ספר יראים רצב

1ו"ו החמישי לאוין מאה ושבעה ועשרים

2לא תשחט על חמץ דם זבחי

3לא ילין חלב חגי

4לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב

5אל תחלל את בתך להזנותה

6לא ילין לבקר

7ולא ילין מן הבשר

8לא תוציא מן הבית

9ועצם לא תשברו בו

10לא תותירו ממנו עד בקר

11שאור לא ימצא

12לא יראה שאור בגבוליך

13לא יראה חמץ

14לא תעשה בו מלאכה בראשון

15ובשביעי של פסח ועצרת ויום הזכרון וראשון

16ושמיני של חג הסוכות

17לא תבנה אתהן גזית

18לא תעלה במעלות על מזבחי

19לא תבשל גדי בחלב אמו

20לא תעשה כמעשיהם

21ובחוקותיהם לא תלכו

22לא תכרות להם ולאלהיהם ברית

23לא ישבו בארצן

24לא יסורו ממנו

25לא יזח החשן

26בכנפיו לא יבדיל

27מעיל לא יקרע

28כל שאור וכל דבש לא תקטירו

29ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום

30לא יטמא בעל בעמיו

31לא קרחה קרחה

32ופאת זקנם לא יגלחו

33לא ישרטו שרטת

34ולא יחללו שם אלהיהם

35כהן גדול מן המקדש לא יצא

36לאביו ולאמו לא יטמא

37לא יחלל את מקדש אלהיו

38לא יחלל זרעו בעמיו

39מום בו לא יקרב

40לא יגש להקריב

41אל הפרכת לא יבא

42ואל המזבח לא יגש

43בהמתך לא תרביע כלאים

44לא תלבש שעטנז

45לא יעלה עליך

46לא תנחשו ולא תעוננו

47לא תקיפו פאת ראשכם

48לא תשחית פאת זקניכם

49ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם

50וכתובת קעקע לא תחנו

51אותו ואת בנו לא תשחטו

52לא תחללו את שם קדשי

53עורת או שבור לא תקריבו

54מעוך כתות ונתוק לא תקריבו

55לא תעשו בארצכם

56מיד בן נכר לא תקריבו

57כל מום לא יתן בו

58בשביעית לא תזרע

59כרמך לא תזמור

60ספיח קצירך לא תקצור

61ענבי נזירך לא תבצור

62ביובל לא תזרעו

63לא תעשו לכם אלילים

64לא תקימו מזבח

65אל תפנו אל האלילים

66אבן משכית לא תשתחוה עליה

67לא יבואו לראות כבלע

68נזיר תער לא יעבור

69על נפשות מת לא יבוא

70לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא

71לוי לא יעבוד

72לא תתורו אחרי לבבכם

73לא יהיה כקרח ועדתו

74לא תגורו מפני איש

75פן תשכח את הדברים

76אל תשכח את ה'

77לא תנסו את ה'

78לא תחוס עינך עליהם

79לא תחמוד כסף וזהב

80תועבה לא תביא

81לא תקשו ערפיכם

82לא תעשו כן לה' אלהיכם

83לא תעשו ככל אשר אנחנו וגו'

84לא תשמע אל דברי הנביא

85לא תתגודדו

86לא תשימו קרחה בין עיניכם

87לא תוסיף עליו

88לא תגרע ממנו

89לא תבנה וגו'

90בקדשים לא תעבוד ולא תגוז

91לא תקים מצבה

92לא ידבק בידך מאומה מן החרם

93לא תטע לך אשרה

94לא תזבח לה' אלהיך

95מלך לא ירבה לו נשים

96לא ירבה לו סוסים

97לא ירבה לו כסף וזהב

98לא תשחית את עצה ולא תכרות

99לא יעבד ולא יזרע

100לא תלין נבלתו

101לא יהיה בלי גבר על אשה

102לא ילבש גבר שמלת אשה

103לא תקח האם על הבנים

104לא תחרוש בשור וחמור

105לא תזרע שדך כלאים

106לא יבוא אל תוך המחנה

107לא יראה בך ערות דבר

108לא תאחר לשלמו

109השמר בנגע הצרעת

110לא תחסום שור בדישו

111לא בערתי ממנו בטמא

112לא נתתי ממנו למת

113לא תניף עליהם ברזל

114לא תסור מן הדברים

115סימן רצב (תו) לא תשחט על חמץ דם זבחי. את ה' אלהיך תירא ותעבוד. צוה יוצרינו שלא לשחוט את הפסח בי"ד בניסן על החמץ דכתיב בפ' ואלה המשפטים ובפ' כי תשא לא תשחט על חמץ דם זבחי מנין שבפסח הכתוב מדבר צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר למד מענינו במה הכתוב מדבר בפסח דכתיב בסיפא דקרא לא ילין לבקר זבח חג הפסח ועוד איזה קרבן שקרב ביום איסור חמץ הוי אומר זה פסח, מנלן דבי"ד קאמר דכתיב לא תשחט על חמץ ודרשינן בפ' תמיד נשחט (פסחים ס"ג ב') לא תשחט ולא ילין לא תשחט על חמץ הנך דעברי עליה בלא ילין אלמא בקרבן כשר מיידי דעבר עליה בלא ילין ואילו פסח שלא בי"ד פסול הוא ולא עבר עליה בלא ילין ותנן בתמיד נשחט (ס"ג א') השוחט את הפסח על החמץ עובר בלא תעשה ר' יהודה אומר אף התמיד ר"ש אומר הפסח בי"ד לשמו חייב ושאר כל הזבחים בין לשמן בין שלא לשמן פטור ובמועד לשמו פטור ושלא לשמו חייב ושאר כל הזבחים בין לשמן בין שלא לשמן חייב חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה וטעמא דר' יהודה ור"ש מפרש התם בגמרא וקיי"ל כרבנן דאמרי לא הזהירה תורה אלא על הפסח בלבד ותניא בתמיד נשחט (ס"ג ב') השוחט את הפסח על החמץ הרי זה עובר בלא תעשה אימתי בזמן שיש לאחד מבני חבורה היה לאחד בסוף העולם אין זקוק לו, אחד השוחט ואחד הזורק והמקטיר אבל המולק את העוף פטור ומסקינן כר"ש דפטר בשאר זבחים בי"ד ולאו דוקא נקט עוף וה"ה לשאר זבחים וטעמא מאי חייב בכל הני דתניא הא לא תשחט כתיב כדבעיא מיניה ר' אושעיה מר' אמי אין לו לשוחט ויש לו לאחד מבני חבורה מהו א"ל מי כתיב לא תשחט על חמצך על חמץ כתיב א"ל אי הכי אפילו אחד בסוף העולם נמי א"ל לא תשחט ולא ילין לא תשחט על המץ דהנך דעברו עליה בלא ילין וכל בני חבורה עוברין עליה בלא ילין (שכולן מצווין לאוכלן) אמר רב פפא הלכך כהן המקטיר את החלב עובר בל"ת הואיל וישנו בכלל הלנת אימורין והכי דרשינן לא תשחט ולא ילין כל העומד בלא ילין בהאי זבח בלא תשחט מוזהר במעשיו שלא לעשות על החמץ כשוחט ומהאי טעמא עומד נמי זורק דהא קאי בהלנת אימורין ועוד במכילתא מרבינן זורק מדכתיב דם ואם שחט והחמץ אינו עמו בעזרה בכל מקום שיהיה לשוחט או לאחד מבני חבורה חייב דקיי"ל כר' יוחנן דלא בעי על בסמוך דאיתמר בתמיד נשחט ובמנחות בהתודה (ע"ח ב') אמר ר"ל לעולם אינו חייב עד שיהיה לשוחט או לזורק או לאחד מבני חבורה ועד שיהיה עמו בעזרה ור' יוחנן אומר אפילו שאין עמו בעזרה ואמרינן בעל בסמוך קא מיפלגי. יש לשאול אמאי לא מקשינן לר' יוחנן מדתניא במנחות בפ' כל המנחות באות (ס"ב א') ר' חנינא בן חכינאי אומר מניח שתי הלחם בין יריכותיהן של כבשים ומניף ונמצא מקיים שני מקראות הללו לחם ע"ג כבשים וכבשים ע"ג לחם אמר רבי לפני מלך בשר ודם אינם עושין כן לפני מלך מלכי המלכים עושין אלא מניח זה בצד זה ומניף והא בעינן "על" אמר רב חסדא ואמרי לה רב המנונא רבי לטעמיה דאמר על בסמוך דתניא ובו' עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר סמוך ומר סבר ממש אבל שלא בסמוך כ"ע לא פליגי דלא אמרינן. ואיכא למימר דשאני לענין כבשים דבענינא דקרא משמע דלא אמרינן שלא בסמוך כיון דכתיב והניף אותם הכהן על לחם הבכורים כשאר תנופות דהוו בסמוך משמע והיינו טעמא דלא מקשינן מדכתיב ועליו מטה מנשה ומתרגמינן ודסמכין עלוהי כיון דבענינא דקרא מוכח לא פליגי ויש על דהוי שלא בסמוך דברי הכל כגון וכפר הכהן על הנפש וגו' דבכל היכא דמוכח ענינא דקרא לא פליגי.