דרשות אל עמי, שלש רגלים יז

1יז. שירת ישראל לשביעי של פסח

2"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לד' ויאמרו לאמר" (שמות טו, א).

3"א"ר מאיר וכו' אז ישיר משה, שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחית המתים מן התורה"

4(סנהדרין צא, ב).

5"אמר משה לפני הקב"ה, יודע אני, שחטאתי לפניך באז, שנאמר ומאז באתי אל פרעה והרי טבעת אותו לים, לכך אני משבחך באז, הדא הוא דכתיב, אז ישיר משה. בוא וראה דרך הצדיקים במה שהם סורחים הם מתקנים, הוי נופת תטופנה שפתותיך, ממי הם למדים? מן הקב"ה, שבדבר שהוא מכה הוא מרפא... צא ולמד ממרה שהורה למשה דבר מר והשליך למים ונמתקו המים, שנאמר ויורהו ד' עץ וישלך אל המים וימתקו המים... עץ מר היה והמתיק המים המרים, וכך משה לא קנט אלא באז ובמה שסרח תיקן מעשיו ואמר אז ישיר משה" (מדרש רבה שמות פכ"ג, ג).

6שני מיני אמת.

7אעפ"י שמוסכם אצל כל, שהאמת היא בת יחידה בעולמו של הקב"ה "חותמו של הקב"ה אמת", בכל זאת כשאנו מתעמקים מעט בדבר נראה, כי יש שני מיני אמת בתבל. יש אמת המספרת את המציאות ויש אמת היוצרת את המציאות, כלומר, הראשונה מסתעפת מהמציאות והשניה להיפך, המציאות מסתעפת ממנה. או במלים אחרות, בהראשונה הנה העובדות שהתרחשו הן הסיבה לה, להאמת, ובהשניה להיפך, היא האמת, סבתן וגורמתן של העובדות.

8גם בהלכה אנו מוצאים שעמדו על ההבדל הזה.

9הנה כל עדות באה בשביל לברר את האמת, אכן יש עדות שבעל פה ויש עדות שבשטר, ומקשים הראשונים, איך אנו מאמינים לעדות שבשטר, הלא הלכה פסוקה היא שבעדות בעינן "מפיהם ולא מפי כתבם"? ויפה מתרץ זאת הרב המאירי, שכל עיקרה של הלכה הנ"ל הוא במקום שהכתב מספר את המעשה, אבל לא במקום שהכתב זהו המעשה גופא. למשל, האם נוכל לשאול על עדי חתימה של גט, הא בעינן מפיהם ולא מפי כתבם? שכמובן, דזהו בורכא, כי העדי חתימה אינם מספרים בכאן על דבר גירושין, אך להיפך "עדי חתימה כרתי" וחתימתם זוהי עצם הגירושין גופא. וכן גם כן בשטרי ממון, כיון דקי"ל דחייב אני לך מנה בשטר הנה אע"פ שלא לוה אצלו מעולם יועמד שיעבוד על נכסיו, משום דעצם השטר מסבב שיעבוד, ואם כן הלא גם בזה הכתב זהו המעשה גופא.

10באופן, שגם באמת של עדות יש שני מיני אמת, אמת המספרת את המציאות ואמת היוצרת את המציאות.

11האמת של המרגלים.

12מספרים על הגאון הנצי"ב מולוז'ין ז"ל, שפעם אחת בא לפניו עובר אורח מארץ ישראל, וכאשר שאלו מה נשמע בארץ ישראל? סיפר לו הלז אך ורק בשורות רעות ומרות, ויתרגז הגאון הנצי"ב, איך הוא מרהיב לדבר לשון הרע על ארץ ישראל? וכאשר ענה לו הנ"ל, זה אינו לשון הרע אך אמת לאמתו. אמר הגאון הנצי"ב אמנם גם המרגלים דברו אמת, ובכל זאת נענשו בעונש קשה מאד, כי אמנם גם אמת מרה מארץ ישראל אסור לספר. ואמנם זהו היה ההבדל בין האמת של המרגלים מוציאי הדיבה מחד גיסא ובין כלב בן יפונה ויהושע בן נון מאידך גיסא, האמת של הראשונים היתה האמת של המציאות, שאין לה רק אלא מה שעיניה רואות, האמת של העבר וההוה "הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה היא, ושם ראינו את הנפילים בני ענק" ואמנם כך היה המעשה. אכן האמת של האחרונים היא אמת כזאת שאינה נגררת אחרי המציאות, אך המציאות נגררת אחריה, ואמת כזו אינה מתחשבת עם ההוה, אך את העתיד, שהיא מכריחה שיתנהג כחפצה "אם חפץ ד' בנו והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו", כי הכל הולך אחרי החפץ.

13הפובליציסטיקה והשירה.

14וזהו גם כן ההבדל בין הפובליציסטיקה והשירה, הראשונה כל כוחה בזה להעריך את העובדות כמה שהן בלי כחל ובלי סרק, והשניה כל גבורתה בזה שעל יוצריה אומרים "מיטב השיר כזבו".

15כששר המשורר, למשל, "ישמחו השמים ותגל הארץ ירעם הים ומלואו, יעלוז שדי וכל אשר בו, אז ירננו כל עצי יער" או כשמקונן המשורר "איכה ישבה בדד האעיר רבתי עם היתה כאלמנה... דרכי ציון אבלות" וכו' וכו', הנה הכל יודעים, שכל אלה אי אפשר כלל במציאות, כי מעולם לא ראינו שהשמים ישמחו ושהארץ תגל, ומכל שכן שעצי יער ירננו, ולא קרו מעולם שהעיר תהיה לאלמנה ודרכיה לאבלים - ובכל זאת חס ושלום לחשוד את המשורר, כי משקר הוא במזיד. אך גם זה אמת, אמת של שירה, המכריחה את המציאות שתתנהג כחפצה, בין אם תרצה בכך ובין אם לא תרצה בכך, והיא שולטת גם בעולמות התחתונים וגם בעולמות העליונים, ואם היא גוזרת למשל על השמים שישמחו הנה בעל כרחם המה מחוייבים לרקוד מרוב שמחה.

16ולפעמים יש להיפך, שכל עיני הבשר שבתבל רואים איזה דבר בחוש, ממששים זאת בידים ממש, ובכל זאת המשורר גוזר כי הדבר איננו במציאות, ואף על פי כן האמת אתו, כי הוא למעלה מן המציאות שהוא אצלו כחומר ביד היוצר.

17"נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם" אומר המשורר (תהלים לז, כה).

18ואם תשאלו, הלא הננו רואים זאת מעשים בכל יום?

19על זה משיבים חז"ל "פסוק זה שר העולם אמרו" (יבמות טז, ב), כלומר, כי אמנם בעולם ממש יש הרבה צדיקים, שלא רק זרעם מבקשים לחם, אך הם בעצמם מבקשים, וגם בזה אין כלל הכלל של "יגעת ולא מצאת אל תאמין", כי בזה גם אחרי היגיעה אינם מוצאים כלום, אבל מלבד העולם יש גם כן שר העולם שהוא השליט והוא המשביר לכל הארץ, כלומר, אלה שיכולים להתרומם מעל עמק הבכא, ושירתם עולה כתועפות ראם להרקיע במרום, ושם אינם רואים את מה שהוא, אך מה שראוי להיות, ובודאי אין מהראוי שיהא צדיק נעזב וזרעו יבקש לחם.

20האמת היוצרת את המציאות.

21ואמנם לא רק אצל שר העולם, אך גם בעולם גופא אנו מוצאים אמת היוצרת את המציאות, זאת אומרת, שלא רק אצל משוררים בחסד עליון אנו מוצאים שירה, אך גם אצל כל קרוצי חומר אפשר למצוא זאת, כי אמנם יש שירה בחיים בכלל.

22יודעים אנו שטעמו של המן במדבר היה כצפיחית בדבש, זאת אומרת, שכל אחד טעם בו את מה שלבו חפץ ביותר, אם חפץ, למשל, בבשר הרגיש בזה טעם בשר ואם חפץ בדבש הרגיש טעם דבש וכדומה. אך באמת גם כעת שאינו נופל מַן מִן השמים אנו רואים גם כן את הנס של כצפיחית בדבש, שהטעם באדם הולך אחרי הרצון שלו, ומה שהוא רוצה זה הוא מרגיש באמת.

23אנו יודעים כעת שמרפאים את האדם גם כן על ידי היפנוטיזם שהמהפנז מפקד להחולה המהופנז שירגיש את עצמו לבריא אולם וגם זו היא רפואה בדוקה, אך כמובן, שלא בשביל שהוא איננו חולה באמת, לכן הוא מרגיש את עצמו לבריא, אך להיפך שבשביל שהוא מרגיש את עצמו לבריא לכן הוא באמת כך, זוהי אמת היוצרת את המציאות.

24וכבר עמדו חז"ל על זה ואמרו (ירושלמי שבת פי"ד ה"ג): "והסיר ד' ממך כל חולי זה רעיון וכו' ונתן על ברזל על צוארך זהו הרעיון", כי גם המחלה והבריאות הכל הולך אחרי הרעיון.

25החטא והתשובה של משה ב"אז".

26וכל הרעיון הזה רמזו חז"ל בקיצור נמרץ בהמדרש "אמר משה לפני הקב"ה, יודע אני שחטאתי לפניך באז... לכך אני משבחך באז".

27כי המלה "אז" קובע מסמרות בדבר מראה על המעשה באשר הוא שם, אבל כאמור נוכל להשקיף על המציאות משתי נקודות השקפה שונות, מנקודה הפובליציסטית ומנקודה הפיוטית, נוכל להוציא את האמת מהמציאות ונוכל להיפך להוציא מציאות מהאמת.

28והחטא של משה היה בזה שעמד על נקודת השקפה הראשונה והוציא את האמת מהמציאות, וכשפרעה חדל לתת תבן התרגש כל כך מזה עד שהרהיב לעמוד לפני הקב"ה בטענה "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך" (שמות ה, כג), אבל גם התשובה של משה היה ב"אז", כי הביט על הדברים מנקודת השקפה אחרת להוציא מציאות מהאמת, אמת פיוטית, אמת של שר העולם, שהמציאות נגררת אחריה בין אם תרצה בכך ובין אם לא תרצה בכך, וזה הביאו ל"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לד'", ו"שר לא נאמר אלא ישיר", כי אמת ממין השני מכוונת יותר אל העתיד מאשר אל ההוה, קולעת אל מה שראוי להיות ולא אל מה שהוא בפועל עכשיו. אמת כזו רואה את האותות למרחוק ומה שהיא גוזרת הקב"ה מקיים, ואם כי כעת אין כלל מה לשיר, כי ס"ס גם אחרי שמת מצרים על שפת הים עוד נשארו במדבר הנורא. אבל "אז ישיר" אמת כזו תביא סוף סוף לשירה, אם בהקדם או באחור מעט.

29"צא ולמד ממרה שהורה למשה... עץ מר היה והמתיק המים", כי אמנם יש שהמים נעשים מתוקים לא רק על ידי נופת, אך אדרבא על ידי עץ מר, וכל מה שהוא מר ביותר הוא ממתיק ביותר, ורק על האדם לדעת איך להוציא מתוק ממר ויקר מזולל, ואת זה ידע משה ואמר "אז ישיר" ואחריו ענו כל בני ישראל.

30ובאמת ה"אז ישיר" היו יכולים לאמר גם אז, כשגזר פרעה "לא תוסיפון לתת תבן לעם ללבון הלבנים כתמול שלשום", כי העץ מר הזה כבר היה ביכלתו להמתיק המים המרים, אם רק היו רוצים בכך, אלא ש"משה חטא באז", ורק כשעמד על שפת הים הכיר את קלקלתו ותיקן את עותתו ב"אז" "אז ישיר משה".

31שירה לדורות.

32"ויאמרו לאמר", ובמדרש מפרש את כל הלשון בזה "נהיה אומרים לבנינו ובנינו לבניהם, שיהיו אומרים לפניך כשירה הזאת" ואמנם עם ישראל שמר את הצואה הזאת באופן שאין למעלה הימנו, כי שירת אז ישיר שהותחלה זה יותר משלשת אלפים שנה עדיין לא פסקה עד היום הזה, ועוד לא באה אל קצה, וזו היא שעמדה לנו.

33כי "שר לא נאמר אלא ישיר" זו היא שירה שאין לה סוף, ולא תעשה מעולם לעבר, אך תמיד תחכה על עתידה.

34משה ובני ישראל שרו אחרי קריעת ים סוף, אבל כשאנו מסתכלים היטב בההיסטוריה שלנו אנו רואים, כי השירה שאינה פוסקת אצלנו גרמה הרבה פעמים לידי קריעת ים סוף גופה, הרבה הרבה ימים נהפכו לפנינו ליבשה בכח השירה שלנו.

35כי היהודי בכלל אינו חי בפרוזה, אך בשירה. האמת שלו איננה מתחשבת עם המציאות, אך להיפך המציאות מצוותת להאמת שלו.

36על פי המציאות היבשה הננו נחשבים כבר לאומה מתה, שכבר ספדיה ספדיא וחנטוה חנטיא וקברוה קבריא. עפ"י החשבון הקר כבר אבדה תקותינו שנשוב באיזה זמן לתחיה.

37אך לא מפי המציאות אנו חיים.

38עם משוררים אנחנו, ובעת שאין אנו מוצאים מקום מנוחה בעולם המציאות הרי יש עוד כר נרחב לפנינו בעולם הדמיון, בעת שמגרשים אותנו מעולם העשיה הרי יש לנו עוד מקום גדול להתגדר בעולם האצילות, בעת שנועלים לפנינו את כל השערים הרי עוד פתוחים לפנינו לרוחה השערי שמים, בעוד שסוגרים לפנינו את כל הימים הרי נשאר לנו עוד הים התלמוד, הגדול מכל הימים שבעולם, ואם מכאיבים הם הגוים אותנו עד לידי יציאת נשמה, נשארה לנו לפליטה הנשמה היתירה, ששם לא יוכלו להגיע בשום אופן.

39תחית המתים מן התורה.

40וכחה של השירה יפה לא רק על החיים, אך גם על המתים, שהשירה מעוררתם ומקיצתם לתחיה "יקיצו וירננו כל שוכני עפר".

41ואם "שר לא נאמר אלא ישיר מכאן לתחית המתים מן התורה" ולא רק מן התורה, אך גם מן המציאות אנו יודעים זאת.

42כי כל אדם מרגיש בנפשו ש"שר לא נאמר אלא ישיר" שמקור השירה שבקרבו - כי באמת אצל כל אדם, גם אצל מי שאיננו משורר פרופיסיונלי נמצאה במדה מועטת או במדה מרובה בבואה דבבואה של שירה - איננו יונק את יניקתו מהעבר וההוה, אך ורק מהעתיד, בכל אדם יש ה"ישיר" ולא ה"שר", העתיד מלטפו ומעודדו, מרמזו ומקרצו שיראה בו את כל משאלות לבבו לטובה, באופן שכל אדם רואה את העתיד, שהוא כולו מלא שירה. ואם לא היתה תחיית המתים הרי אין כלל עתיד לאדם, כי בלי זה הרי כל חיינו המה רק כיום אתמול כי יעבור, ושמע מינה, כי הרגשה אינסטינקטית יש בקרב הנפש פנימה שעוד עתיד גדול נשקף לו זהו העתיד של תחית המתים.

43אכן כאשר ידוע, הנה מאמינים אנו באמונה שלמה לא רק בתחית המתים פרטיים, אך גם בתחיית האומה הישראלית בתור אומה, שגם היא אע"פ שתתמהמה, עם כל זה נחכה לה בכל יום שתבוא, ועוד מעט ישוב "העם בלי ארץ להארץ בלי עם". ואם תרצו לדעת אות ומופת על זה, נאמר לכם גם כן "שר לא נאמר אלא ישיר", העם שיש בקרבו כל כך פיוט, העם שמגדוליו ועד קטניו כולם אומרים שירה ובכחה המה יכולים להתרומם על כל הקטניות והפעוטיות בתבל ולחבק זרועות עולם, עם כזה לא יוכל לרדת לבאר שחת, ואם גם שבעתיים יפול, הנה אחרי רגע יוסיף לקום ושב רוחו בקרבו, ואחרי בלותו היתה לו עדנה, כי השירה שבו לא תתן למלאך המות לשלוט עליו.

44"תשורי מראש אמנה, מראש שניר וחרמון" (שיר השירים ד, ח) ובמדרש אומר על זה "עתידים ישראל לאמר שירה לעתיד לבא, מראש אמנה - בזכות אברהם שהאמין בהקב"ה, שנאמר והאמין בד', מראש שניר - בזכות יצחק וחרמון - בזכות יעקב, ומעונות אריות - גלות בבל ומדי, ומהררי נמרים - זו ממשלת רומולוס".

45ואמנם כן אם עברנו בשלום גם את מעונות אריות של גלות בבל ומדי וגם הרי נמרים זוהי גלות רומי, הנה כל זה רק הודות לשירה שלנו, זוהי השירה שהשתלשלותה מתתחלת עוד אצל אברהם והיא נמשכת עד היום הזה.

46"אז ישיר", ובמדרש (שמות רבה פכ"ג, ד) "הדא הוא דכתיב פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה".

47כידוע היו לנו בתקופת ספרד יהודים אנוסים, אלה שלא יכלו ללמוד מפני חמת המציק של האינקביזיציה ולמראית עין התנצרו ובפה מלא הוכרחו לאמר שכופרים באלקי ישראל, אם כי בלב שלם נשארו בסתר יהודים נאמנים לד' ולתורתו. אבל אלה היו רק המעוט, והרוב מנין ורוב בנין של ישראל נשארו יהודים לא רק בלבבם, אך גם בפיהם, ובעת שעונו באכזריות נוראה צעקו לפני כל העולם כולו "שמע ישראל ד' אלקינו ה' אחד".

48ואמנם הכל רואים, כי "ותורת חסד על לשונה" ולא רק על לבה, כי כדי להכעיס את כל הצוררים שלנו לא חדלנו להכריז אף רגע על התורת חסד שלנו ולקדש את השם ברבים, וכל זאת מפני שפיה פתחה בחכמה, מה שפתחנו לפני יותר משלשת אלפים שנה באז ישיר, ועדיין אנו שרים עד היום הזה.

49בקיצור, מזה ש"שר לא נאמר אלא ישיר" אנו יודעים בברור תחיית המתים גם מן התורה וגם מן המציאות, גם תחיית המתים הפרטים וגם תחיית האומה הישראלית בתור אומה.

50יציאת מצרים וקריעת ים סוף.

51הימים הראשונים של חג הפסח מספרים לנו מיציאת מצרים. והימים האחרונים - מקריעת ים סוף, ומהו ההבדל ביניהם?

52אנו מוצאים על זה תשובה במדרש רבה על הפסוק "ויראו העם את ד'" (עפ"י פכ"ב, ג).

53"שנו רבותינו, הקורא את שמע צריך להזכיר קריעת ים סוף ומכת בכורים באמת ויציב, ואם לא הזכיר אין מחזירים אותו, אבל אם לא הזכיר יציאת מצרים מחזירים אותו, שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים. ומה בין יציאת מצרים לקריעת ים סוף? אלא שיציאת מצרים קשה, שנאמר או הנסה אלקים. ותדע לך שזו קשה מזו, שביציאת מצרים כתיב אנכי ד' אלקיך, אבל בקריעת ים סוף אינו מזכיר את השם. ולמה צריך להזכיר קריעת ים סוף באמת ויציב? לפי שכיון שקרע להם את הים האמינו בו, שנאמר ויאמינו בד' ובמשה עבדו, ובזכות האמונה שהאמינו זכו לומר שירה ושרתה עליהם שכינה, שכן כתיב אחריו אז ישיר משה. לכך צריך אדם לסמוך גאולה לתפלה, כשם שהם הסמיכו שירה אחרי תפלה וקריעה".

54ביציאת מצרים כתיב אנכי ד' אלקיך ובקריעת ים סוף איננו מזכיר את השם. ומדוע הלא בודאי הכל בידי שמים ובפרט נס גדול כקריעת ים סוף? ללמדנו על ההבדל שביניהם, כי ביציאת מצרים היו בני ישראל רק בתור "בית קבול" להנס, מבלי שום גרמא מצדם, כי הלא עד היציאה היו "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה", ועל כן כתיב "אנכי ד' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", במעשה רב הזה ראינו רק את ד' לבדו, מבלי שום השתתפות של בני ישראל שהיו בזה רק נפעלים ולא פועלים. לא כן בקריעת ים סוף שהתחלת הנס באה דוקא מצד בני ישראל גופא כמאמר חז"ל במדרש רבה (פרשה כא, י) על הכתוב "ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה, אם בים למה ביבשה, ואם ביבשה למה בים? אלא מכאן אתה למד, שלא נקרע להם הים עד שבאו לתוכו עד חוטמם ואחר כך נעשה להם יבשה", ועוד אמרו "א"ל הקב"ה למשה עת לקצר ועת להאריך, בני שרויין בצער, הים סוגר והאויב רודף ואתה עומד ומרבה בתפלה, דבר אל בני ישראל ויסעו", כלומר, שהקב"ה אמר לו, שבלי תועלת תהיה צעקתו אליו לבד, אם לא תבוא ביחד עם זה גם כן התעוררות מצד האומה כולה, ובמקום הצעקה להקב"ה מוטב יותר שידבר אל העם ויסעו, יסעו אף בים ויעלו במים עד חוטמם ממש, ובכל זאת לא יסוגו לאחור, יבואו לידי הכרה, כי אף להטבע ולמות בים הוא יותר טוב מלחיות במצרים, ממש ההיפך ממה שעלה על דעתם מקודם, כי מוטב יותר למות במצרים מלחיות במדבר.

55ולכן אין מזכירים את השם בקריעת ים סוף לבל נבוא לידי טעות לסמוך בזה על הד' לבד, לעמוד מרחוק מן הים ולבלי לרצות להטביל אף אצבע במים, אך לחכות שיהפך הים ליבשה.

56והיוצא מזה, כי "מי שלא הזכיר קריעת ים סוף באמת ויציב אין מחזירים אותו", כלומר, אותם היהודים שלבם מלא אהבה להעם ולהארץ, ארץ ישראל, ועובדים בכל מאמצי כחם לטובתם, ובשבילם לא יכבד להם שום דבר, וגם לקפוץ אל הים ולחרף נפשם למות בכלל, ואם אמנם מאידך גיסא יש להם חסרון גדול מנשוא, שהקריעת ים סוף אינה מתאחדת אצלם עם האמת ויציב, שאינם מבינים כי כל זה קשור בהאמונה שלנו, כי הכל בידי שמים ו"אם ד' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו", אותם היהודים "אין מחזירים אותו", אין אנו דוחים אותם בשתי ידים, ואם שמאל דוחה ימין מקרבת, כי יש תקוה לאחריתם, שסוף סוף יבינו, כי הא בהא תליא, וכשם ששבו אל עמם כך ישובו בהמשך הזמן גם כן אל אלקיהם.

57המשוררים והמאמינים.

58וכשתשאלו גם כן על הלכתחילה, לכתחילה למה אנו צריכים להזכיר קריעת ים סוף באמת ויציב, מדוע אנו תולים את ה"לאומיות" שלנו בהאמונה, הלא אצל כל הגוים המה שני דברים נפרדים לגמרי, ואפשר להיות כופר בעיקר וביחד עם זה להיות, למשל, צרפתי או אשכנזי טוב מהדר מן המהדרים?

59אל תשאלו זאת, רבותי, לפי שכיון שקרע להם את הים האמינו בו ובזכות האמונה שהאמינו זכו לאמר שירה.

60כי אי אפשר שתבוא גאולה אצלנו בלי שירה, כי לא ככל הגוים בית ישראל. כל הגוים גם היותר נחשלות שבהם חסרה להם רק העמידה ברשות עצמם, במדה מרובה או מועטת, וכשהם פורקים את העול זרים מעליהם מיד הם נושעים תשועת עולמים, כי הלא על אדמתם המה יושבים מעולם, ורק אנחנו הננו הבנים יחידים בתבל, שבגלות אנחנו יושבים, ולא רק ש"חרבה עירנו ושמם בית מקדשנו", אך גם "גלינו מארצנו, ונתרחקנו מעל אדמתנו", ונעשינו לאבר המדולדל בכל העולם כולו, וכדי להגאל נחוץ "לברוא יש מאין", דבר שלא היה עוד לעולמים, ואת זה אי אפשר להעשות ע"י דיפלומטים לבד. כי אמנם כל מדינה ומדינה יוצרת את הדיפלומטים שלה, אבל עדיין לא ראינו שיהיה בכחם של דיפלומטים ליצר את המדינה. בקיצור, תשועת ישראל לא תבוא על ידי דיפלומטים, אך על ידי משוררים שישוררו בחסד עליון, רק על ידי השירה תבוא ארוכה גם לחורבן האומה, וגם לחורבן הארץ, השירה תבקע את כל הימים עם המים הזדונים העומדים לנו לשטן, השירה תחולל נפלאות ותעבירנו את כל המדבריות ותוליכנו קוממיות לארצנו.

61ולא לחנם אנו קוראים בכל פסח את ה"שיר השירים" וה"אז ישיר", ללמדנו, כי "פסח לעתיד" יבוא גם כן על ידי השירה. כי השירה והחירות אינן אצלנו שני דברים נפרדים, אך דבר אחד סיבה ומסובב.

62אבל אל לנו לשכוח, כי אי אפשר שתהא אצלנו שירה אמיתית ומקורית, שירה עממית, אם לא תשען זו על האמונה העתיקה שלנו, אמונתנו מדור דור, כי רק "בזכות האמונה שהאמינו זכו לומר שירה".

63"ויאמינו בד' ובמשה עבדו אז - רק אז - ישיר".

64גאולה ותפלה.

65"וכן צריך לסמוך גאולה לתפלה, כשם שהם הסמיכו שירה אחרי תפלה".

66כי דא עקא, שנתבטלה אצלנו הסמיכות בין גאולה לתפלה, והרבה שעוסקים אצלנו בגאולה אינם מבינים את ערך התפלה, כשם שיש אצלנו מתפללים שאינם מבינים כראוי את ערך הגאולה.

67דא עקא, שאצלנו המשוררים אינם מאמינים והמאמינים אינם משוררים.

68וכבר דרשו חז"ל על הכתוב "למרבה המשרה ולשלום אין קץ א"ר תנחום דרש בר קפרא בצפורי, מפני מה כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח וזה סתום, ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג, אמרה מדת הדין לפני הקב"ה, רבנו של עולם, ומה דוד מלך ישראל, שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח לכך נסתתם" (סנהדרין צד, א).

69ואמנם חזקיהו היה מאמין גדול, ולא רק מאמין סתם, אך גם עוסק בתורה במדה יותר גדולה מכל המלאכים שהיו בישראל, כמאמרם ז"ל (שם), כי בימיו "בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו מי שלא היה בקי בטומאה וטהרה וחבל עול מפני שמן, וחבל עולו של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבית המדרש" ובשביל זה חשב, כי הוא איננו צריך לשירה, וכשבא ישעיהו הנביא לגביה ואמר לו "זמרו לד'" השיב לו "מודעת זאת בכל הארץ, תורה שאני לומד כבר מכפרת על השירה" (ע"פ מדרש רבה שיר השירים ד, כ).

70אבל הוא טעה בזה במחילת כבודו הרמה טעות מרה ובשביל זה נשאר המ"ם של "למרבה המשרה" סתום ולא פתוח. וככה טועים כל אלה המאמינים, שחושבים שבאמונה לבד המה יוצאים ידי חובתם ומביטים על כל השירה כעל דברים בטלים.

71ברם הדבר, כי השירה האמתית, שירת הלב והרגש, הוא דבר הצריך לגופה של האמונה, שבלעדה היא רק מן השפה ולחוץ, מצות אנשים מלומדה. כמו שאמרו במדרש (מדרש רבה שמות פרשה כג, ב) "א"ר אבהו, אע"פ שכתב כבר שהאמינו עד שהיו במצרים, שנאמר ויאמן העם, חזרו ולא האמינו, שנאמר אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך ובזכות האמונה שהאמינו שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה, הדא הוא דכתיב, אז ישיר משה, ואין אז אלא לשון אמנה".

72כי אם יאמר לך אדם, שהוא מאמין והראיה, שבכל יום ויום הוא אומר "אני מאמין" בכוונה גדולה, אז תשיב לו שיש "אז ישיר" אצלנו ואין אז אלא לשון אמנה, רק זהו מאמין אמיתי, מי שהאמונה מביאה לו לידי שירה, שכל עצמותיו תאמרנה ד' מי כמוך, אבל אמונה בלי שירה זהו רק הונאה עצמית.

73אבל עוד טעות יותר גדולה טועים אלה שחושבים לצאת ידי חובתם בשירה לבד מבלי תורה ואמונה כלל, המשוררים שאינם מאמינים, השוכחים, כי "אז ישיר" יתכן רק אחרי "ויאמינו בד' ובמשה עבדו", ובלי זה כל השירה שלהם היא רק פטפוטי מלים בעלמא, כי עליהם לדעת שאם אינם סומכים גאולה לתפלה אז אי אפשר שיביאו את הגאולה.

74בקיצור, על ידי השירה האמיתית, המקורית שלנו, שירת ישראל, תבוא אי"ה גאולתנו ופדות נפשנו.