שערי עבודה, שער חמישי ב

1והנה כמו שיש קטנות וגדלות בקדושה כן יש בבחינת סטרא אחרא ממש דהיינו אם לא הורגל ברע ועשה לפעמים בהתגברות היצר לפי שעה וגם זאת לא בכל לבו רק מצד התגברות היצר לפי שעה ואינו מתבונן בהרע בכדי לעשותו בכוונה נקרא בחינת קטנות. וכשהוא עושה לפרקים קרובים רחמנא ליצלן נקרא בחינת יניקה. וחס ושלום כשמתבונן בשכלו וכוונתו לילך אחרי תאוות לבו ובזה הוא מקושר בכל נפשו לסטרא אחרא נקרא בחינת גדלות רחמנא ליצלן כמאמר הכתוב ראה הוי"ה את עניי כי הגדיל אויב שחס ושלום עושה מוחין דגדלות להקליפה ועל זה נאמר אמלאה החרבה לא נתמלאה צור אלא וכו' דהיינו שמעורר לתת מוחין וחיות וחיזוק לסטרא אחרא וממשיך כח נפשו בכל בחינותיה לשקעה בסטרא דמסאבותא רחמנא ליצלן ועל זה צריך תשובה גדולה ואי אפשר להאריך בכל הפרטים אבל דרך כלל יבין המבין שבכל בחינת עבירה הן במדות הן במחשבה דיבור ומעשה בכל בחינה שעשה בחינת ההיפוך הוא מעורר ממש כביכול להמשיך הסטרא אחרא ולהמשיך חיות הקדושה בתוך הקליפה וכן ממשיך חיות נפשו האלוק"ית בבחינת קליפה כמבואר לעיל בבחינת הקדושה ממש רק שהחילוק הוא בין סטרא דקדושה לבחינת סטרא אחרא רחמנא ליצלן כי בבחינת קדושה הרי בעשייתו רצונו יתברך ובמסירת נפשו להוי"ה ביחודו הרי מעורר עצמותו ברוך הוא ממש מצד אמיתיותו ברוך הוא ומתדבק עד אין סוף ברוך הוא.

2כי באמת הרי הכל הוא כחו לבדו יתברך כל המציאות רק מצד ההסתרה נראה ליש ודבר וכאשר מעורר על ידי תורתו ועבודתו כחו יתברך הרי ממילא נגלה כחו יתברך. אבל בבחינת סטרא אחרא הרי מצד אמיתיותו יתברך לא יגורך רע כתיב ואין אחיזה להרע כלל כי אין רע יורד מלמעלה לכן אין הפגם מגיע לעצמותו ברוך הוא חס ושלום רק מצד ההסתרה כביכול שמעורר ההסתרה להמשיך גילוי כחו יתברך ליתן כח לההסתרה וההיפוך כביכול להשפיע לבחינה המנגד לרצונו אבל לא מצד העצם חס ושלום:

3ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה אף על פי שחטא ישראל הוא כי עצם נקודת הלב הלקוחה משורשו לא נמשך חס ושלום בקליפה וסטרא אחרא כי מצד האמת שלא מצד ההסתרה הרי אין צמצום והסתר לפניו יתברך וכמאמר הכתוב לבלתי ידח ממנו נדח וכמאמר הכתוב איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה וכו' ונאמר אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך וכו' כי בכל בחינות ההיפוך הכל הוא עצמותו ברוך הוא ולכן בהתעורר פנימיות נקודת לבבו יכול לשוב אל הוי"ה אפילו מצד ההיפוך וכמאמר הכתוב דוהפיץ הוי"ה אתכם בעמים וכו' ועבדתם וכו' ובקשתם משם את הוי"ה אלקי"ך משם דייקא יכול למצוא הוי"ה אלקי"ך כי באמת הכל הוא כחו יתברך לבדו רק שהוא בבחינת הסתרה לגבי דידן אבל אם יבקשו ימצאו אפילו בבחינת הסתרה הגמורה וכן נאמר אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך הוי"ה אלקי"ך ומשם יקחך:

4וכל זה אם מבקשו באמת ושב אל הוי"ה אלק"יו אבל אם חס ושלום אינו מבקשו והולך אחר שרירות לבו כביכול מעורר כחו יתברך להשפיע באתר דלאו דיליה ליתן כח להסטרא אחרא להשפיע לשפחה רחמנא ליצלן לכח ההיפוך והמנגד וכמאמר הכתוב אך העבדתני בחטאתיך הוגעתני בעוונותיך אבל בתשובה אמיתית יכול לעלות לידבק בשורשו כי תשובה קדמה לעולם כי כל הבחינות האלו הוא רק מצד ההעלם וההסתר אבל אם שב אל הוי"ה מנקודת לבבו מצד האמת מעורר כחו יתברך באמיתיותו שלא בבחינת העלם ומצד האמת הרי הכל הוא לבדו יתברך וממילא יתפרדו כל פועלי און:

5והנה בבחינת תשובה יש כמה בחינות לאין קץ ומעט מזה ביארתי לעיל ופרטי התשובה יתבארו אם ירצה הוי"ה בקונטרס בפני עצמו בחלק סדר התפלה אבל דרך כלל הם שני בחינות בתשובה דהיינו תשובה תתאה ותשובה עילאה וכל אחד כלול משני בחינות דהיינו תשובה תתאה הוא להוציא החיות מהסטרא אחרא ולדבקה בו יתברך דהיינו על ידי חרטה ולב נשבר במרירות ועזיבת החטא בזה מוציא החיות מגוף הסטרא אחרא ועל ידי מירוק יבטל הגוף דסטרא אחרא ועל ידי התבוננו ביחודו יתברך ומזה שב אל הוי"ה לדבקה בו יתברך ולהעלות נפשו להוי"ה ולקשרה ביחודו בזה מדבק נפשו אל הקדושה ובזה מעלה גם כן כח חיות הסטרא אחרא הנדבק בה וזהו אם הפגם הוא במעשה ואם הפגם הוא בבחינת הרהור במחשבה ומדותיו לחשוק תאוות אסורות הוא גם כן צריך לסור מהרע הגמור בחרטה ומרירות ועזיבת החטא כנזכר לעיל ואחרי זה להעלות המדות ולאהפכא חשוכא לנהורא דהיינו האהבה שאהב ההיפוך יאהב וידבק אל הקדושה ואז מעלה המדות מההיפוך אליו יתברך ודרך כלל נאמר סור מרע ועשה טוב בתחלה צריך לסור מהרע גמור ואחר כך ועשה טוב דהיינו לתקן מדותיו ולהעלותם אל הטוב ובהרהור בלבד אין צורך למירוק כי מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה ולהעשות גוף להסטרא אחרא רחמנא ליצלן רק ממשיך חיות בלא כלי להסטרא אחרא ולכן כששב עם חיותו ומדבקה אל הקדושה נכללת ונתקשרת בטוב וכל זה הוא בחינת תשובה תתאה:

6ובחינת תשובה עילאה הוא כאשר מבואר לעיל ויש בה גם כן שני בחינות דהיינו שמקודם צריך להיות בחינת לב נשבר להיות מואס בחייו ואינו חפץ בהחיות מצד המרירות ואחרי זה צריך לשוב למקורו ושרשו במסירות נפש למעלה מן הטעם והדעת רק להשיב נפשו למקורה ושרשה בהתבוננותו בעיקרא ושרשא דכולא לא יחפוץ בחינת בשרים כי אם להחזירה למקורא דכולא למקור החיים ובתשובה זו מעומק נקודת הלב באמת יכול להעלות גוף המעשה למקורו להיות זדונות נעשים כזכיות ממש ולא יצטרך למירוק כעובדא דנתן צוציתא המבואר בתלמוד דחזי רב יוסף למלאך דפשט ידיה וקבליה דהיינו שקבל לבחינת המעשה להעלותה לשורשה כי אם הכוונה שקבל תשובתו הלא ברית כרותה לכל בעלי תשובה שהוא יתברך רחום מקבל שבים וימינו פשוטה לקבל שבים רק הכוונה שתשובתו היתה מנקודת הלב בתשובה עילאה עד שנתקבלה למקורה ודי למבין: