שערי עבודה, שער חמישי יד

1והנה הגם שנתבארו שלושה בחינות הפגמים בשלושה אופנים מחולקים זהו דרך כלל בעיקרו של כל אדם המה מחולקים בעיקרם ומהותם של הפגמים כי זה שהרע שלו הוא רק מצד התגברות היצר הרע במדותיו לפי שעה חלוק מאותו שהרע שלו בכוונה וכו' דהיינו שלא בעת עשיית הרע הוא הבדל בעצם האדם בהבדל בחינה זו מבחינה זו אבל בעת עשיית הרע הרי אפילו אותו שהרע שלו הוא רק מצד התגברות הרע במדותיו. עם כל זה בעת עשייתו הרע הרי כל נפשו דהיינו מדותיו ושכלו ובינתו ורצונו שהוא נקודת הלב מתמשכים בעת עשיית הרע. אשר על כן בעת המעשה הוא פוגם בכל בחינות שלושה הפגמים הנזכרים לעיל. אשר על כן בכדי לשוב בתשובה בעת התגברות היצר נצרך לכל שלשה בחינות תשובה הנזכרים לעיל.

2וחילוק התשובות המתבארים לעיל הוא כשרוצה לשוב מדרכו הרע בכלל שלא בעת עשיית הרע אבל כשרוצה לשוב בעת התגברות הרע בנפשו נצרך לכל שלשה בחינות התשובה הנזכרים לעיל אשר על כן בכדי לשוב להעלות נפשו מתוך מאסר הרע מוכרח להיות קודם התשובה בבחינת מ"י דייקא שהוא לעורר רחמים רבים מצד עצמותו ברוך הוא למעלה מבחינת הרצון כמבואר לעיל כי מצד הרצון בלבד אי אפשר לו לצאת ממאסר הרע מחמת שבעת התגברות הרע הרי גם רצונו שהוא נקודת הלב גם כן במאסר הזה ואין חבוש מתיר עצמו וכו' אשר על כן מוכרח להיות הצעקה מצד עצמותו ברוך הוא למעלה מחכמה והבנה והרצון רק בבחינת רחמים רבים שאינו בערך העולמות כלל. אשר דרך כלל יבין שהכל הוא עצמותו ברוך הוא ואיך יתרחק מעצמותו ברוך הוא. ועל ידי צעקה זו יכול לבוא לתשובה מצד רצונו דהיינו לעקור הרצון מהרע על ידי חרטה אמיתית ולהיות הסכם בנפשו שלא לחפוץ בהרע הגם שעדיין הרע הוא בהתגברות שכלו ומדותיו.

3אבל מחמת שעוקר הרצון מהסטרא אחרא אז יהיה יכול להתבונן ברוממותו יתברך ויחודו יתברך בעולמות אשר אין זולתו יתברך אפילו מצד העולמות וכל הנפעלים הם מכחו יתברך והוא יתברך מתייחד בהם ממש לכן בבינה זו יתפרדו כל פועלי און וכהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלקי"ם. כי כמו שהדונג כאשר הוא במהותו הוא קשה במהות חזק אבל כשמקרבין אותו אצל אש הוא נמס כן מדות הנפש הבהמיות שהם מדות הרעות שכשהם בבחינתם בלי התגלות אור הוי"ה ויחודו יתברך בנפשו הרי המה חזקים בתולדותם מצד ההטבעה אשר נטבע בהמדות אבל כשמשכיל ומבין באור הוי"ה ויחודו יתברך הרי המה אינם מהות כלל כי באמת אפילו כל מדות נפש הבהמית המה מכחו יתברך וממנו נפעלים רק מצד ההסתרה שלא נגלה אור הוי"ה ויחודו יתברך הרי המה בבחינת נפרדים וכל העולם ותאוותיו והנאותיו נגלים בבחינת נפרדים אבל כשמאיר על ידי הבינה יחודו יתברך בכל הנפעלים ממילא בטל ההסתרה והרע ובבחינת הבינה הזאת ראשית הוא להעלות מדותיו מהרע ולסור מהרע בכל כחו שלא יחפוץ במדותיו לבחינת הרע ולשוב במדותיו אל הוי"ה ויחודו יתברך ואחר שיצא מהרע אזי יהיה ההתבוננות להחזיר גם כן המדה והתשוקה של בחינת הרע אל הקדושה ואדרבא בהתגברות ותשוקה יתירה באהבה ותשוקה אל הוי"ה וכמו שנתבאר לעיל על מאמר רבותינו זכרונם לברכה אם פגע בך וכו' ולעולם ירגיז אדם עיין שם והוא ממש כמו הדונג שהוא השעווה כי בתחלה כשמקרבין אותו אצל האש אזי נתבטל ממהותו על ידי שנמס כנזכר לעיל ואחר זה יכול לעשות ממנו אופן אחר מאשר היה בראשונה ולשנותו מתמונה לתמונה כן הוא ממש בהמדות אחר שנתבטלו ממהותם יכול לשנותם למהות הקדושה ודי למבין:

4והנה על אלו הבחינות נתקן כל סדר התפילה כי כבר נתבאר לעיל כי כל העבודה הוא הכל בחינת תשובה כי התפילה נתקנה דרך כלל על ארבעה אופנים דהיינו פסוקי דזמרא והברכות שהם יוצר אור ואהבת עולם וקריאת שמע ותפילה שהיא שמונה עשרה והנה פסוקי דזמרא הוא בחינת מ"י שכל פסוקי דזמרא הוא על אופן בחינת מי ברא אלה דקיימא לשאלא ולא למינדע דהיינו ביטולם של העולמות אליו יתברך שלמעלה מחכמה והבנה ורצון כלל כי בפסוקי דזמרא בעשרה הילולים ויברך דוד ושירת הים עדיין לא נאמר שום התפעלות אפילו בבחינת רצון רק כל השבחים המה בביטולם של העולמות אל עצמותו ברוך הוא למעלה מהחכמה והבנה שהוא קיימא לשאלא ולא למנדע ואחר זה הברכות הוא התבוננות המשכתו יתברך בעולמות והתהוותם בבחינת פלא שהוא יוצר אור ובורא חושך ומה רבו מעשיך הוי"ה והמלך המרומם שהוא ההתבוננות בבחינת רצונו יתברך שהוא בחינת כתר ולכן מבקשים גם כן ברחמיך הרבים רחם עלינו דהיינו להמשיך בנפשינו רצון אליו יתברך וכן בכל הברכה כל השבחים הוא על אופן זה יוצר משרתים וכו' וכן וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים שהוא בחינת קבלה ממש אך עדיין הוא בבחינת עול שהוא בחינת כתר.

5וכן אהבת עולם הוא על סדר זה אשר מבקשים רחמים שיתן בלבנו בינה ויחד לבבינו לאהבה וליראה את שמך שהכל הוא בחינת רצון ואי אפשר להאריך בכל הפרטים ואם ירצה השם בסדר התפילה יתבארו בפרטיות יותר אבל כאן באתי לבאר דרך כלל. והנה אחר התעוררות שני הבחינות הנזכרים לעיל דהיינו בחינת מ"י ובחינת רצונו יתברך אחר זה הוא קריאת שמע שהוא שמע ישראל הוי"ה אלקינ"ו שהוא לעורר יחוד אבא ואימא שהוא החכמה והבנה ביחודו יתברך כמבואר בפרי עץ חיים שקריאת שמע הוא התעוררות יחוד אבא ואימא ועל ידי התבוננות זו מעורר אהבה על ידי ואהבת לצאת מבחינת היש ולדבקה בו יתברך במסירות נפש לצאת מגדרי כלי היש וממאסרו.

6אחר זה הוא שמונה עשרה הוא להמשיך האהבה אפילו מצד הגילוי מצד היש דייקא שלא יהיה היש מסתיר אליו כלל דהיינו על ידי התגלות עצם יחודו אפילו מצד היש.

7וסדור זה הוא גם כן מטעם הנתבאר לעיל בבחינת תשובה כי מצד הלבשת נפש האלוק"ית בנפש הבהמיית הרי תיכף בקומו הרי אינו מרגיש רק בחינת העולמות והיש וחיות גופו וכל נפש האלוק"ית היא מלובשת בחיות הבהמיות כי קליפה קדמה לפרי וצדיק הראשון בריבו ונפש הבהמיית היא הראשונה כמאמר הכתוב לפתח חטאת רובץ אשר זה הוא ברובא דרובא של בני אדם עיקרו וראשיתו הוא חיות נפשו הבהמיית לבד יחידי סגולה צדיקים גמורים או מצד נשמתם הגבוה או מצד עבודתם שכפו והפכו את נפשם הבהמיית אשר יכול תיכף לקבל עליו עול מלכות שמים בקומו אבל רובא דרובא שהם הבינונים הנפש הבהמיות היא הראשונה ונפש האלוק"ית באה מלובשת בה מראשה ועד רגלה. אשר על כן בכדי להעלותה מלבושי הנפש הבהמיות אי אפשר על ידי בחינת רצון הנפש האלוק"ית ומכל שכן על ידי חכמה ובינה והדעת ביחודו יתברך מחמת התלבשותה בההיפוך לכן צריך תחלה על ידי בחינת מ"י שהוא ביטולם של העולמות אליו מצד עצמותו ברוך הוא אשר הוא לבדו ואין זולתו אשר מצד התבוננותו זה בטל היש לגמרי ואין לו אחיזה כלל ובזה מבטל ההלבשה.

8וכמבואר בזוהר תרומה על פסוק צאינה וראינה בנות ציון וכו' שבכדי להסיר הסטרא אחרא מכריזים פוקו לאסתכלא ביקרא דמלכא ומצד זה הוסר הרע לגמרי כי מצד יקרא דמלכא שהוא עצמותו ברוך הוא אין לו אחיזה כלל כי לא יחפוץ כסיל בתבונה עיין שם ולכן אחר זה בפסוקי דזמרה הוא ההתבוננות להעלות רצון הנפש אליו וכן כולם כמו שנתבאר לעיל. וקודם פסוקי דזמרה הוא רק התעוררות לשוב אליו יתברך והוא לעורר המקיף שיחפוץ בתשובה ואחר שמעורר המקיף להתעוררות התשובה לדבקה בו יתברך אז אופן התשובה והדביקות הוא על ידי בחינות הנזכרים לעיל ואחר התפילה הוא להמשיך היחוד אפילו בבחינת אחוריים שלא בעת ההתדבקות היינו להמשיך אפילו בבחינת נוגה קדושתו יתברך כמו שנתבאר לעיל ודי למבין והבן: סליק שער ה: