דרשות אל עמי, ימים נוראים יד

1יד. תשליך ליום א' דראש השנה אחרי ה"תשליך"

2"מי אל כמוך, נשא עון ועבר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו, כי חפץ חסד הוא. ישוב ירחמנו, יכבש עונתינו ותשליך במצלות ים כל חטאתם" (מיכה ז, יח-יט).

3מה למדתם מה"תשליך"?

4רבותי!

5רק זה עתה שבתם מ"התשליך", עוד הלחלוחית של מים נכרת על פניכם, עוד ריח הנהר עולה באפכם, אבל מה טוב ונעים היה אם הייתם רואים את הנהר הזה לא רק בעיני בשר, אך גם בעיני רוח, כי אז הייתם מרגישים לא רק בהרגעים המעטים שעמדתם עתה אצל הנהר, אך גם בכל השס"ה ימים של כל השנה את טעם ה"תשליך" הטוב והיפה באמת.

6כי אמנם הרבה הרבה יש לנו ללמוד מהנהר הקטן הזה, שעמד עכשיו לנגד עינינו.

7ההתחברות.

8כל מי שיש לו איזו השגה בידיעות הטבע, יודע, כי כל התחברות כימית אי אפשר להיות בשום אופן בין שני חומרים יבשים לגמרי, ולא עוד, אלא, שגם שני מיני אויר לא יתחברו יחד, בלתי אם בהיות אחד מהם רטוב מעט. ואמנם השנה כולה נפשנו יבשה, יבשה מאוד, ובשביל זה מעיקה עלינו כל כך הבדידות, כל אחד בודד במועדו. אין לנו זה עם זה התחברות אמתית, התחברות פנימית, אף על פי שלמראית עין מתקיימות כל כך חברות שונות, שכל אלה הן רק מן השפה ולחוץ. מה חסר לנו? חסרה לנו הלחלוחית, הרטיבות. ועל כן יהודים חביבים, העצה היותר טובה לזה הוא, ללכת אל "התשליך" ולהביט אז, לא רק בהסדור או המחזור, אך גם על הנהר גופא, המחובר ממיליוני טפי מים, החיים באהבה ואחוה, בשלום ורעות. וכשאתם מנערים את בגדיכם בהנהר הזה ותלכו הבית, קחו נא ואל תשכחו, למען ה', מהנוזלים האלה להרטיב את נשמותיכם תמיד, שלא תתיבשנה ושלא תצטמקנה כל כך, ואז לא תהינה עיני כל אחד מכם צרות בשל חברו, ותרגישו, כי "כל ישראל חברים" נאמר לא רק לתפארת המליצה אך הוא צריך להיות עובדא ממש.

9ואז רק אז תרגיש את עצמך למאושר, כמו שביארו את דברי הקהלת (ה, יא) "מתוקה שנת העבד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון", כי באמת האדם גם אם מעט יאכל, היה יכול לישון במנוחה, אלא מה שהוא רואה "שובע העשיר" זהו המפריע את שנתו, אבל כשאתה תרגיש את ההתחברות ולא תהא עינך צרה בשל אחרים, אזי רק אז תוכל לא רק לישן במנוחה, אך גם לחיות במנוחה.

10מי ישפל ומי ירום.

11הנה בכיתם בדמעות שליש בבוקר בתפלת "ונתנה תוקף" על ה"מי ישפל ומי ירום", אבל האם בתפלת "התשליך", שאמרתם זה עתה, לא מצאתם תשובה מספיקה על שאלה זו?

12כן הדבר, אם תרצו לדעת "מי ישפל ומי ירום", אזי הביטו נא אל הנהר שהשלכתם בו זה עתה כל חטאתיכם.

13הלא ראיתם שמה, כי החומרים הכבדים, כמו האבן, המתכת וכדומה, כשהם נופלים בנהר המה יורדים מטה מטה, ולעומתם, החומרים הקלים כמו הקש והעץ כשהמה נופלים שמה המה צפים בהרחבת הדעת ובמנוחה נעימה על פני המים, וזה אומר לכם, כי "מי ישפל", מי שמכביד את עצמו ביותר "כל הרודף אחרי הכבוד, הכבוד בורח ממנו", "ומי ירום", מי שמקיל בעצמו ואינו "מתנפח", כל כך כדי להתראות לכבד ביותר "כל הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו".

14והמים גופא האם לא ראיתם, איך שאינם נחים אף לרגע, המה יורדים ועולים, עולים ויורדים וחוזרים חלילה בלי הרף, ומדוע? בטח כבר ידוע לכולכם, מה שביארו חוקרי הטבע בזה, כי הוא מפני, שכל מה שקר ביותר הוא כבד ביותר, ואחרי שהמים העליונים מתקררים ביותר המה יורדים תיכף מטה, ככל דבר הכבד, ועל מקומם עולים המים התחתונים, שהמה עדיין חמים ביותר, אבל כיון שעולים הם למעלה, המה גופא מתקררים ויורדים מטה, וחוזרים חלילה וכן הלאה והלאה.

15וכשעמדתם אתם זה עכשיו אצל הנהר וראיתם אל כל זה, מה היה לכם ללמוד מכל זה? כי כן הוא הדבר גם עם בני אדם, כל מה שלבכם יהיה קר ביותר לא תרגישו בצערם של אחרים, לא תרחמו על הבריות ולא תחושו בשוד עניים ואנקת אביונים, תרדו מטה, מטה, אבל אם תהיה לכם "חמימות" בלבכם, ולא יתקשה כאבן ותרגישו את ה"לב טהור ברא לי אלהים", אז היו בטוחים, כי בהקדם או באחור תעלו מעלה מעלה.

16לוה ומשלם.

17עמדנו זה עתה אצל הנחל והרגשנו את דברי הקהלת (א, ז) "כל הנחלים הלכים אל הים, והים איננו מלא, אל מקום שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת". הננו רואים גם בהנחלים דרך תשובה, המה משיבים ופורעים את מה שלוים, המה לוים מן הים ומשלמים לו בדיוק, המה לוים מן הגשם היורד מן השמים והמה משלמים זאת בדיוק, כי "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה" (בראשית ב, ו) כמו שמבארים חוקרי הטבע, כי המים אשר על פני הנחלים, כשהם מתחממים עולים למעלה ונעשים לאויר, ואחר כך כשהם מתקררים המה יורדים למטה בתור גשם, וכשאנו רואים ומרגישים זאת האם אין אנו צריכים להרגיש את אודם הבושה על פנינו, שהננו פחותים בערך גם מן הנחל הזה, שאין בו רוח חיים, כי האם אפשר לנו להגיד בבטחה, שאיננו בכלל "לוה רשע ולא ישלם". כל אחד מאתנו הוא לוה מהחברה האנושית מראשית יציאתנו לאויר העולם עד נשימתנו האחרונה, הננו זקוקים כולנו בלי יוצא מן הכלל לעזרת אחרים. כשהננו נולדים הננו צריכים "לאמות", שיטפלו בנו, וכשאנו מתים הננו נצרכים למקברים ו"לחברא קדישא", ומן יום הלידה עד יום המיתה, הלא גם כן לו היה כל אחד מאתנו רק אדם יחידי בתבל, כי אז היה אובד בעניו, אבל מה הננו משלמים להחברה האנושית תמורת זאת?

18"נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם" (תהלים לז, כה) שלכאורה הרי זאת נגד המציאות המרה? אבל אולי הלשון נעזב הוא מלשון "עזב תעזב עמו" "ולא ראיתי צדיק נעזב", הוא לא ראיתי צדיק עזור מאחרים "וזרעו מבקש לחם" שיהי רק מבקש, מקבל, ולא נותן? כי הצדיק הוא ההיפך מהלוה רשע ולא ישלם, הצדיק הוא חונן ונותן, וכשהוא מקבל מאחרים הוא משלם להם תמורת זאת, כפל כפלים ברבית ורבית דרבית.

19ואנו? אנו משלמים גם כן את חובתנו להחברה האנושית ב... בתשליך שהננו משליכים לטובת מין האנושי את כל חטאתינו המרובות וחסל...

20"דיוקנו של מעלה ודיוקנו של מטה".

21רק זה עתה באנו מהתשליך, ומה ראינו שם? ראינו שם את המים אבל ראינו שם גם את עצמנו, כי זהו ההבדל בין כל הדברים אשר בתבל ובין המים, כשהננו מביטים בכל הדברים, הננו רואים רק את הנראה ולא את הרואה גופא, אבל כשאנו מביטים על פני המים, הננו רואים גם את הנראה את המים, וגם את הרואה גופא, את האדם המביט, כי בהמים נראה האדם כמו בראי מלוטש, ואמנם מה נחוץ הדבר, שמזמן לזמן יביט האדם גם על עצמו, כי דא עקא, שהאדם רואה רק את אחרים ואינו רואה את עצמו כמה שהוא באמת, הוא יודע את הכל, אבל אינו יודע את עצמו.

22וכשעמדנו אצל הנהר בתפלת ה"תשליך" ראינו בהמים גם את תמונתנו אנו, שלא ראינו אותה זה כשנה שלמה, מה"תשליך" של אשתקד, וגם את הרקיע ממעל עם קרני השמש שבו הטובל את עצמו גם כן בהנהר, ומה מלמדנו זה?

23מבלי משים נזכרתי בעמדי עתה, את מאמר חכמינו ז"ל בחולין (צא, ב) על הפסוק "ומלאכי אלהים עולים ויורדים בו", שהמה אומרים על זה: "תנא, עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה, בעו לסכוניה, מיד והנה ד' נצב עליו", ומה נוקבים ויורדים הדברים עד התהום, מה גדול ההבדל בין דיוקנו של מעלה ובין דיוקנו של מטה, שראינו זאת כעת בבת אחת בהנהר של ה"תשליך"...

24"עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה". מספרים על הפילוסוף ארכימידוס היוני, שבבוקר לא עבות, אחד, בא בהמצאה חדשה, שהמציא מכונה נפלאה, שעל ידה יהיה ביכלתו לשקול את כדור הארץ ולהגיד בדיוק כמה ליטרות יש בה, וכמובן, שהמצאה זו הרעישה את כל יושבי תבל, שבאו לראות את הפלא הגדול הזה, אבל אז אמר להם הפילוסוף הנ"ל: שוטים שבעולם, בידי אמנם יש המכונה הנפלאה הזו, אבל כידוע, אם רוצים לשקול איזה דבר, אזי צריכים להעמיד את אותו הדבר על גבי המשקל, ולא את המשקל על גבי ה"דבר". ובכן כשאבוא לשקול את כדור הארץ, הרי צריכים להעמיד את כדור הארץ על גבי המכונה, ועל כן הראו נא לי בטובכם הרב איזו נקודה מחוץ לכדור זה, ואעמוד את המכונה שלי על גבי נקודה זו ותראו כולכם את הפלא הגדול הזה.

25והנה הפילוסוף היוני הזה חפץ לשקול את כל כדור הארץ, ואנחנו בני ישראל, עם הנביאים, אין אנו חפצים רק לשקול את ה"עולם קטן" שבנו, את עצמנו גופא. והלא כמדומה, דבר קטן הוא לגמרי, אבל, דא עקא, כי באמת הוא להיפך, שזה עוד קשה יותר מה"חדוש" של ארכימידוס, והסבה ג"כ מפני שלא המצאנו עדיין את ה"נקודה", שאפשר יהיה לנו להעמיד עליה את המאזנים, וגם כשהננו מתחילים בבקורת עצמית, חסרה להבקורת הזאת ה"נקודה" של מקום העמידה שלה; כי גם כשאנו רוצים להביט על הרוחניות שבנו, הנה אנו מבטים על זה בהמשקפים של גשמיות שלנו, ובמשקפים אלו הננו צדיקים גמורים. או במלים אחרות, גם כשבאיזה זמן מן הזמנים תתעורר בנו התשוקה להסתכל מעט בהדיוקנא של מעלה שבנו, הננו מסתכלים על זה על ידי חוש הראות של הדיוקנא של מטה שבנו, וזה מביא אותנו שוב למטה ולא למעלה, אבל לו באמת היה ביכלתנו למצוא את "הנקודה" מחוץ להעולם קטן שבנו, לו באמת היינו יכולים להסתכל בדיוקנא של מעלה שבנו בעינים הראויות לזה, אזי היינו מרגישים מה קטנים ופעוטים אנחנו, מה נבזים ושפלים אנחנו, כמאמר דוד המלך "כי אראה שמיך, מעשי אצבעותיך, ירח וכוכבים אשר כוננת" - אם אראה באמת את השמימיות שבתבל אז אני מרגיש היטב - "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו" (תהלים ח, ה).

26"עלו והסתכלו בדיוקנא של מעלה, ירדו והסתכלו בדיוקנו של מטה בעו לסכוניה", כי באמת כשנסתכל באופן זה, אז גם הצדיקים היותר גדולים שבתבל כיעקב אבינו, שעליו נאמר זאת, ירגישו את כל מרירות הדברים של "אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", וגם המה יהיו בסכנה, סכנת נפשות ממש, כי יראו את כל הקטנוניות שבנפשם, לולי, שמיד "והנה ד' נצב עליו" העוזרו בזה, כי "בא לטהר מסייעין אותו" (יומא לח, ב).

27וכשבאנו זה עתה מהנהר ששם הסתכלנו גם בדיוקנו של מעלה וגם בדיוקנו של מטה, הוי מה צריכים אנו לה"מיד והנה ד' נצב עליו"...

28"הציבי לך צינים, שמי לך תמרורים וגו', דרך הלכת" (ירמיהו לא, כ) הננו מקפידים מאד על בנינו ובנותינו, כשהם באים מבית הספר להסתכל היטב איזו "ציונים" יש להם משם, אם "ציונים" טובים, בינונים או גרועים, ומה כועסים אנו עליהם, כשהמה באים עם אלה האחרונים, אבל ראו זה פלא, כי על הציונים שלנו גופא אין אנו מקפידים כלל, ובאמת לו קיימנו את המקרא הנ"ל "הציבי לך ציונים", והיינו מעיינים בהציונים שלנו גופא, אז היינו מרגישים את ה"שימי לך תמרורים", הציונים שלנו המה "אפס" - "נול" בלע"ז - הסך הכל הוא רק "תמרורים" ואז, רק אז נרגיש, כמה הננו צריכים לקיים את הדברים "שיתי לבך למסלה דרך הלכת".

29כחלום יעוף.

30כשעמדנו אצל הנהר ראינו, כאמור, בהמים את עצמנו. ראינו שם ממש אנשים חיים, אבל אף לשום אחד מאתנו לא עלה כלל ספק בלבבו שמא הוא חי באמת בהמים, אף על פי, שאם היינו דנים על פי חוש הראיה שלנו לבד, היינו יכולים לישבע על זה בנקיטת חפץ, אלא שלהאדם יש מלבד זה גם חוש המישוש, וכשהוא בא למשמש בתוך המים, אינו מרגיש רק מים לבד, מזה הננו יודעים, כי רק אנשים מדומים שם בהמים.

31אבל אם חוש הראיה יכול להטעותנו כל כך, מי יאמר, שגם חוש המישוש אינו יכול להטעות אותנו? אולי כשם שבנהר מתקיימים רק אנשים מדומים, אם כי חוש הראיה רואה אותם באמת, כך גם על גבי הנהר מתקיימים רק אנשים מדומים, אם כי חוש המשוש שבנו ממשמש אותם?...

32מי יודע: אם אפשר להיות חלום של איזו שעות שבבוקר השכם יתודע לנו כי כל החושים שבנו הטעו אותנו כל הלילה, אם לא יתכן להיות גם חלום של איזו שנים, ולו גם שבעים שנים או "בגבורת שמונים שנה"?

33ואמנם ראש הפילוסופים החדשים הרס בזה את כל הפילוסופיה הישנה, כי כל האמת שלנו היא רק "אמת סוביקטיבית" ולא "אמת אוביקטיבית", ואם חוש הראיה בלי חוש המשוש יכול להטעות אותנו כל כך, איך נוכל להכריע בדברים שלמעלה מן הטבע שאין חוש הראיה וחוש המשוש שולטים שם לגמרי.

34ובאמת כבר הקדימו הגאון רבנו אליהו מווילנא ז"ל בביאורו על מאמר חכמינו ז"ל "כל הלן שבעת ימים בלי חלום נקרא רע", (ברכות יד, א) שהוא מבאר זאת על פי דרכו, כי באמת כל העולם הזה הוא רק חלום יעוף, אלא שהאדם מרוב טרדותו אינו מרגיש בזה, ואם האדם יוכל להצטדק על אי הרגשתו בששת ימי המעשה, שאין לו פנאי לחשוב את חשבון עולמו הוא, אבל בשבת קודש, שאז הוא כבר פנוי מעבודתו ואם גם אז הוא שוטה שאינו מרגיש, במה יצטדק, וזהו שאמר: שהלן שבעת ימים, שבמשך זה הרי היתה גם שבת ובכל זאת "בלי חלום", אינו מרגיש בחלומו, שכל מה שהוא רואה, שומע, טועם, מריח וממשש הוא רק חלום, נקרא "רע". זהו מופת נאמן על רוע לבבו.

35בקיצור: התשליך הזה מלמדנו כי לא רק שהננו "משול כחרס הנשבר, כציץ נובל וכאבק פורח", שכל אלו הרי המה סוף סוף דברים מציאותיים, אך הננו ממש גם "כחלום יעוף", ומתי, רבותי, מתי נתעורר נא מהחלום הזה?...

36התרנגולת וילדיה.

37קהל גדול ראיתי השתא אצל ה"תשליך", באו גם גברים וגם נשים, גם עוללים וגם ישישים, אבות, בנים ובני בנים, אמרו יחד את תפלת התשליך בדחילו ורחימו, ויחדיו נערו את בגדיהם בהנהר לאות כי השליכו את חטאותיהם, אם כי חטאותיהם אינן שוות כלל, האב עודנו שומר שבת כהלכה, הבן, אם כי הוא איננו עוד ח"ו מחלל שבת בפרהסיא, אבל כבר חסר לו הרבה, שיהיה בכלל של שומר שבת כהלכה, והבני בנים? כמה הם רחוקים הם גם מאביהם וגם מהסבא שלהם. אכן בכל זאת, הנהר הוא רחב ידים וביכלתו לקבל את כל החטאים השונים אלה מאלה לגמרי.

38אכן אולי ראיתם, כי ביחד עמנו עמדה גם תרנגולת על שפת הנהר וגם על פניה היתה נסוכה איזו עצבות ותוגה חרישית כמו על פנינו. אבל איזו מחשבות נוגות נתעוררו במחה הקטן, שבשביל זה עמדה כל כך נדכאה ולא מצאה מקום מנוח? מפני שבהנהר גופא, בודאי ראיתם, נמצאו הברי אווזא הקטנות שלה, אלה הבריות הקטנות הן בנותיה של תרנגולת זקנה זו, ומה גדולים היו החבלי לידה שלה, שהמליטה את הביצים ואחר כך היתה צריכה להיות "מרבה ישיבה" לשבת ימים ושבועות, כמו כלואה בבית האסורים, ולבסוף אחרי שזכתה לשמוע את הצפצוף הראשון של בנותיה אלה הנולדות לה, ואחרי שהתרנגולים ההולכים כמלך בגדוד כבר ברכוה בברכת מזל טוב, יצתה לטיל עמהן בהרחבת הדעת לאמר: שישו בני מעי, והנה באתה עמהן אל הנהר. אבל בכאן מרדו בנותיה אלה בה, הן רקדו כאילים בתוך הנהר, משיטות את כנפיהן בגדלות ובהרחבה והניחו את אמן על שפת הנהר שוממה ועזובה לנפשה, ועל כן היא האומללה כל כך עצובה ונכאת רוח, וע"כ היא הולכת ומכשכשת בזנבה כל כך בכעס עצור.

39הבטתי אל התרנגולת וילדיה אלה בעלות שתי הרגלים והבטתי אל הזקנים ונכדיהם בעלי שתי הרגלים והרהרתי בלבי: הוי תרנגולת, תרנגולת, יש לי בערך חצי נחמה, צרתך היא לא צרת יחיד, אך צרת רבים, כי הלא כל הזקנים ההולכים על שתי רגלים, העומדים כעת בתפלת תשליך, הם עמך בצרה, גם אלו ב"האי פחדא יתיבו", בניהם ונכדיהם קפצו וקופצים למקום שהם לא יוכלו לבוא, והם סובבים מסביב לבתי בני מעיהם מבלי אפשר להכנס שמה, מפני החילול שבת והמאכלות אסורות שעושים ואוכלים שם, וגם המה, הזקנים האלה, הולכים כל כך עצובים ונזעפים ואין מי שיושיעם.

40אמנם כן, לא לחנם באה התרנגולת זו עם בנותיה אלה דוקא בעת אמירת התשליך.

41חכז"ל אומרים בקדושין (לא, א) "דרש עולא רבא אפיתחה דבי נשיאה, מאי דכתיב, יודוך ד' כל מלכי ארץ, כי שמעו אמרי פיך, מאמר פיך לא נאמר, אלא אמרי פיך, בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהיה לך, אמרו אומות העולם, לכבוד עצמו הוא דורש, כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך, חזרו והודו למאמרות הראשונות. רבא אמר מהכא, ראש דברך אמת, ראש דברך ולא סוף דברך, אלא מסוף דברך ניכר, שראש דברך אמת". ואולי אם מלכי ארץ הודו על ידי מאמר כבד את אביך ואת אמך לכל עשרת הדברות, אולי גם ה"בני מלכים" שלנו, בני אברהם יצחק ויעקב, יודו להרבה דברים מעיקרי התורה ע"י הדבור של כבד את אביך ואת אמך. בני מלכים אלה אם אינם מבינים לצערנו לשמור את השבת מצד "אנכי ד' אלהיך" אולי יבינו לשמור את השבת מצד "כבד את אביך ואת אמך", כי איזה צער המה גורמים להם על ידי החילול שבת, ואולי בשביל זה כתבה התורה את המצוה של שבת בין הדבור של "אנכי ד' אלהיך" ובין הדיבור של "כבד את אביך ואת אמך" אבל באמת תפסנו את השמירת שבת רק לדוגמא, כי על ידי "כבד את אביך ואת אמך" יוכלו לבוא גם לידי "לא תאכל כל נבלה וטרפה" וכדומה, ואם ישמרו את כל אלה, לו גם מצד ה"כבד את אביך ואת אמך" אולי יבינו סוף סוף כמלכי ארץ לפנים, שגם ראש דברך אמת ויבואו סוף סוף להכרה ש"אנכי ד' אלהיך", הוא ולא אחר.

42מה ביני לבין חמי.

43אנו הולכים בראש השנה שלנו אל המים, והם, שכנינו, הולכים גם כן בראש השנה שלהם אל המים, אבל הבדל רב יש בין המים שלנו ובין המים שלהם, המים שלנו המה מים חיים שוטפים, אבל המים שלהם מוקפאים הם בפקאון עז, קר ויבש, והאם אי אפשר לראות בזה את הסימבול של מה ביני לבין חמי? תורתנו היא תורת חיים, קלת התנועה, אינה עומדת על מקום אחד, אך שוטפת בשטף עז מימות עולם עד היום הזה, מתגדלת ומתחדשת ע"י כל תלמיד ותיק, "וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נתן ע"י הקב"ה למשה בסיני". ותורותיהם...

44אמנם על הקרח אפשר לעמוד ביותר בטחון מכפי שעל המים, אבל סוף סוף דבר מת הוא ואנו חפצים בחיים.

45אמנם כן, רבותי! מה טוב ויפה יהיה, אם נראה את הנהר לא רק בעיני בשר, אך גם בעיני רוח, כי אז אפשר יהיה לנו לאמר בצדק (מיכה ז, יט):

46"ישוב ירחמנו, יכבש עונותינו ותשליך במצלות ים כל חטאתם".