שערי עבודה, שער חמישי ג

1והנה אמרו רבותינו זכרונם לברכה הרהורי עבירה קשים מעבירה והוא תמוה איך יהיה ההרהור קשה מעבירה בעצמה הלא מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה ועוד שבמעשה העבירה בוודאי היה ההרהור ביתר שאת אבל באמת הגם שביארנו לעיל שבבחינת רצון ותשוקה ומדות בתאות רעות בנקל יותר להחזירם אל הקדושה באופן שאין צריך מירוק זהו באופן שמתגבר יצרו לפי שעה ומכניס בו ההרהור אשר לפי שעה זו נקרא רשע ומכניס חיות שלו אל הקליפה ולכן על ידי תשובה אמיתית יכול להחזירה אל הקדושה על ידי סור מרע ועשה טוב כנזכר לעיל אבל מי שמהרהר ברצון ולפרקים קרובים על זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי הרהורי עבירה קשים מעבירה ולכן דקדקו בלשונם הרהורי דייקא ולא הרהור עבירה אלא הרהורי אשר מתדבק בהם תמיד זהו קשה מעבירה אשר מתגבר יצרו לפי שעה שבזה לא נעשה כל גופו מרכבה להסטרא אחרא רחמנא ליצלן כי אם בעבירה זו עושה גוף וחיות להסטרא אחרא רחמנא ליצלן אבל לא כל גופו אבל מי שמתדבק תמיד בהרהורים רחמנא ליצלן נעשה גופו כולו מרכבה להקליפה כי כמו שבקדושה אותן הקשורים תמיד בדביקות הוי"ה ונפשם מתלהבת ומתלהטת לדבקה ביחודו יתברך נעשו בחינת מרכבה ממש להקדושה כמו שבארנו בבחינת אבות שהיו מרכבה ממש:

2כי הכלל הוא כי המדות המה עיקר בנין הגוף ועל ידיהם מתנהגים כל פעולות הגוף והוא נעשה מרכבה להם ואם המדות מקושרים ומדובקים אל יחודו יתברך בתשוקה ונפש שוקקה ובצמאון נפשו להוי"ה ומתדבק במדותיו ממש ביחודו יתברך נעשה גופו מרכבה אליו יתברך ממש אבל אותן הדבקים לפרקים ולא בתמידות נעשה גופו בעת ההתקשרות מרכבה לפי שעה אבל לא מרכבה בעצם מצד שעדיין המדות המה מטולטלים מבחינה לבחינה ועוד זאת אפילו בעת ההתקשרות לא נעשה מרכבה גמורה מצד שבכחו יש לו עדיין רצון אחר הלא אינו בטל לגמרי ומרכבה אינו נקרא כי אם שאין לו מדה אחרת ורצון אחר כן תלמוד מזה בהיפוך שמי שמדובק במדותיו אל הרהורים רעים נעשה מרכבה ממש אל הסטרא אחרא והם קשים מעבירה שעושה בהתגברות היצר לפי שעה כי הגם שעושה גוף להסטרא אחרא וחיות נפשו האלוק"ית נמשכה בו לחיות עם כל זה לא נעשה הפגם רק בפרט אחד וענף אחד מהנפש לפי ערך העבירה שעושה אבל לא כל הנפש כי אם באותו מדה שפגם נעשה מרכבה לסטרא אחר (אך זה הוא כשעבר פעם אחד אבל אם חס ושלום עבר ושנה ושילש על זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה נעשית לו כהיתר והרי הוא משוקע ממש חס ושלום בתוך הקליפה וכו') אבל אם חס ושלום נפשו להוטה אחרי תאוות לבו בתמידות הרי גופו נעשה מרכבה עם בחינת נפשו המלובשת בהגוף בכל בחינות הנפש ודי למבין:

3אך עם כל זה תשובה מועלת לכל הבחינות ועיקר התשובה המעולה להרהורי עבירה הוא תשובה עילאה להפכם אל הקדושה להיות בנפש שוקקה באהבה רבה להעלות נפשו למקורה ושרשה בבחינת קישור אמיתי להיות שב בכל לבו ואז יכולים להתהפך מרע לטוב וכמעשה שהובא בראשית חכמה בשם ר' יצחק דמן עכו ואדרבא כשמהפכים יכול להגיע למעלה יתירה להפוך ההתדבקות בהתלהבות הלב אליו יתברך בדביקות ותשוקה וחפיצה אך אף על פי כן סתם תשובה גם כן מועילה לזה:

4ועם כל זה קדם לזה החרטה והמרירות להיות מואס בחייו בכדי להפריד הקליפה הגמורה ממנו ולשברה ואזי יכול בכח זה להתדבק אל הטוב אמיתי כי כלל גדול הוא להיות סור מרע תחלה ואחר כך לדבקו אל הטוב והנה הסר הרע לא כתיב כי אם סור מרע וכן הסר רגלך מרע דהיינו למשל מי שפוגע את אחד בדרך יהיה סר ממנו ולא יסיר את שכנגדו כן בבוא ההרהור רע לאדם יהיה מסיח דעתו ממנו ויסירו מאתו בלי שום טענה דהיינו שירצה להתבונן במחשבתו לבטלו כי בזה יפול יותר בזה כי כל עוסק עם מנוול מתנוול כי בעת מחשבתו אפילו מחשב לדחותו הרי הוא באותו שעה מלובש ברע ואין חבוש מתיר עצמו וכו' ואדרבא בזה יהיה התגברות יותר חס ושלום ופשיטא שלא יתאמץ להפכו אל הקדושה בעת ההרהור כי יפול ברשתו יותר ועל זה נאמר אל תען כסיל כאוולתו כי אם יענה הכסיל בזה יחשבנו ומצד שהוא כסיל לא יחפוץ בתבונה וכמאמר הכתוב באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך מצד שהוא כסיל היפוך החכמה לכן כשיענה לו בזה יחשיב לדבריו לאיזה ממש ויתגבר יותר בסכלותו כן הוא היצר הרע הוא בחינת כסיל היפוך החכמה שעיקרו הוא בבחינת חיזוק היש הנפרד היפוך החכמה ולכן בעת שנפשו האלק"ית מלובשת בהרהור הזה ולא הסירו כל מה שיטענו עמו יותר יתגבר הרע ביותר ומה גם שבעת ההרהור הרי נפש הבהמיות שמצד נוגה מתחברת עם בחינת שלש קליפות הטמאות לגמרי וידוע שהשלש קליפות קשה להפכם וכמבואר בשער השני שעיקר העסק בהם הוא באבוד רשעים רינה ולאכפייא לסטרא אחרא והגם שגם מהם צריך להוציא הקדושה הוא על ידי התעוררות מן השמים כמבואר בשערים הקודמים דהיינו על פי הוראת שעה כמעשה דארון שנשבה בין פלשתים וכמו מעשה דשמשון וגדעון ודומה להם כמבואר בשערים הקודמים אבל בבחינת עבודה חס ושלום לעבוד עבודתו בכדי להפכם רק לסור ולברוח מהם בבחינת לאכפייא דהיינו שהגם שחושק לרע יכוף בכפיה רבה שלא לשמוע אליו ולכפות נפשו בחוזק לסור מאתו רק אותן שעשו בלי דעת על ידי רוח שטות אם עושים תשובה אז על ידי תשובתם הגדולה באהבה רבה למעלה מן הטעם ודעת יכולים להפוך זדונות לזכיות:

5אבל בתחלה צריך להזהר בשמירות גדולות לברוח מהם בכל יכולתם ולכן נאמר סור מרע דהיינו שיסור מזה בלי שום טענה ובהסרה זו מעורר המקיף של נפש האלק"ית אשר המקיף מקיף לשתיהן בשוה לנפש האלק"ית ולנפש הבהמיות כי מצד המקיף נאמר לא יגורך רע ובזה דוחה בחינת הקליפה הגסה כידוע שהמקיף דוחה את החיצונים ובהסירו הרע הגמור אזי יהפוך התעוררות החמימות זה שמצד נוגה לאלק"ותו יתברך להפוך התשוקה אליו יתברך:

6ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נמוח וכו' ולא אמרו אם בא יצר הרע לאדם או אם יפתך יצרך כלשונם בכמה מקומות רק אם פגע בך דהיינו כמו שבארתי לעיל שיהיה רק בבחינת פגיעה דהיינו שעולה ההרהור במוח והוא סר ממנו וזהו כמו שפגע את חבירו בדרך שזה הולך לדרכו וזה הולך לדרכו אבל אינו מתחבר עמו אדרבא שהולך בדרך אחר כי אם היה מתחבר עמו לא נקרא פגיעה כי אם התחברות גמורה כן הוא אם הרע הוא בחינת פגיעה שזה הולך לדרכו וכו' אז ימשוך כח המעורר הזה לבית המדרש דהיינו על ידי שיתדבק לעצם רצונו יתברך שבהתורה ממילא יבוטל כי מצד התורה שהיא מרצונו יתברך וברצונו יתברך שהוא עצמותו ברוך הוא נאמר לא יגורך רע כי בהתעוררות הרע בבחינת מדות הרעות אזי מתגבר כח הרע שבנוגה והגם שמסיר ההרהור הגמור שהוא הרע שמצד שלש קליפות הטמאות אף על פי כן כח הרע שבנגה נשאר ומצד שהיא קרובה אל השלש קליפות יהיה עלול לקבל טומאה מהרע ועוד שהכח הזה שבנוגה מצד עצמו הוא רע כל זמן שלא נתהפך ולא נכלל בקדושה לכן צריך האדם להתאמץ בכל כחו עוז לדבק כח הזה אל הקדושה ולהפכו לטוב על ידי עסק התורה כו' כי בעסק התורה הרי מתבררים לבושי הנפש הבהמיות ונעשים מרכבה אל רצונו יתברך מצד כי רצונו יתברך הוא דייקא מצד היש ואצלו יתברך אין מסתיר היש להיות נפרד וכמו שנתבאר בפרקים הקודמים באריכות ולכן בזה מעלה בחינת נוגה אל קדושתו יתברך ומהפכה אל הטוב ואדרבא נתעלית ביתר שאת לעלות למקור החיים ברוך הוא:

7ואם אין כח באדם בבירור זה לעלות ולהגיע אל שורשו על ידי עסק התורה דהיינו שאינו יכול לכוין כראוי בביטולו על ידי התורה לרצונו יתברך ולהתקשר על ידי התורה לעצמותו ברוך הוא הגם שלומד לשמה אבל לא באהבה ויראה האמיתית בבחינת ביטול הרצון האמיתי אשר על כן לא יכול להפוך את כח הרע לגמרי מצד שבחינת נפשו המקושרת בעסק התורה היא נשארת למטה בבחינת התלבשות העשיה רק הביטול הוא בבחינת עול אבל עם כל זה לא ביטל בחינת היש לגמרי אשר על כן בשעת עסק התורה הגם שבחינת נפש הבהמיות בטלה אל רצונו יתברך אבל הביטול הוא בבחינת עול ובבחינת לאכפייא אבל לא בבחינת אתהפכא נמצא עדיין הרע בתקפו רק שנכנע ובטל בעת העסק לכן אין בכחו עדיין להתכלל בטוב האמיתי הגם שבעצם מעורר רצונו יתברך על ידי עסק הזה אבל לא בגילוי:

8ועל זה מבואר בגמרא ברכות לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנאמר רגזו ואל תחטאו אי אזיל מוטב ואם לאו יעסוק בתורה אי אזיל מוטב ואם לא יקרא קריאת שמע וכו' דהיינו תיכף בבא יצר הרע לאדם אל יטעון עמו כמבואר רק ירגזנו להרחיקו מאתו אי אזיל דהיינו שאזל לגמרי ולא נשאר אפילו כח התעוררות הרע שבנגה כו' מוטב ואם לאו יעסוק בתורה כו' ואם גם על ידי התורה לא אזיל לגמרי יקרא קריאת שמע דהיינו להתבונן ביחודו יתברך אשר הוא יתברך מיוחד בכל הבחינות ועל ידי זה יעורר אהבתו אל הוי"ה אלק"יו ובזה יהיה יכול להפך את מדות שבנגה גם כן כמו שנתבאר לעיל שעיקר המדות שבנפש הבהמיית המה נמשכו מהקדושה כי מקור אחד להנפש האלוק"ית עם נפש הבהמיית רק מצד הכלים בבחינת ירידה נתגלית לבחינת נפרד ומדותיה המה רק מצד הגילוי ולכן נקראת בהמיות מצד שאין לה דעת ולכן יורדת למטה לבחינת הגילוי בבחינת נפרד אבל בהמשיך הדעת על ידי התבוננות ביחודו יתברך אז היא מתהפכת גם כן כמאמר הכתוב וידעת היום והשבות אל לבביך כמבואר לעיל ואם גם זה לא יועיל מצד שלא יכול להעמיק דעתו ביחודו מצד גסות נפשו או שמוחו אינו מזוכך יזכיר לו יום המיתה כמבואר בזהר שעיקר התעוררות יצר הרע מגסותא דרוחא וחדוא דלבא כי גסות הגוף והרוח אשר בו אם המה מלובשים ביש גמור זהו עיקר ההסתרה כי באמת אפילו בכל חיות הגוף והגוף בעצמו הכל הוא כחו יתברך רק מצד ההסתרה שמחשיב עצמו ליש גמור ונפרד מזה באו כל תאוות ההיפוך דהיינו שמדות נפש הבהמיית מחשבין לחיצוניות והסתרה הנגלים בבחינת יש על כן על ידי זכירת הסתלקות החיות אשר אז לא יהיה היש מסתיר מזה יכול לבטל כח הרע שבנפש הבהמיית ואז יהיה יכול להתדבק אל הקדושה הן מצד היחוד והן מצד עסק התורה: