ספר יראים רצב
ספר יראים · Sefer Yereim 292
Open in the reader →1ו"ו החמישי לאוין מאה ושבעה ועשרים
2לא תשחט על חמץ דם זבחי
3לא ילין חלב חגי
4לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב
5אל תחלל את בתך להזנותה
6לא ילין לבקר
7ולא ילין מן הבשר
8לא תוציא מן הבית
9ועצם לא תשברו בו
10לא תותירו ממנו עד בקר
11שאור לא ימצא
12לא יראה שאור בגבוליך
13לא יראה חמץ
14לא תעשה בו מלאכה בראשון
15ובשביעי של פסח ועצרת ויום הזכרון וראשון
16ושמיני של חג הסוכות
17לא תבנה אתהן גזית
18לא תעלה במעלות על מזבחי
19לא תבשל גדי בחלב אמו
20לא תעשה כמעשיהם
21ובחוקותיהם לא תלכו
22לא תכרות להם ולאלהיהם ברית
23לא ישבו בארצן
24לא יסורו ממנו
25לא יזח החשן
26בכנפיו לא יבדיל
27מעיל לא יקרע
28כל שאור וכל דבש לא תקטירו
29ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום
30לא יטמא בעל בעמיו
31לא קרחה קרחה
32ופאת זקנם לא יגלחו
33לא ישרטו שרטת
34ולא יחללו שם אלהיהם
35כהן גדול מן המקדש לא יצא
36לאביו ולאמו לא יטמא
37לא יחלל את מקדש אלהיו
38לא יחלל זרעו בעמיו
39מום בו לא יקרב
40לא יגש להקריב
41אל הפרכת לא יבא
42ואל המזבח לא יגש
43בהמתך לא תרביע כלאים
44לא תלבש שעטנז
45לא יעלה עליך
46לא תנחשו ולא תעוננו
47לא תקיפו פאת ראשכם
48לא תשחית פאת זקניכם
49ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם
50וכתובת קעקע לא תחנו
51אותו ואת בנו לא תשחטו
52לא תחללו את שם קדשי
53עורת או שבור לא תקריבו
54מעוך כתות ונתוק לא תקריבו
55לא תעשו בארצכם
56מיד בן נכר לא תקריבו
57כל מום לא יתן בו
58בשביעית לא תזרע
59כרמך לא תזמור
60ספיח קצירך לא תקצור
61ענבי נזירך לא תבצור
62ביובל לא תזרעו
63לא תעשו לכם אלילים
64לא תקימו מזבח
65אל תפנו אל האלילים
66אבן משכית לא תשתחוה עליה
67לא יבואו לראות כבלע
68נזיר תער לא יעבור
69על נפשות מת לא יבוא
70לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא
71לוי לא יעבוד
72לא תתורו אחרי לבבכם
73לא יהיה כקרח ועדתו
74לא תגורו מפני איש
75פן תשכח את הדברים
76אל תשכח את ה'
77לא תנסו את ה'
78לא תחוס עינך עליהם
79לא תחמוד כסף וזהב
80תועבה לא תביא
81לא תקשו ערפיכם
82לא תעשו כן לה' אלהיכם
83לא תעשו ככל אשר אנחנו וגו'
84לא תשמע אל דברי הנביא
85לא תתגודדו
86לא תשימו קרחה בין עיניכם
87לא תוסיף עליו
88לא תגרע ממנו
89לא תבנה וגו'
90בקדשים לא תעבוד ולא תגוז
91לא תקים מצבה
92לא ידבק בידך מאומה מן החרם
93לא תטע לך אשרה
94לא תזבח לה' אלהיך
95מלך לא ירבה לו נשים
96לא ירבה לו סוסים
97לא ירבה לו כסף וזהב
98לא תשחית את עצה ולא תכרות
99לא יעבד ולא יזרע
100לא תלין נבלתו
101לא יהיה בלי גבר על אשה
102לא ילבש גבר שמלת אשה
103לא תקח האם על הבנים
104לא תחרוש בשור וחמור
105לא תזרע שדך כלאים
106לא יבוא אל תוך המחנה
107לא יראה בך ערות דבר
108לא תאחר לשלמו
109השמר בנגע הצרעת
110לא תחסום שור בדישו
111לא בערתי ממנו בטמא
112לא נתתי ממנו למת
113לא תניף עליהם ברזל
114לא תסור מן הדברים
115סימן רצב (תו) לא תשחט על חמץ דם זבחי. את ה' אלהיך תירא ותעבוד. צוה יוצרינו שלא לשחוט את הפסח בי"ד בניסן על החמץ דכתיב בפ' ואלה המשפטים ובפ' כי תשא לא תשחט על חמץ דם זבחי מנין שבפסח הכתוב מדבר צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר למד מענינו במה הכתוב מדבר בפסח דכתיב בסיפא דקרא לא ילין לבקר זבח חג הפסח ועוד איזה קרבן שקרב ביום איסור חמץ הוי אומר זה פסח, מנלן דבי"ד קאמר דכתיב לא תשחט על חמץ ודרשינן בפ' תמיד נשחט (פסחים ס"ג ב') לא תשחט ולא ילין לא תשחט על חמץ הנך דעברי עליה בלא ילין אלמא בקרבן כשר מיידי דעבר עליה בלא ילין ואילו פסח שלא בי"ד פסול הוא ולא עבר עליה בלא ילין ותנן בתמיד נשחט (ס"ג א') השוחט את הפסח על החמץ עובר בלא תעשה ר' יהודה אומר אף התמיד ר"ש אומר הפסח בי"ד לשמו חייב ושאר כל הזבחים בין לשמן בין שלא לשמן פטור ובמועד לשמו פטור ושלא לשמו חייב ושאר כל הזבחים בין לשמן בין שלא לשמן חייב חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה וטעמא דר' יהודה ור"ש מפרש התם בגמרא וקיי"ל כרבנן דאמרי לא הזהירה תורה אלא על הפסח בלבד ותניא בתמיד נשחט (ס"ג ב') השוחט את הפסח על החמץ הרי זה עובר בלא תעשה אימתי בזמן שיש לאחד מבני חבורה היה לאחד בסוף העולם אין זקוק לו, אחד השוחט ואחד הזורק והמקטיר אבל המולק את העוף פטור ומסקינן כר"ש דפטר בשאר זבחים בי"ד ולאו דוקא נקט עוף וה"ה לשאר זבחים וטעמא מאי חייב בכל הני דתניא הא לא תשחט כתיב כדבעיא מיניה ר' אושעיה מר' אמי אין לו לשוחט ויש לו לאחד מבני חבורה מהו א"ל מי כתיב לא תשחט על חמצך על חמץ כתיב א"ל אי הכי אפילו אחד בסוף העולם נמי א"ל לא תשחט ולא ילין לא תשחט על המץ דהנך דעברו עליה בלא ילין וכל בני חבורה עוברין עליה בלא ילין (שכולן מצווין לאוכלן) אמר רב פפא הלכך כהן המקטיר את החלב עובר בל"ת הואיל וישנו בכלל הלנת אימורין והכי דרשינן לא תשחט ולא ילין כל העומד בלא ילין בהאי זבח בלא תשחט מוזהר במעשיו שלא לעשות על החמץ כשוחט ומהאי טעמא עומד נמי זורק דהא קאי בהלנת אימורין ועוד במכילתא מרבינן זורק מדכתיב דם ואם שחט והחמץ אינו עמו בעזרה בכל מקום שיהיה לשוחט או לאחד מבני חבורה חייב דקיי"ל כר' יוחנן דלא בעי על בסמוך דאיתמר בתמיד נשחט ובמנחות בהתודה (ע"ח ב') אמר ר"ל לעולם אינו חייב עד שיהיה לשוחט או לזורק או לאחד מבני חבורה ועד שיהיה עמו בעזרה ור' יוחנן אומר אפילו שאין עמו בעזרה ואמרינן בעל בסמוך קא מיפלגי. יש לשאול אמאי לא מקשינן לר' יוחנן מדתניא במנחות בפ' כל המנחות באות (ס"ב א') ר' חנינא בן חכינאי אומר מניח שתי הלחם בין יריכותיהן של כבשים ומניף ונמצא מקיים שני מקראות הללו לחם ע"ג כבשים וכבשים ע"ג לחם אמר רבי לפני מלך בשר ודם אינם עושין כן לפני מלך מלכי המלכים עושין אלא מניח זה בצד זה ומניף והא בעינן "על" אמר רב חסדא ואמרי לה רב המנונא רבי לטעמיה דאמר על בסמוך דתניא ובו' עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר סמוך ומר סבר ממש אבל שלא בסמוך כ"ע לא פליגי דלא אמרינן. ואיכא למימר דשאני לענין כבשים דבענינא דקרא משמע דלא אמרינן שלא בסמוך כיון דכתיב והניף אותם הכהן על לחם הבכורים כשאר תנופות דהוו בסמוך משמע והיינו טעמא דלא מקשינן מדכתיב ועליו מטה מנשה ומתרגמינן ודסמכין עלוהי כיון דבענינא דקרא מוכח לא פליגי ויש על דהוי שלא בסמוך דברי הכל כגון וכפר הכהן על הנפש וגו' דבכל היכא דמוכח ענינא דקרא לא פליגי.