכות מעילה:

211בהולד בכור בהמה טהורה לישראל שיאמר הישראל הרי הוא מקודש בקדושת בכור שנאמר (ראה) כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש וגו' שם בארנו הלכות בכורות בין בזמן המקדש בין בזמן הזה:

212לעשר כל הוולדות שנולדים לאדם בכל שנה בבקר ובצאן שנ' (בחקותי) כל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קדש:

213שיקריב היחיד קרבן חטאת על שגגתו בשעשה עבירה שחייבים על זדונה כרת שנ' (ויקרא) ואם נפש אחת תחטא בשגגה בעשותה וגומר שם בארנו העבירות שחייבים עליהם חטאת קבועה ועניין השגגה שמתחייב עליהם חטאת:

214שיקריב החוטא אשם תלוי אם נסתפק לו שמא חטא או לא חטא עד שיודע לו ויביא חטאתו שנאמר (ויקרא) ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא איל וגו':

215שיקריב החוטא אשם ודאי על עבירות ידועות כגון אשם גזילות אשם מעילות אשם שפחה חרופה (ויקרא וקדושים) כאשר כתוב בכל אחד:

216שיביא החוטא קרבן עולה ויורד בשמיעת קול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו והיולדת והמצורע שנ' (ויקרא תזריע ומצורע) ואם לא תגיע ידו וגו' ואם לא תשיג:

217שיקריבו סנהדרי גדולה קרבן אם טעו והורו שלא כהלכה בעבירות החמורות שחייבים עליהן כרת ועשו הקהל כולן או רובן על פיהם שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו וגו':

218להקריב הזב קרבן אחר שיטהר שנאמר (מצורע) וכי יטהר הזב וגו':

219להקריב הזבה קרבן אחר שתטהר שנאמר (שם) ואם טהרה מזובה וגו':

220להקריב היולדות קרבן אחר שתטהר שנאמר (תזריע) ובמלאת ימי טהר לבן או לבת:

221להקריב המצורע קרבן אחר שיטהר שנאמר (מצורע) וביום השמיני יביא שני תורים וגו' במצות אילו בארנו עניין הזב כמה יהיה זב גמור לקרבן:

222הממר הקרבן שלו תהיה התמורה קדש שנ' (בחקותי) והיה הוא ותמורתו יהיה קדש:

223לשחוט שה תמים זכר בן שנה לשם פסח בזמנו שנ' (בא) שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם וגומר שם בארנו הלכות שחיטת פסח:

224שיהיו טמאים נדחין לפסח שני בחדש השני שנ' (בהעלותך) איש כי יהיה טמא לנפש וגו' בחדש השני בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אותו וגומר שם בארנו הדברים שהעמידו חכמים דבריהם במקום כר':

225לאכול הפסח כמשפטו בליל ט"ו שנאמר (בא) ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו:

226לאכול הפסח שני כמשפטו בליל חמשה עשר לחדש השני שנ' (בהעלותך) על מצות ומרורים יאכלוהו:

227לחוג ברגלים שנאמר (משפטים) שלש רגלים תחוג לי:

228להתראות ברגלים במקדש שנאמר (שם) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך:

229לשמוח ברגלים שנאמר (ראה) ושמחת בחגך וגו':

230להקהל העם לשמוע תורה במוצאי שביעית שנא' (וילך) הקהל העם וגו':

231שיהא המת מטמא בכל האמור בפרשת חקת שנאמר (שם) זאת התור אדם כי ימות באהל:

232לשרוף פרה אדומה כמצותה להיות אפרה מוכן שנ' (חקת) ויקחו אליך פרה אדומה תמימה וגו':

233שיהו מי חטאת מטהרין מטומאת מת ומטמא לאדם טהור שנא, (חקת) והזה הטהור על הטמא וגו' ונאמר הנוגע במי הנדה יטמא:

234לעשות בנגעי אדם אם להסגיר אם להחליט אם לטהר כמשפט הכתוב בפרשה שנא' (תזריע) אדם כי יהיה בעור בשרו וגו':

235שיתנהג המצורע כמשפט הכתוב שנאמר (תזריע) בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע וכן כל שאר הטמאין צריכין להודיע את עצמן:

236להיות הטהרה מן הצרעת בין צרעת אדם בין צרעת בגד בעץ ארז ואזוב ושני תולעת ושתי צפרים ומים חיים שנאמר (מצורע) זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו וגו':

237שיגלח המצורע את כל שערו שנא' (מצורע) והיה ביום השביעי יגלח וגומר:

238לעשות בנגעי בגדים כמשפט הכתוב בפרשה שנא' (תזריע) והבגד אשר יהיה בו נגע צרעת וגו':

239לעשות בנגעי בתים כמשפט הכתוב בפרשה שנ' (מצורע) ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נרא' לי בבית וגו':

240שיהא הזב טמא ומטמא לאחרים שנאמר (מצורע) וזאת תהיה טומאתו בזובו וגומר:

241שתהא הנדה טמאה ומטמאה לאחרים שנ' (מצורע) שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנוגע בה יטמא וגו':

242שתהא הזבה טמאה ומטמאה לאחרים שנאמר (מצורע) כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה טמאה וגו':

243שתהא היולדת טמאת כנידה שנ' (תזריע) כימי נדת דותה תטמא:

244להיות הנבלה טמאה ומטמאה לאחרים שנאמ' (שמיני) הנוגע בנבלתה יטמא והנושא את נבלתה יכבס בגדיו וגו':

245להיות שמנה שרצים טמאים ומטמאים שנאמר (שם) וזה לכם הטמא בשרץ וגו':

246להיות אוכלין ומשקין מטמאין שנאמ' (שם) מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא במצות אילו בארנו מצות הלכות טומאת כלים:

247שיהא שכבת זרע טמא ומטמא שנא' (מצורע) ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע וגו':

248שיטהרו כל הטמאים במים אפילו במי מקוה שנ' (שם) ורחץ את בשרו במים והזב בלבד כתיב בו ורחץ בשרו במים חיים: נשלמו כל רמ"ח מצות עשה .

249אחרי כן בארנו חמש מצות מדברי סופרים והם מצות עירובין: מצות אבל: מצות ט' באב: מצות מגילה: מצות חנוכה: