דרשות אל עמי, הקדמה

1אל הקוראים!

2ספרי זה שאני מגיש כעת ב"ה לפניכם, קוראים נכבדים, כמדומה לי, שהוא מדבר בעדו ואינו צריך להקדמה מיוחדת בשביל להציג אותו לפניכם.

3הדרשות בעצמן אומרות לכם את דרישת המחבר.

4אין בהן לא חקירות פילוסופיות יתירות ולא חדודים ופלפולים עמוקים, לא רזי דרזין ולא סודי סודות, אך פשוט "דברה תורה כלשון בני אדם"...

5השתדלתי בכל היגיעות, שכל דרשה תהיה דבר בעתו להביע את הרגשות הנאותים באותה העת, ורוצה אני לקוות, כי הקוראים הנכבדים ימצאו את עצם הופעת הספר עכשיו לדבר בעתו.

6כל הדרשות הן ילידי התקופה האחרונה, כמעט כולן נאמתי במקהלות בשנות ראינו רעה משנת תרע"ד עד שנת תר"פ ועד בכלל, בימי המלחמה העולמית, כשנהפכו בני האדם לחית טרף, והאויר הורעל מבצילים נוראים גם בתחום המושב שלנו.. וחותם התקופה נכר בו בכל דרשה.

7וקראתי את ספרי זה בשם "דרשות אל-עמי" לא רק מפני ששם משפחתי "עמיאל" בתוכן, אך גם מפני שרוצה אני לקוות, שדרשותי אלה תהיינה לדרשות עממיות באמת, ולא רק שהמטיפים והדרשנים ימצאו בו חומר רב ומעין שאינו פוסק, אך גם סתם קוראים הרוצים לדעת את הידיעה הקטנה בת שלשת המלים "דע את עצמך", ורוצים לחשוב את החשבון הקטן של "חשבון הנפש", וביחד עם זה לחשוב את חשבונו של עולם בכלל, ואת חשבונו של העולם היהודי בפרט, ימצאו בדרשותי אלה חפץ.

8המחבר

9לתוצאה רביעית

10ספר עברי, ספר רבני - זאת אומרת, ספר המצטיין ב"תרתי לריעותא" כאלו - שזוכה לתוצאה שלישית, הוא בודאי "מלתא דתמיהא", והמחבר שזכה לראות זאת בחייו במשך של שנים אחדות בודאי שצריך לברך על זה ברכת "שהחיינו".

11ואם ההקדמה באה כדי להראות על טיבו ומהותו של הספר, הנה העובדא הזו, שספרי נתפשט ב"ה בכל תפוצות ישראל בהרבה אלפים טופסים, פוטרתני מלאמר הקדמה לפניו.

12ואינני מתירא כלל מפני הפתגם העתיק-יומין, ש"כל ספר בלי הקדמה - כגוף בלי נשמה" - אחרי שזכה כבר לה"גלגול" השלישי בתוצאה שלישית זו.

13ואמנם לא בקולי קולות ולא בצלצלי תרועה יצא הספר הזה לאויר העולם, ואדרבא המחבר קיים בו את מאמר חכז"ל: "מילתא גנאה דאית ביך קדים אמרה" (בבא קמא צב, ב) והקדמתי לפניו בהתוצאה הראשונה את הדברים האלה:

14"אין בהן לא חקירות פילוסופיות יתירות ולא חדודים ופלפולים עמוקים, לא רזי דרזין ולא סודי סודות, אך פשוט - דברה תורה כלשון בני אדם".

15ובכן הודיתי מקודם את כל מה שאין בו, אכן הקהל - הקוראים הנכבדים, מצאו בעצמם גם את מה שיש בו. - לא התנהגתי כדרך התגרים ש"טוב טוב יאמר המוכר", ולא כסיתי על כל החסרונות שבקרבו", והקונים מצאו דוקא את המעלות שבו, או יותר נכון, שחשבו את החסרונות גופא למעלות...

16אולי גם מפני זה שבו אפשר לראות, כי לא רק ש"דברה תורה כלשון בני אדם", אך גם שדברו בני אדם כלשון התורה, זאת אומרת, שהוא דן על הרבה משאלות החיים הלאומיים והאנושיים, היהודיים והכלליים, על הרבה מהענינים ההויים, המציאותיים והדמיוניים, העומדים ברומו של עולמנו הקטן או הגדול, על הכל הוא דן בלשון התורה, וביחוד מנקודת השקפתה, - כמובן, לפי הבנת המחבר, באופן שאפשר לראות בספר התורה את ספר החיים ובספר החיים - את ספר התורה שמתאימים יחד.

17וכוון אחד יש לו להדבק גם בזה במדותיו של הקב"ה שמסתכל באותיות התורה ובורא בזה את העולם... (בראשית רבה פ"א, א).

18ואמנם מרגלא בפומי דאינשי לאמר ש"אין משיבים על הדרוש", אבל דא עקא, כי גם המחברים גופא של ספרי-הדרוש ידעו מהכלל הזה, ויש ספרים כאלה שכל עיקר יציאתם לאויר העולם היה רק מפני זה, שמחבריהם היו בטוחים בהכלל הזה והדפיסו כדי... שלא להוציא הנייר חלק.

19וברם ש"אין למדים מן הכללות" ואפילו מן הכלל הזה של "אין משיבים", כי גם זהו רק דרוש בעלמא שנאמר יותר לתפארת המליצה.

20ואם אין בדרוש כללים מוצקים ומסמרות קבועים, אבל כלל אחד ויתד שלא תמוט יש בעצם מטרת הדרוש שהוא: למשוך את לבו של אדם כמו שהגדירו זאת חז"ל גופא. "שכל משען מים - אלו בעלי אגדה, שמושכין את לבו של אדם כמים באגדה" (חגיגה יד, א) ולכל דרשן צריך להיות שווי המשקל של ירידה ועליה.

21ירידה - "וירד משה מן ההר אל העם" (שמות יט, יד), וכשהוא צריך לדבר אל העם הוא צריך לרדת לפעמים גם מההר הרוחני שלו, אבל אל יסיח את דעתו אף לרגע שירידה זו צורך עליה היא, כדי שאחרי "וירד" יבוא לידי זה "ויקדש את העם" (שם) להעלות את העם גופא לקדושא עילאה.

22ואמנם "אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד" (סנהדרין פט, א), אבל על כל פנים לכל נביא צריך להיות סגנון ומכל שכן תוכן.

23ואת כל אלה הדברים השתדלתי עד כמה שידי מגעת להכניסם בספרי זה, ואם הוא זכה לתוצאה שלישית, תוצאה של "חזקה" - "בתלת זימני הוה חזקה", - תהי זאת גם חזקה להמחבר ש"עד הנה עזרוני רחמיך ולא עזבוני חסדיך ואל יטשני ד' אלוקינו לנצח" להגדיל תורה ולהאדירה.

24המחבר